האם היהדות היא דת מונותאיסטית?
על מלאכים ושדים
אל, על פי אמונות ודתות רבות, הוא ישות על טבעית אליה מתייחסים כקדושה, עליונה או נשגבת. לאל ישנם תחומי אחריות ותפקיד בהתנהלות העולם. לעיתים קרובות מאמינים סבורים כי הם יכולים לתקשר
עם האלים שלהם, ושהאלים יכולים להגיב באופן על-טבעי לבקשותיהם.
מונותאיזם הוא אמונה באל אחד ויחיד, בניגוד לפוליתאיזם, המתאר אמונה באלים רבים.
מונותאיזם אינו האמונה שישנם אלים רבים אך שרק אחד מהם ראוי לסגידה. אמונה זו הינה פוליתיאיסטית ביסודה, ויש לה שם משלה: מונולטריזם.
מונותאיזם גם אינו האמונה שאלים שונים הינם התגלות שונה של אל אחד (כפי שישנם בני דת ההינדו המאמינים שבראהמה הבורא, שיווה המחריב ו-וישנו המשמר הם כולם צדדים שונים של האל
הראשון, הפראברהמן). גם אמונה זו הינה פוליתיאיסטית ביסודה ויש לה שם משלה: הנותאיזם.
דת היהדות מתיימרת להיקרא מונותאיסטית. במאמר זה אציג מדוע לדעתי היהדות, על שלל זרמיה, איננה מונותאיסטית בעליל. כאשר ההגדרה למונותאיזם היא שישנו רק אל אחד ופרט לו אין בעולם שום
ישויות על טבעיות אחרות האחראיות לתפעולו של העולם - אז לא נעים לומר, אבל 99 אחוזים מהיהודים בכל הדורות לא היו מונותאיסטים.
תפיסת יהוה כאחד מאלים רבים אך גדול ורב עוצמה מהם (ההגדרה למונולטריזם), ניכרת במקומות רבים בתנ"ך, וכמובן בפסוק הנודע שבו קריאת הניצחון:
"מי כמוך באלים יהוה, מי כמוך נהדר
בקודש" (שמות טו', יא'). לא חסרים פסוקים המתארים את קיומם של אלים נוספים, אך לא אתעסק בהם במאמר זה. אני גם לא הולך לדון בכך שעצם המילה "אלוהים" היא צורת הריבוי של
המילה "אלוה". תחת זאת, אני רוצה לרוץ קדימה בזמן, לצאת מביקורת המקרא ולקפוץ ישר אל האמונות החז"ליסטיות והקבליסטיות לגבי הפנתאון היהודאי הרחב: צבא השמיים והסטרא
אחרא. או, אם תרצו להשתמש בכותרת ספרו של דן בראון: "מלאכים ושדים".
האל המתואר בדברי חז"ל ובכתבי הקבלה ברא את העולם, והוא עומד בראש פנתאון עם היררכיה שמימית קפדנית. מתחתיו יש מלאכים לדרגותיהם ושדים לדרגותיהם והם אחראים לפחות לחלק
מהניהול היומיומי של העולם. הפנתאון גדול ומפורט עד מאוד. מישהו צריך לשבת ולהסביר למאמינים הדתיים שגם אלוהויות פחותות הן בגדר אלוהיות, ואולי המאמר הזה יצליח בכך.
* * *
שלא כמו בהשתטחות על קברי צדיקים, שם מבקשים מהצדיק ללחוש איזו בקשה ומילה טובה על אוזנו של יהוה - כאשר מדברים על מלאכים, מדברים על עוד ישויות מיסטיות בעלות השפעה
בעולם. למלאכים ולשדים יש כוח, ולרוב גם תחומי אחריות משלהם. בקבלה המעשית ניתן להשביע את המלאכים לעשות כרצונך אם אתה יודע את שמותיהם ואת הטקסים הכרוכים בכך
(1). באתרים
שונים של קבלה תראו אזהרות גדולות לשמור את הידע הזה בסוד כדי שלא ייפול לידיהם של רשעים שיעשו בו שימוש לרעה
(2), ואזהרות שלא להשביע מלאכים פן לאחר מכן אותם הכוחות יתנקמו
בכם על שכפיתם אותם לפעול בניגוד לרצונם
(3).
התוצאה הסופית היא שלאדם יש יכולת לבצע אינטראקציה לא אמצעית בינו ובין המלאך. האדם יוצר קשר ישיר עם האלוהות הפחותה ומסוגל לגרום לה לעשות דברים למענו. גם דברים רעים. גם דברים
שיהוה, ראש הפנתאון, לא בהכרח יאהב.
