חופש ההשתטות

ישבתי אתמול בערב בהיכל הספורט ביד אליהו וצפיתי במשחק ליגה של מכבי תל- אביב בכדורסל. בזה הרגע אני בטוחה שחלק גדול מן הקוראים נפל מן הכסא מרוב צחוק על הדרך המוזרה שלי לבזבז את זמני. אין שום דרך רציונלית להסביר מה שעשיתי, ובכל זאת היו שם עוד ארבעת אלפים אנשים שעשו אותו דבר.

אני מגדירה את הפעילויות הבאות כשטויות, חלקן שטויות אינפנטיליות, וחלקן שטויות דביליות: הנחת תפילין, צפיה ב"צעירים חסרי מנוח" או גרוע מזה, ב"אנטונלה", קשירת שער הראש ב"ראסטות", תפילת שחרית, קפיצת באנג'י, צפיה במשחק כדורגל, ועוד בליגה הסקוטית, פירסינג, ביקור אצל קוראת בקפה, השתטחות על קברי צדיקים, עישון סיגריות, הליכה ל"אימת הפאנטום" בתחפושת של דארת' מול, חיטוט באיברי הרביה באמצעות מטלית פעם בחודש, זריקת אורז בסרט "מופע האימים של רוקי", השתתפות בסיאנסים, שירה בציבור.

תראו לי מישהו במדינה הזו מעל גיל 14 שלא עשה אחת הפעולות האלה, או אפילו עושה אותן באדיקות ניכרת (יאללה הפועל/מכבי/בית"ר). לכל אדם יש הזכות לעשות שטויות ואפילו לעשותן בקביעות ולהאמין שזה מרגיע אותו או משפר את איכות חייו.

הבעיה מתחילה כאשר מישהו מנסה לכפות עליך לצפות ב"אנטונלה", או מפעיל עליך לחץ חברתי להתחיל לעשן, או אומר לך שמי שלא ילבש תחפושת, לא יוכל להכנס להקרנה של "אימת הפאנטום". כאשר אתה מוחה, יטען הצד הלוחץ שאלה דברים חשובים, שזו האמת ואין בלתה, ושאי ביצועם הוא פשע בלתי מוסרי.

באותו רגע, עבר הלוחץ מסתם התנהגות שטותית לחשיבה פרימיטיבית. ייחוס משמעות מיסטית למנהגים שטותיים היא צורת חשיבה המוכרת לנו עוד מהתקופה שאוצר המלים האנושי היה מורכב מ"אוגה בוגה". באמת שזכותם של הדתיים והחרדים להניח תפילין כל בוקר, לתקוע בשופרות בראש השנה ולהימנע משימוש במכשירי חשמל בשבת. בדיוק כמו שזכותי לשבת בהיכל הספורט ולהתעצבן על דורון ג'מצ'י. אגב, זכותי גם להדליק נרות שבת ולצום ביום כיפור. אם זה גורם לי הרגשה טובה, או כמו שמנסחים את זה יהודים אחרים, זה מחזק את הקשר שלי עם ההיסטוריה, מה רע?

טוב. עד כאן המסקנה ברורה - לכולנו הזכות לעשות שטויות. זה כולל מנהגים שונים שקשורים בפולחן - כל עוד לא עושים את זה לשם ריצוי הקדוש ברוך הוא, או זאוס, או האלה ענת, מה שהופך את העניין לפרימיטיבי.

רצוי רק לזכור שיש גבול גם לשטויות. וגם לחופש הפולחן. אם היו מחדשים כאן את פולחן המולך למשל, קשה היה לאנשי "עמותת עובדי המולך" להעביר בבג"ץ את חופש הפולחן שלהם, הדורש קורבנות אנוש, ורצוי ילדים. גם חלק מן השטויות החילוניות איננו מקובל במסגרת חופש ההשתטות. למשל, שימוש בהרואין וקוקאין. ציינתי עישון. זה מזיק. פירסינג איננו בריא. ישנן גם שטויות דתיות שהן מזיקות, לא רק בחשיבה שמאחוריהן, אלא נזק לבריאות או למוסר. הגבולות החוקיים נקבעים לאורך זמן, על ידי מאבק בין מצדדים לשוללים, ובהתאם למידת הנזק. במקור, השימוש בקוקאין לא היה בלתי חוקי. לא הכירו את הסם הזה ולא את השפעותיו הבריאותיות והחברתיות. כשהכירו, הוא נעשה בלתי חוקי.

השטויות הדתיות זכו במשך זמן רב לחסינות בפני החוק, שנבעה מריבוי מצדדים, ואי הכרת ההשפעות ההרסניות של חלק מהן. אם ברצוננו בחברה אנושית טובה יותר, צריך לנכש מגינת השטויות שלנו את השטויות הרעות, הפוגעות, השליליות. להעביר אותן לצד הנכון של החוק. אם בהודו נפסק המנהג של שריפת אלמנות, אפשר גם במדינת היהודים להיפטר מכמה מנהגים רעים, גם אם הם מושרשים במסורת של אלפי שנים.