מי אתה קובי אריאלי?

הערת המערכת: אתר חופש, כעקרון, אינו עוסק בפוליטיקה, אך מעלה מאמרים הקשורים ישירות לתכנים בהם הוא כן עוסק. מאמר זה גם זכה למספר קטן של מכתבי ביקורת, שכללו בין היתר טענות על הכללה הנרמזת בו לגבי הציבור החרדי כולו. מערכת 'חופש' רואה גם את הביקורת המוצגת במאמר וגם את הביקורת שהובעה עליו כלגיטימיות.

אין לי מושג מי הוא קובי אריאלי. באמת. ראיתי אותו ב"משחק מכור", וצחקתי מהבדיחות. לא ידעתי מה האידיאולוגיה שלו, מה הרצונות וההשקפות שלו. מה הדעות הפוליטיות שלו. מה הוא אוהב ושונא. שום דבר. מלבד, כמובן, היותו דתי.

בחרתי אותו כמבחן לגבי יחסי חילוניים-חרדים בישראל. האם אנחנו באמת "עם אחד", והפערים בינינו קטנים ונתנים לגישור? האם הפערים בין חרדים לחילוניים הם דמיוניים, אשמת ה"תקשורת"?

בימים אלו, שבהם מדובר, כמעט ללא הפסקה, על הדמוניזציה לכאורה שבה הציבור החילוני (אם יש דבר כזה) מתייחס לציבור החרדי, שבו ברור לחלוטין לחרדים (או זה לפחות מה שאומרים לנו), שאנחנו חושבים שהם פרימיטיבים שרק יושבים בישיבה כל היום (זוכרים את החרדי המאצ'ו בפרסומת הבחירות של יהדות התורה? "דוס על אופנוע, מוזר? אז זהו, שלא"), נראה לי שקובי אריאלי הוא הזדמנות טובה לגלות שכל מה שחשבנו על חרדים הוא לא נכון. הנה חרדי שמופיע בטלוויזיה, ששולט בנבכי התרבות הפופולרית שלנו (יותר טוב ממני, כנראה), עיתונאי. אם יש חרדי שדומה לנו יותר, איפה נמצא אותו? הנה ההזדמנות לנפץ את כל הסטיגמות, לגלות שאנחנו עם אחד, למרות הכל. העדות הישירה ביותר: הטורים שקובי כותב ב-nrg.

המסקנה של התרגיל הקטן שערכתי היא עגומה יותר משהיא מפתיעה. הפער ביני לבין אריאלי לא יכול להיות גדול יותר. שלוש דוגמאות, די, אבל לא לחלוטין באקראי:

1. בלדה לנאיבים: איפה נכשלו המתנחלים בדרך לקונסנזוס הישראלי? קובי אריאלי שואל את עצמו ואותנו למה המתנחלים נשארו לבד בהתנתקות. למה הקונסנזוס כבר לא כולל אותם. יש כמה תשובות אפשריות לנתק בין רוב הציבור למתנחלים, ואפשר לדון בחלק מהן: הקיצוניות שלהם, העדר טוטאלי של כבוד לחוק, היחס הקולוניאליסטי לפלשתינאים, הדרך שבה הם הפכו את מדינת ישראל למממנת של האפרטהייד שלהם, לפתטיות של הפרודייה המעוותת שהם הציגו לציונות של תקופת קום המדינה - או אולי פשוט לעובדה שלרוב ישראל אין כל עניין בשטחים הכבושים, בשלטון על עם פלשתינאי, ובמלחמות שאנחנו נלחמים בגללם. אני לא מצפה מאף אחד להסכים עם השמאלנות הרדיקאלית שלי - מבחינתי אתם רשאים לחשוב שהסיבה היא שהחילוניים עבדו את האידיאולוגיה שלהם ונהיו נהנתניים והדוניסטיים. מה שאתם לא רשאים לחשוב, זה שהסיבה שהמתנחלים מנותקים מהעם היא יחסי ציבור גרועים.

זה בדיוק מה שאריאלי חושב:

הדוגמה הטובה ביותר לנאיביות הרסנית היא מהחודשים האחרונים. תדמיתם של המתנחלים כפראי אדם שיביאו בהתנגדותם להרס המדינה לא באה להם סתם כך, מבורות חילונית שאינה מבחינה בין כתום לאדום. היה לה לבורות הזו על מה להתבסס. אחד הגורמים העיקריים לכך היתה הקלות שבה התמסרו המתנחלים ומנהיגיהם לחיבוקים של קהלים אחרים שתמכו בהם. החרדים, למשל. להפגנה הגדולה בשדרות גררה מועצת יש"ע את הרב מנחם פרוש, יושב ראש אגודת ישראל, שנשא דברים בפני ההמונים. הנזק התדמיתי שההופעה הזו גרמה הוא בל ישוער. שיתוף הפעולה הזה יצר בלבול נרטיבי של המאבק. נוכחותו של פרוש, הבלתי ציוני בעליל, בלב מסע המחאה, טשטשה את הנרטיב הציוני-פטריוטי שבשמו פעלו המתנחלים... כך נוצר בעיני המתבונן הבור בלבול גדול. הוא ראה קהל עצום של אנשים מחוץ לקונצנזוס. הוא שכח שרוב המפגינים שמולו נושאים בכלל את דגל ישראל בידם. הוא שכח עם מי יש לו עסק. הבלבול הזה נמשך כבר 30 שנה.

