כיצד מתמודדים עם היהדות הרבנית (האורתודוכסית)?

מאת: איתן קליש

נראה לי כי מדי פעם רצוי להבהיר את האג'נדה שלי, שלפי מיטב הכרתי שותפים לה חברים נוספים בזרם החילוני-הומניסטי בארצנו. עומדת בפנינו משימה לא קלה - מצד אחד אנחנו אנשים ליברלים המאמינים בערכי הנאורות, שבראשם חופש, שוויון ואחוות עמים (אוניברסליזם בניגוד לפרטיקולריזם). מצד שני אנחנו רוצים לקיים זיקה למקורותיה ולמורשתה של היהדות שנוצרה במשך אלפי שנה, וצמחה מחברות שהחזיקו בערכים מנוגדים, שנמשכים בתפיסות היהדות האורתודוכסית בימינו. השאיפה שלנו היא לגרום להתחדשות היהדות, לשבור את המונופול על היהדות שלקחו לעצמם האורתודוכסים.

כיצד עושים את זה?

א. מראים שגם בתוך היהדות האורתודוכסית, כבר מימי חז"ל, היו תמיד כמה קולות. היה תמיד קול יותר הומניסטי. הדברים מתחילים כבר במחלוקות בית עקיבא מול בית ישמעאל. לדאבוננו המסורת של בית עקיבא הלאומנית והבלתי הומנית - הפכה למסורת הדומיננטית. אבל תפקידנו כיהודים נאורים להבליט את המסורות האלטרנטיביות וע"י זה לשבור את המונופול הרבני על היהדות. עקרון זה יישמתי ברשימתי על ההלכה האומרת כי יש לשתות לשוכרה בפורים. הראיתי שם כי יש דיעות המערערות עליה בקרב חז"ל.

ב. גם בעיסוקנו במקרא ראוי לנקוט באותה דרך. המקרא על-פניו יכול להיראות לנו רווי ערכים חשוכים - גזענות, חוסר שוויון, חוסר חירות ועוד. כך הוא נתפס אצל יהודים רבניים, המזדהים עם מסריו. לכן חובה עלינו, החילונים-ההומניסטים, לחפש בים המקרא סיפורים וחוקים בעלי מסר הומניסטי. גם במקרא ישנם קולות רבים, הוא אינו מיקשה אחת, והסיפור הכפול של בריאת האדם והאשה מוכיח זאת.

העיסוק במקרא גם יכול להראות לנו שהיהדות הרבנית סטתה במקרים רבים מרוח המקרא, למרות שהיא מציגה את התורה שבידיה כהמשך התורה שבכתב.

ג. עלינו ליצור לעצמנו אוסף של מקורות הומניסטים מתוך מקורות תרבותנו, ולא לעסוק רק בביקורת ובשלילה. אם לא נראה גם את החיוב שביהדות, לצד הביקורת, נרחיק את הציבור החילוני מהיהדות, דבר שמתרחש בלאו הכי, ונדון אותו לבורות מוחלטת.