כדי שתבינו עד כמה הפנתאון היהודאי רחב, ועד כמה גדול הדמיון בינו לבין פנתאוני האלים בתרבויות פוליתאיסטיות, אני אביא בפניכם רשימה נבחרת של כמה מהמפורסמים במלאכים והשדים
היהודאים, ואחלק אותם לתפקידים האלוהיים שלהם. כמו כן, אני אקביל כל אחד מהם לאל דומה לו מהדתות הפוליתאיסטיות של הסביבה. למען הגיוון, אביא הקבלות מכמה דתות פוליתאיסטיות שונות.
מלאכים:
עזראל - מלאך המוות מצד הטוב, או יותר נכון לומר, האחראי על המתים לאחר שמתו ולא גורם המוות בעצמו. תפקיד: "אל המתים". המקביל שלו מהדת היוונית: האל תנטוס.
רפאל - אחד ממלאכי השרת. תפקיד: "אל הרפואה". המקביל שלו מהדת היוונית: האל אסקלפיוס.
אתיאל - אחד ממלאכי השרת. לפעמים מזוהה כמלאך המוות במקום עזראל, ממונה על השינה. תפקיד: "אל השינה". המקביל שלו מהדת היוונית: האל היפנוס.
מיכאל - אחד ממלאכי השרת. תפקיד: "אל הצדק, החמלה והחסד". המקבילה שלו מהדת הסינית העממית: האלה גוואנין.
גבריאל - אחד ממלאכי השרת. תפקיד: "אל החוכמה והמלחמה (מצד הטוב). המקבילה שלו מהדת היוונית: האלה אתנה.
אוריאל - אחד ממלאכי השרת. תפקיד: "אל הכוכבים והמניע את גלגל המזלות". המקביל שלו מהדת היוונית: הטיטאן אסטרואוס.
שחריאל - מלאך חשוב. המלאך שפותח בבוקר את החלונות בצד המזרחי של כיפת הרקיע כדי לאפשר את כניסת השמש לרקיע
(4). תפקידו: "אל השחר". המקביל שלו מהדת היוונית: האל אפולו.
מטטרון - הנביא חנוך לאחר שעבר התעלות וזכה למעמד של מלאך. תפקיד: "המשנה לראש הפנתאון". קשה למצוא לו מקבילה, אבל בהמשך אביא תיאור פיזי מקיף שלו.
סנדלפון אחד המלאכים החשובים ביותר. משמש כמי שמקבל את תפילותיהם של בני ישראל וממונה על לומדי התורה. תפקיד: "אל החכמה והלימוד". המקביל שלו מהדת המצרית: האל תח'ות.
קפציאל - מלאך מן המניין. תפקיד: "אל הבדידות והדמעות". מקבילה שלו מהדת היוונית: האל קוקיטוס.
ימואל - מלאך מן המניין. תפקיד: "אל הזיכרון". המקביל שלו מהדת הנורדית: מונין, אחד משני העורבים של האל אודין.
ברכיאל - העומד בראש מסדר המלאכים השומרים. תפקיד: "אל הברק והרעם". המקביל שלו מהדת הנורדית: האל ת'ור.
נוריאל - אחד המלאכים החשובים. תפקיד: "אל הרוחות". המקביל שלו מהדת הכנענית: האל בעל הדד.
יוריקמי - מוכר גם בשם "שר של ברד". תפקיד: "אל הברד". המקביל שלו מהדת הסלאבית: האל סטריבוג.
רהב - מוכר גם בשם "שר של ים". היה אחד מיריביו הקדומים של יהוה בזמן הבריאה
(5), ונכנע לשרתו לאחר שהובס. תפקיד: "אל הים". המקביל שלו מהדת הכנענית: האל ים.
כמוהם יש שרים לכל דבר שאתם יכולים להעלות על הדעת, החל מהיום והלילה וכלה בגידולי תבואה וניהול ספציפי של מדינות ועמים שכנים. אני מביא את המלאכים המעניינים יותר, אבל תדעו שיש
פשוט המון מהם
(6). הם מופיעים בספרות היהודית הקאנונית לדורותיה, ושם נותנים עליהם פרטים רבים
(7). לא כל המלאכים כפופים ישירות ליהוה בכל פיפס, והם עושים את תפקידם באופו שוטף. בעיקר
ה"שרים" שביניהם.
שדים:
השדים מעניינים יותר כי הם לא בהכרח עושי דברו של יהוה ויש להם דעה עצמית.
