כיצד תשמיץ ותגדף את החילוני?

חילוניים רבים נדהמים לפעמים מעוצמת ומכמות הגידופים שמפנים כלפיהם גורמים דתיים למיניהם. בכדי להסביר את הקסנופוביה [1] הזאת, אנחנו מביאים לכם כאן את ה"המדריך השלם לגידוף חילונים".

רשעים. "איזהו רשע? כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות" (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן לד, סעיף א); "מי אמר שהעם רוצה כאלה שופטים רשעים, כולם בועלי נידות" (עובדיה יוסף על שופטי בית המשפט 9.2.99).

עבריינים. "מי שהוא עבריין במזיד על אחת מכל מצות האמורות בתורה ולא עשה תשובה, אינו חייב להחיותו ולא להלוותו" (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנא, סעיף א); החילוני הוא "עבריין מצוות" סדרתי (גם אם מערכת החוק הישראלית היא לרוב אזרחית ולא הלכתית).

אפיקורוסין או אפיקורסים. אנשים שכפרו מרצון בתורה ובמצוות; יוצאים בשאלה; ראה יעקב מלכין, "השפעת אפיקורוס היווני ואפיקורוסים יהודיים על היהדות".

מינים. "למינים ולמלשינים אל תהי תקוה"; "ספר תורה שכתבו מין ישרף"; במקור, כינוי שנועד להבדיל מהכתות ביהדות (מינים אחרים), נמצא בשימוש גם לתאר אנשים שסטו מדרכי היהדות, כולל גם את החילוניים שסטו מדרכי הדת היהודית.

עכו"ם. "עובדי כוכבים ומזלות"; התייחסות ל-"גויים" בהלכה. נועד לשמור מהתבוללות. נמצא גם בשימוש על ידי דתיים כדי ללעוג לאמונות "ניו-אייג'יות" ו- "התבוללות-רוחנית" כביכול של חילוניים.

תינוקות שנישבו. במקור מדובר בתינוקות יהודים שגדלו עם אנשים שאינם יהודים (או עם "מינים"). כיום הכוונה היא לחילוניים ש- "מתבוללים רוחנית" כי גדלו ב- "דרכי הגוים" וולכן הם כביכול לא אחראים לכך שהם אינם מקיימים מצוות; "תינוקות שנישבו ולא נתנו להם את האפשרות לבחור" (משה קצב, 23.11.03).

חמורים של משיח. מונח שטבע הרב קוק, החילוניים הם כביכול ה-"חמור" (המכשיר) שעליו החרדים והדתיים אמורים לרכוב לגאולה; ראה ספרו של ספי רכלבסקי "חמורו של משיח".

מתבוללים. כינוי ליהודים שנישאים נישואי תערובת עם מי שאינם יהודים על פי ההלכה. משמש גם לציין "התבוללות רוחנית", כמו אימוץ מנהגים מתרבויות ודתות זרות, וזה כולל גם את החילוניות.

פורקי עול תורה ומצוות. אנשים "מפונקים" כביכול שמאסו באורח החיים הדתי, יוצאים בשאלה ודתיים לשעבר.

מתפקרים. הכוונה המקורית היא לאנשים "מופקרים הלכתית", כיום נמצא בשימוש גם ל-"פרוצות" חילוניות וללעג ל- "הפקרות המינית" כביכול של החילוניים.

קופים או חזירים או בהמות. משמשים לתיאור חילוניים במצבי ביקורת. ב-"קופים", הכוונה היא בדרך כלל לאתאיסטים (ו/או לדנים באבולוציה); ב-"חזירים", הכוונה היא לאוכלי חזיר; ב-"בהמות", הכוונה היא למאמצי תרבות זרה (נכרית) ו-"בהמתית" - ראו גם: מה יש להם מהמילה הזאת - "בהמות"?

מחללי שבת בפרהסיא. אנשים שנוסעים בשבת בחוצות העיר.

ציוינים. "האויב הציוני" אצל פלגים דתיים-קיצונים כמו נטורי קרתא. הציוינים הם אלו שכבשו את הארץ.

חוזרים בתשוקה. כינוי גנאי ליוצאים בשאלה, שמרמז על כך שהם כביכול עשו זאת בשביל "הפקרות מינית".

זוללים וסובאים. הכוונה היא ל- "חילונים נהנתנים", שאוכלים ושותים כמו "בהמות".

עם הארץ. הכוונה היא לחוטבי העצים ושואבי המים החילוניים, שאינם לומדים תורה; "תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה - דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. רבי יונתן בן יוסף אמר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה." (תלמוד, מסכת סוטה, דף כב א).

מתיוונים. כינוי גנאי שמקורו ביהודים אשר המירו את תרבותם בתקופת השלטון היווני לתרבות ההליניסטית, ומשמש כיום לתיאור יהודים שמאמצים אורחות-חיים אשר מקורם אינו ביהדות. המונח נמצא בשימוש כדי ללעוג לחילוניים על "אמריקניזציה" כביכול.

חוטאים ומחטיאים. יהודים שגורמים ליהודים אחרים לחטוא. הכוונה היא למשל, למורים "חמורים" שמחטיאים את הנוער היהודי, ומלמדים אותם ביקורת המקרא.

גדול מחטיאו מהורגו. נמצא בשימוש אצל חרדים מסוימים כדי לתקוף מנהיגים ציונים כמו הרצל ובן-גוריון, שלטענתם החטיאו את העם ולכן הם שווי ערך לאנטישמים גדולים.

מבטלי תורה. הכוונה היא לחילוניים שאינם לומדים תורה, ובמיוחד לאנשים שתומכים בביטול התקציבים לישיבות.

ליסטים. במקור (מיוונית) "שודדים". הכוונה היא לחילוניים שלוקחים תקציבים לתרבות, למדע, לרווחה, ולבריאות, על חשבון לימוד התורה של האברכים (ביטול תורה).

בועלי נידות. אנשים שנוגעים באישה "טמאה", או מקיימים איתה יחסי מין.

אוכלי בשר טריפה. "עברייני מצוות" שאינם מקפידים על כשרות.

אוכלי נבלות לתיאבון. אדם שאינו מקיים את המצוות לא מחמת אידאולוגיה כלשהי, אלא מטעמים של נוחות והנאה (השם מתייחס לאחד המאפיינים הבולטים של החילוניות גם בימינו - אי הקפדה על מצוות הכשרות).

אוכלי נבלות להכעיס. אדם שאינו מקפיד על כשרות בכדי "להכעיס" את אלוהים.

אוכלי שפנים וחזירים. מונח שנטבע על ידי הרב ש"ך בנאום בתחילת שנות ה-90. כוון כלפי הקיבוצניקים, אבל משמש בכדי לתאר גם את כלל החילוניים.

חילוניים חולניים. משחק מילים מקובל בקרב ציבורים דתיים מסויימים. מרמז על כך שהחילונים "חולים".

ולבסוף, אחרונים חביבים, לא נשכח את טענות ה-"אנטישמים", ובהפגנות חרדיות מסויימות גם "נאצים". וכך חודרים גידופים אלה לפרטי הפרטיות של האדם, ומספרים לו עם מי הוא מקיים יחסי מין, במי הוא נוגע, מה הוא אוכל, על מה הוא משלם (מיסים), מהי נטייתו הפוליטית, מה הוא עושה בציבור, ועוד.

[1] "חילוני" מקורו ב-"זר" בארמית. זהו בסיס מובהק לקסנופוביה (שנאת הזר), סוג שנאה שקצת פחות מוכר מאנטישמיות.