לא כל כך ליברלים

החופש מכפיה דתית שארגון חופש שואף אליו איננו עקרון על, אלא העדפה פוליטית.

תגובה למאמר: הפוליטיזציה של היהדות: כפייה דתית מול פגיעה ברגשות דת, מאת אמנון רובינשטיין ורפי בלושטיין.

הערת המערכת: אתר "חופש" מפרסם לעיתים ביקורות חדשות מאת כותבים, על מאמרים קודמים של כותבים אחרים. הדבר נעשה כאשר הנושא רלוונטי, והדברים מוצגים בצורה נאותה, גם אם קיימים מי מצוות האתר שאינם מסכימים באופן מלא עם כותב זה או אחר.

כמו אמנון רובינשטיין ורפי בלושטיין, וכמו חלק ניכר מקוראי "חופש", גם אני מתנגד לכפייה דתית לסוגיה. אבל אני מתנגד גם לנסיון לאידיאליזציה של ההתנגדות לכפייה הדתית. ההתנגדות לכפייה הדתית, מצידי ומצד רוב הציבור הישראלי, איננה ביטוי של עקרונות על של כבוד האדם וחירותו. השימוש במונחים הללו הוא רטורי, מתלהם ומיותר. ההתנגדות שלנו לכפייה הדתית לא באה בשל האמונה שלנו בחופש כאידיאל; אלא מהעדפות שלנו לגבי סוג הכפייה שבה אנחנו תומכים.

על פי רובינשטיין ובלושטיין, "נקודת ההשקפה הליברלית" "מעניקה לאדם את מירב החרויות שניתן להעניק לו באופן שאינו מגביל או פוגע בחרויות של אדם אחר - 'החופש שלי נגמר בו מתחיל החוטם שלך'". השקפת העולם הליברלית מנוגדת, לכאורה, להשקפת העולם הדתית, על פיה: "המשפט הדתי אינו מכיר את המונח זכויות - הוא מטיל על הנתינים [כך!] רק חובות". הליברלים אינם תופסים "את ההתעניינות של מן-דהו באופי מזונו של זולתו או באופי הרגלם של חיי המין שלו, שהוא מקיימם בחדרי חדרים"... ולעומתם, הדתיים רואים "חשיבות רבה ביצירת הגבלות על חירויות אלה".

לדעת רובינשטיין "אחד העקרונות [של התפיסה החילונית הליברלית] - היא להתנגד לכל סוג של כפייה (ההדגשה שלי)" . הדתיים הלא ליברליים, כמובן, נהנים לכפות את רצונם עלינו החילוניים.

קשה לי להאמין שרובינשטיין ובלושטיין באמת מאמינים במה שהם כותבים. המדינה הליברלית אוסרת על מגוון נרחב של התנהגויות שנעשו ללא כל כפייה בין בוגרים אחראים. אנחנו מתנגדים לגילוי עריות, גם בין בוגרים. אנחנו אוסרים ביגמיה ופוליגמיה, ויחסי מין עם בעלי חיים. בשם "כבוד האדם" - יש הקוראים למנוע מאנשים לתרום את אבריהם בעבור כסף, או לאסור על שידורים אשר נחשבים ביניהם לתועבה (הברית הבלתי קדושה בין הפמיניזם הקיצוני לדתיים כנגד פורנוגרפיה). אנחנו אוסרים על אנשים למכור את עצמם לעבדות, או אפילו להתקשר ביחסי עבודה חוזיים לפי בחירתם - האם רובינשטיין ובלושטיין מתנגדים לחוקי עבודה? אנחנו אוסרים על שימוש בסמים, ועל הימורים, ועל עישון בפאבים - מה כל אלו אם לא כפייה?

אינני מתנגד לכל האיסורים הללו, ולרבים כמותם. חלקם הגיוני בעיני וחלקם לא. חלקם תואמים את תחושת המוסר שלי, וחלקם סותרים אותה. כך או כך, אני אינני מתנגד לכפייה כשלעצמה, ואני בספק עם רובינשטיין או בלושטיין כן מתנגדים. המתנגדים לכפייה הם ליברטריאניים (Libertarians), וליברטריאניים אמיתיים הם נדירים אפילו במדינה אינדיבידואליסטית ושוחרת חופש כארה"ב. ליברטריאניים בישראל הם נדירים כצדיקים בסדום. הליברלים בישראל, כגון רובינשטיין, בלושטיין, וכותב שורות אלה, לא מתנגדים לכפייה באשר היא. אנחנו פשוט רוצים לוודא שהערכים שנכפים הם ערכים שאנחנו מאמינים בהם.

לא צריך להתעטף בפילוסופיות מרחיקות לכת בכדי להיאבק עבור מה שאנחנו מאמינים בו. לא העמדה הדתית ולא העמדה הליברטריאנית היא יותר הגיונית, טבעית, או אידיאולוגית מהעמדה הליברלית. דעות פוליטיות ליברליות ראויות לכבוד ולהערכה; התחסדות ליברלית - לא.