אשמדאי - השטן, מלך השדים. תפקיד: "אל הרוע". המקביל שלו בדת הזרתוסטראית: האל אַהְרֵימַן.
סמאל - לפעמים מזוהה גם הוא בתור השטן, אך בעקרון הוא מופיע כמלאך המוות (מצד הרוע) וכשר של העם הרומאי. תפקיד: "אל המוות". המקביל שלו מהדת הכנענית: האל מוֹת.
בליעל - נסיך האזור הצפוני של הגיהינום. תפקיד: "אל השקר והאשמה". המקביל אליו בדת היוונית: השד אפיאלס.
אביגור - נסיך האזור הדרומי של הגיהינום. תפקיד: "אל המלחמה והקרבות". המקביל שלו בדת המצרית: האל סת'.
ארבע שדות נוספות:
אגרת, אזלת, אוזיא ו-
בלוסיה - שדות מן המניין. נשלחות לפגוע בגברים כתוצאה מכישופי נשים. המקבילות להן מהדת היוונית: שלוש אלות אחיות המכונות איריניות.
תובל קין - שד חשוב. תפקיד: "פטרון הנפחים וחרשי הברזל". המקבילה שלו בדת היוונית: האל הפייסטוס.
מולך - מולך היה ראש הפנתאון של העם העמוני, אבל היהדות גנבה אותו לעצמה בתור שד חשוב. תפקיד: "אל האש". המקבילה שלו בדת הנורדית: הענק סירטיר.
עמון - במקור זה היה שם נוסף של מולך, ראש הפנתאון העמוני. היהדות גנבה את השם והפכה אותו לשד מגויר שני. תפקיד: "אל החכמה והערמה" (מצד הרוע)
כמותו יש את
רמיאל - מלאך נופל. תפקיד: "אל הרמאות". המקבילה של שניהם בדת הנורדית: האל לוקי.
עזאזל - מלאך נופל. תפקיד: "אל כלי הנשק והתמרוקים". המקבילה שלו בדת היוונית: הרוח הרעה קאות'ונימוס.
קטב מרירי - שד מן המניין. תפקיד: "אל המריבה והרעל". המקבילה שלו בדת היוונית: הרוח הרעה קאקודאימונס.
לילית - שדה חשובה ואשתו של אדם ראשון, ו
נעמה - אשתו של תובל קין. שתיהן אחראיות לפיתוי גברים לקרי לילה ולהרג תינוקות בעריסותיהם. תפקיד "אלות המין והזימה". המקבילה של שתיהן בדת
הקלטית: האלה מוריגאן.
ישנם עוד כמה שדים שראויים לאזכור, למרות שלא מצאתי להם מקבילות ראויות.
בעל זבוב - אל פלישתי במקור, שזהותו נגנבה כדי לשמש כשד יהודי. נסיך האזור המערבי של הגיהינום. תפקיד: "אל הבגידה והחטא".
אדרמלך - יושב ראש מועצת השדים הגבוהה של הגיהינום. תפקיד: "פטרון בעלי החיים".
ממון - שד חשוב נוסף. תפקיד: "אל תאוות הבצע".
* * *
עיניכם רואות את ההקבלה הרבה בין התפקידים של המלאכים והשדים ביהדות, ובין האלים הפוליתאיסטים השונים. כל הנזכרים כאן הם ישות על-טבעית בעלי תחומי אחריות ותפקיד בהתנהלות
העולם, ניתן לתקשר איתם והם יכולים להגיב באופן על-טבעי לבקשות או פקודות המאמין. זוהי עצם ההגדרה של אלים כפי שאנו רואים אותם בדתות הפוליתאיסטיות.
מה שרבים מהמאמינים משום מה לא מוכנים לעשות, זה לקבל את ההשוואה המתבקשת הנ"ל. כשאני מראה את הפנתאון הזה לאנשים, בדרך כלל עולים כמה טיעונים קבועים. מנקודה זו והלאה, אני מתכוון
להתייחס לאותם הטיעונים.
* * *
טיעון מס' 1:
"למרות שישנן ישויות רבות הפועלות בעולם, רק יהוה הוא שברא את העולם, ולכן הוא נחשב לאל ושאר הישויות הללו לא נחשבות לאלים."