אריאלי לא חייב לאהוב את ההחלטה של רוב ישראל להתנתק מהפלשתינאים. אבל לחשוב שהסיבה שהיא התרחשה היא בגלל יחסי הציבור של המתנחלים זה מגוחך, ומזלזל בעקרונות, באמונות ובאינטרסים של הציבור החילוני.

2. בזכות השינוי - במאמר הזה, אריאלי שואל האם המינוי של סטנלי פישר, והאם ועדת דוברת הם דברים טובים. המסקנה היא שכן. מה שמעניין, זה לא המסקנה, זו הסיבה. אריאלי רומז שלא קרא את דו"ח דוברת, ומעיד על עצמו שאינו מבין בסוגיה. הסיבה שפישר ודוברת טובים היא:

סטנלי פישר הוא בחירה מצוינת לתפקיד נגיד בנק ישראל. מדוע? מפני שהוא שונה ממה שהיה עד כה. זהו הנתון היחיד שכדי לדעת אותו אין צורך להבין בכלכלה: המצב לא טוב. כיוון שכך, כל מה שאחר מהמצב הקיים, הוא טוב מאוד.

כנ"ל לעניין דוברת:

דוח דוברת הוא דוח מצוין ויעיל למערכת החינוך. מדוע? מפני שהוא שונה ממה שהיה עד כה. זהו הנתון היחיד שכדי לדעת אותו אין צורך להבין בחינוך: המצב לא טוב. כיוון שכך, כל מה שאחר מהמצב הקיים, הוא טוב מאוד.

יכול להיות שאני לא מבין את ההומור של אריאלי, אבל בהנחה שהוא רציני, אי אפשר לקחת אותו ברצינות. לגבי כל דבר. כמה שלא יהיה גרוע המצב הכלכלי בישראל, הוא יכול להיות הרבה יותר גרוע. ונכון שמערכת החינוך בישראל לא במיטבה. אבל עדיין, רוב מי שמסיים אותה יודע לקרוא ולכתוב, ולחבר ולחסר. ואם אתם רוצים מערכת חינוך יותר גרועה, יש לנו אחת מול העיניים: שמה בישראל הוא "אל המעיין".

3. לא יהודים. נקודה - המאמר שמפגין בצורה הברורה ביותר את הפער הענקי בין אריאלי לביני הוא התגובה הלגלגנית שלו לפסה"ד של בג"צ שאישר "גיורי קפיצה" רפורמים. המאמר אומר למגויירים, ישר ולעניין, שהם לא יהודים.

אפשר לתקוף את ה"עובדות" שאריאלי מציג: "גם אלה שתומכים בהכרה בגיור הרפורמי, לא חושב שגיור כזה הופך את המתגייר ליהודי". באמת? אולי נשאל אותם? יש אנשים רבים שחושבים שהמגויירים הם יהודים. אני, למשל. או השופט חיים כהן, שחשב שיהודי הוא מי שחושב את עצמו ליהודי. או ביה"מ. או הם עצמם.

או השאלה, האם הכשלון של היהדות הרפורמית/קונסרווטיבית בישראל (אם הוא כשלון: יש לא מעט יהודים כאלה, הם רק פחות עסוקים בלפרסם את עצמם מ"נטורי קרתא", לדוגמא), קשור איכשהו ללגיטימיות של גיור רפורמי/קונסרווטיבי. אני לא חרדי, אבל אני לא פוסל גיורים של חרדיים, למה לא להפך?

אפשר גם להתווכח לגבי הסוג המדוייק של גיור שהיהדות דורשת. כנראה פספסתי את הקטע במגילה שרות הולכת לרבנות, נכון?

אבל מה שבאמת משווע לביקורת, זה המחסור המוחלט בסימפטיה כלפי אנשים שלכודים בתיאוקרטיה המפלה שלנו, שמתייחסת ליהודי באשר הוא יהודי ולגוי באשר הוא גוי. אנשים שמסומנים ע"י המדינה כלא שייכים, כשונים. וכאשר העיתונים מלאים בוקר וערב כתבות על השחיתויות במהלך הגיור (עולי אתיופיה אשר לומדים במסגרות לא דתיות לא מגויירים, וכו'), נדרשת עזות מצח של ממש לרמוז ש- "כל מה שעניין אתכם הוא סל הקליטה". כנראה שאריאלי לא כל כך מבין את הקונספט של "גיורי קפיצה" - המגויירים כבר חיים בארץ כשהם מקבלים אזרחות. ההסבר הפשוט ביותר, הבסיסי ביותר, הוא שהמתגיירים רוצים להיות שייכים.

בסופו של דבר, מה שמפריד ביני לבין קובי אריאלי זה לא דעות קדומות, שנאה לא רציונלית, או סטריאוטיפים. יש כאן מאבק אידיאולוגי, "התנגשות בין תרבויות", אם תרצו. תהום פעורה עוברת בעדינו, ושום "צו פיוס", ואף בדיחה או צחוק ב'משחק מכור' לא תגשר מעליה.