בשר וחלב - איסור או אישור?

שלוש פעמים מוזכר בתורה "לא תבשל גדי בחלב אימו".

האיסור האורתודוקסי מקדמת דנא על אכילת בשר וחלב יחדיו, על כל זרמיו וגווניו, ידוע לכל. איסור זה איננו מן התורה, אלא החלטה שרירותית של קומץ רבנים, שאין לה כל קשר לפסוק "לא תבשל גדי...". כלום הייתה זו באמת כוונת התורה?

קיימת פרשנות נוספת ותואמת יותר את רוח התורה וראוי לה שתאמר ותיכתב: יותר משדאגה התורה לספק את מזוני, היא דאגה קודם לבהמה. אסור לחסום שור בדישו, אסור לצער בהמה, יש לתת לה מזון ומשקה בעיתו. התורה מרחמת על הבהמה מפני האדם, ולא משום גרגרנותו אחר הבשר, אלא משום צערה של הבהמה. הכיצד?

1. מצווה או גילוי של חסד הוא, שאין אוכלים "אבר מן החי", כלומר, אינך מורשה לגשת לפרה, להוריד לה רגל ולאכול. החסד הוא, שהתורה חסה על החי, שאין אוכלים חלקים מן החי בעודו בחיים. יש כאן רחמים כלפי הבהמה.
   
   
2. אדם שביקש להקריב בבית המקדש כבשה וגם את הוולד שלה שזה אך נולד, אומרת התורה "ביום אחד, אל תשחטו את שניהם". כלומר, התורה איננה יכולה לסבול מצב בו ישחטו ביום אחד גם את האם וגם את בנה. על מצווה כזו, היא מכריזה מראש שהיא מוותרת. יש כאן שוב רחמים כלפי הבהמה.
   
   
3. "לא תבשל גדי בחלב אמו", הוא סוג נוסף של חסד, אותו מבקשת התורה להנחיל לכל, ביודעה שאם שלא תדגיש זאת מספר פעמים, הרי בני-אדם יאכלו "כל דבר שזז". אלא שכאן, התורה ממש מתחננת באמרה: רוצה לבשל בשר גדי בחלב, אין בעיה, אבל רק לא בחלב אמו (באנלוגיה - "הרצחת וגם ירשת"). קרי - גם את בשר האם וגם את בשר הבן - את שניהם כמעורבבים בקדרה אחת - בשום פנים ואופן לא, מבקשת התורה.
   
   
4. מאחר והתורה איננה מנוקדת, וכך היא נמסרה מדורי דורות, וכבר מצאנו שמשנים ניקוד לטובת הפרשנות (כגון, "אל תקרא בָּנַיִיךְ, אלא בּׁנָיִיךְ"). באותו אופן ניתן לנקד את המילה "חָלָב" כ-"חֵלֶב", שפירושו שומן, או שמן עמו מבשלים, מטגנים וכו'. כלומר, ייתכן וכוונת התורה, שבשומן של כל בהמה ניתן לבשל גדי, אולם לא בשומן של אם הוולד. במילים אחרות "אל תבשל את הגדי במיץ של אימו". די לה למחשבה כדי להחליא אותי, ואם אני אינני יכול לסבול זאת, כל שכן התורה, שרחמיה נכמרו גם על הבהמה.
   
   

ואם דברה תורה בלשון בני אדם - אנא, בל ימציאו לנו פרשנויות מתחכמות ומתוחכמות. הדברים כל כך נהירים וברורים, שהשכל הישר איננו יכול לסבול כשמסלפים אותם.

האיסור של בשר וחלב, איננו מן התורה, אלא מן הפרשנות.

הערת המערכת: במובן מסויים - גם אם לא באופן ישיר - קיימת במאמר התייחסות שונה במהות לטקסטים התורניים לעומת טקסטים יהודיים מאוחרים יותר. מבחינה היסטורית גרידא, אלה גם אלה טקסטים "אנושיים" שנוצרו לאורך זמנים שונים ובסביבות תרבותיות משתנות.