על הלוגיקה בתלמוד ואצל חז"ל

מאת: ניצן

רבות דובר על ה"לוגיקה" הנמצאת בפלפולים תלמודיים ואצל חז"לינו. שמועות עקשניות דנו בכך שבמדינת קוריאה הרחוקה מלמדים את דברי חז"ל בשל תרומתם כביכול לפיתוח החשיבה הלוגית. אברכים נטולי ליבה מתחנכים להאמין שלימודיהם שקולים ללימודים אקדמיים אמיתיים בהקשר זה, אם לא עולים עליהם. הגדיל להדגיש זאת המאמר "העבודה משחררת" שהופיע בעיתונות החרדית ב-2003 והגדיר את מי שאינו חרדי: "מוח פשוט שמעולם לא התחדד בסברא נכונה".

לגופו של עניין אכן קיימים בתלמוד (במשנה ובמיוחד בגמרא) ואצל חז"ל בכלל - דיונים בעלי ניחוח "לוגי", ואפילו קבוצה של כללים מקורבים ללוגיקה שהמתדיינים דבקים בהם פה ושם, כללים כגון הסקה מהכלל אל הפרט, חוקי העברה ("טרנזטיביות"), תנאי הכרחי מול תנאי מספיק, סיבה לכל יתירות (חזרה על דברים) ועוד. כך לדוגמה, בגלל שהשועל חייב "להתכוון" להטיל את הארס מציפורניו הקדמיות בתרנגולת, ובגלל שנקבע בנוסף ששריטה מציפורניו של שועל מת אינה יכול להטיל ארס, אנו מסיקים שרצו לומר לנו שאם נעץ בחיים ומת לפני שהספיק לשלוף אז אין ארס, ולכן המסקנה היא שאותו ארס משתחרר רק כאשר השועל שולף את ציפורניו ולא בזמן שהוא תוקע אותן (חולין נג ע"א), אבל אם נמצא נץ שציפורניו תקועות עדיין בתרנגולת - היא בכל זאת תהיה פסולה, שמא הנץ החדיר את ציפורניו, הוציא אותן והחדיר שוב (תוספות).

אלא שיש מספר הבדלים תהומיים בין לוגיקה אמיתית, כפי שנלמדת באוניברסיטה, לבין "לוגיקה" תלמודית. נפתח בכך שלוגיקה, כענף של מתמטיקה, היא מדע מדויק, בעוד הלוגיקה של התלמוד, איך נאמר, היא לוגיקה של "בערך". אין "פורמליזציה" של ממש בנוסחאות, אלא מדובר בניתוח של מצבים מהעולם הגשמי, שניתן "לסחוב" אותם לכיוון זה או אחר. פעמים רבות הדיון הוא על "מקובל ש...", פעמים אחרות הוא על "יש האומרים כך, ויש האומרים להפך". ואולי הכאילו-לוגיקה המוזרה ביותר (ואחת המקובלות) היא הסקה מטקסט במקום נבחר אחד למסקנה במקום נבחר אחר. כך לדוגמה, מההקבלה בין "בת" ל"בית" במשל "כבשת הרש" מסיקים שמרדכי לקח את אסתר ל"בית", כלומר לאישה, ולא ל"בת" (מגילה יג ע"א), ומההקבלה בין "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (דיני קורבן) לבין "היבדלו מתוך העדה הזאת" (קורח ועדתו) לבין "עד מתי לעדה הרעה הזאת" (פרשת המרגלים) ...מסיקים שצריך 10 אנשים למניין (ברכות כא ע"ב).

לא רק זאת, אלא שפעמים רבות סומנה מראש התוצאה המבוקשת, והדיון "מתכופף" לכבודה, תוך שימוש בלוגיקה של "בערך". והתוצאה - הפלא ופלא - תמיד תהיה זו שמסתדרת עם ההשקפה הדתית. כך לדוגמה, אם תלמידיו של ר' ישמעאל בישלו זונה שנענשה בעונש מוות, ספרו את איבריה ומצאו 252 במקום 253 הנדרשים ע"פ ההלכה, הרי שהמסקנה הלוגית היא שאיבר אחד נמס בבישול (בכורות מה ע"א). ואם רב אחד אמר שיש לכסות את הסוכה עם ארבעת המינים בלבד, ורב אחר אמר שאפשר לכסותה בחתיכות עץ ארז, הרי שהמסקנה הלוגית המתבקשת היא ש"ארז" זה הוא בעצם "הדס", כי הרי ידוע שיש מינים רבים של ארז (סוכה לז ע"א).

אבל העיקר הוא התוכן עצמו. את מי באמת מעניינת "הוכחה לוגית" שלאלמנה אסור לגדל כלב (עבודה זרה כב ע"ב), או שמותר להחזיק ביד את איבר המין אם משתינים מגג של בית כנסת (נידה יג ע"א)?