עלבונה של תורה
מאת
אריה אוריאל
המילים דלהלן באות לתבוע את עלבונה של תורה.
כידוע, גם דתיים מקפידים וגם חילונים ספקנים ואפיקורסים רואים בתורה, כל אחד בדרכו, נכס מכונן של עם ישראל ושל חלק ניכר מהאנושות כולה. לעומת זאת, יש מנהיגי כתות מסוימות המתיימרות
להשתייך ליהדות שעושים בתורה כבשלהם, מביישים אותה, מבזים אותה, בוחשים בה, דשים אותה עד דוק, לשים אותה ומשפילים אותה עד עפר בשיגיונותיהם על פי הכלל "הפוך בה והפוך בה", עד
שהם מתאימים אותה לרוח העוועים השולטת במוחם הקודח.
בימים אלה הגיע ביזוי תורת משה לשיא: עיתון "יתד נאמן", בטור "אדרבה" מאת פ. חובב (שהוא ישראל וורצל, המשמש עורך בעיתון), כמצוטט ב-
The Marker Cafe וב-
News 1, מצדיק פסיקה בשם
התורה להדרת נשים בטענה שהיא תואמת את מעשיו של רב הצוררים היטלר. הפסיקה, כך נטען, צודקת וטבעית, וההוכחה הניצחת, כך כתב, היא
"... כשהגרמנים יימח שמם וזכרם הפעילו את מכונת ההשמדה במלוא הקיטור - היהודים הוחזקו במחנות ההשמדה בבלוקים נפרדים לגברים ולנשים. אפילו חיות האדם הללו התייחסו אל ההפרדה
כדבר טבעי. גברים הושלכו להתגורר בבלוק הגברים ונשים בבלוק הנשים... הנאצים לא התחשבו ולא היו אנושיים. זה היה דבר טבעי".
וכשלדוברים של אותן כתות המתיימרות, כאמור, להשתייך ליהדות, יש חוצפה להציג בפרסום פומבי את היטלר כבעל-סמכא בהלכות דאורייתא, הרי התורה ניצבת מיותמת, אבלה, מבוישת
וחפוית-ראש. כי מניין יבוא ישעה? מן החילוניים שוויתרו על הזכות לדבר בשמה? מאותם חוגים דתיים שאינם מעיזים להגן עליה למול אלה המבזים אותה?
מן הראוי היה שכל אלה שמזועזעים מעזות-המצח של אותם מעליבי התורה יתחילו מעתה ואילך להתייחס אליהם בדבריהם ובכתביהם כאל "חצופי-תורה" ולכנות אותם בפומבי בכינוי זה. תורת ישראל
אינה רכושם, והם אינם ראויים לדבר בשמה.
אלא מאי? אולי יש נחמה בצידה, ואנו אכן מתקרבים לגאולה, לפי הכלל: "בעקבות משיחא חוצפא יסגא" (וראה פירוש רש"י, מסכת סוטה דף מט עמוד ב) ולפי האימרה "בית וועד יהיה לזנות... וחכמות
סופרים תסרח".
ינואר 2012
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