כן, ביהדות רק יהוה הוא שברא את העולם. אך זהו ניסיון לנסח מחדש את ההגדרה של "אל" כדי שתתאים למצב הקיים, במקום ביצוע הבדיקה האם המצב קיים מתאים להגדרה של "אל". לאותם אנשים
צריך להסביר שבאף דת פוליתאיסטית לא כתוב שכל האלים בראו את העולם יחדיו. בדרך כלל מדובר באל הראשי וראש הפנתאון או באלוהות שקדמה לו והובסה על ידיו. גם בלי לקחת חלק בבריאת
העולם, הישויות הללו לוקחות חלק בניהולו של העולם, והאדם מסוגל ליצור איתן קשר ישיר ובלתי אמצעי.
התפקיד של יהוה בפנתאון הנ"ל הוא "ראש הפנתאון, האל הבורא ואל המשפט"
(8). יש לו מקבילים רבים בדתות השונות, אבל אני אוהב לתת שתי דוגמאות לאלים בוראים, בהתאם לתפיסות הדתיות
השונות את הבריאה בספר בראשית:
א. בריאה כעשיית סדר בתוהו ובוהו - האל סבארוג מהמיתולוגיה הסלאבית ברא את העולם בהפרידו את ארץ החיים מארץ המתים ומתוך תוהו ובוהו מוחלט יצר סדר ("פראב"), בדיוק כמו שיהוה ברא
את העולם בהפרידו את השמים מהמים
(9). סבארוג הוא אל בורא שמלאכת הבריאה שלו הקבילה למלאכת הבריאה של ראש הפנתאון היהודאי. למרות שרק סבארוג הוא שברא את העולם, יש לצידו
פנתאון שלם של אלים בכירים ואלים פחותי דרגה המתערבים בניהולו של העולם
(10). כשם שבדת הסלאבית ישנן ישויות אלוהיות רבות הפחותות מסבארוג, כך גם בדת היהדות ישנן ישויות אלוהיות
רבות הפחותות מיהוה. כשם שהדת הסלאבית איננה מונותאיסטית, כך גם דת היהדות איננה מונותאיסטית.
ב. בריאה יש מאין - גם אם נשחק לפי התפיסה (הלא-מקראית בעליל) האומרת שיהוה ברא את העולם יש מאין, עדיין תמצאו כמקביל לו את האל בראהמה מהמיתולוגיה ההינדית. בראהמה, על פי
האמונה ההינדית, ברא את העולם יש מאין, הוא מקור כל הדברים, נצחי, אינסופי ומצוי בכול. במקרה זה, בראהמה הוא אל בורא שמלאכת הבריאה שלו הקבילה למלאכת הבריאה של ראש הפנתאון
היהודאי. למרות שרק בראהמה הוא שברא את העולם, יש לצידו פנתאון שלם של אלים בכירים ואלים פחותי דרגה המתערבים בניהולו של העולם
(11).כשם שבדת ההינדו ישנן ישויות אלוהיות רבות
הפחותות מבראהמה, כך גם בדת היהדות ישנן ישויות אלוהיות רבות הפחותות מיהוה. כשם שדת ההינדו איננה מונותאיסטית, כך גם דת היהדות איננה מונותאיסטית.
אנו רואים שהן בתפיסה הסלאבית והן בתפיסה ההינדית, רק אל אחד ברשימה הוא האל הבורא, ועדיין ישנו ריבוי גדול מאוד של אלים. מכאן שהתירוץ הנ"ל, לפיו רק הישות שבראה הכל זכאית
לתואר "אל", פשוט שגוי. על הטוענים להיות היהדות מונותאיסטית ולא פוליתאיסטית, למצוא תירוץ אחר.
* * *
טיעון מס' 2:
"למרות שישנן ישויות רבות הפועלות בעולם, רק ליהוה יש לסגוד, ולכן הוא נחשב לאל ושאר הישויות הללו לא נחשבות לאלים."
גם אם סוגדים רק ליהוה ולא לאף אחד אחר מהפמליה, עדיין זה לא משנה את ההקבלה בין כל אותן ישויות ביהדות לאלו של הפוליתאיזם. אז לא סוגדים להם. יופי. האם לשיטת המאמין זה אומר שהם
לא שם? אנשים מעולם לא סגדו לכל האלים שבדתם. אם לא היית נפח או כדר, לא הייתה לך סיבה לסגוד להפייסטוס, האל הפטרון של הנפחים והכדרים. אדם יווני מסוגל להחליט לסגוד אך ורק
לזאוס ולא לאף אל אחר, אך החלטה זו לא תגרום להיעלמות האלים שאינם זאוס.
אדם בן הדת הזרתוסטראית - דת המאמינה בשתי רשויות שהאחת מהן טובה ואחת מהן רעה - מחויב על פי דתו לסגוד אך ורק לאל הטוב, אהורה מאזדה, ולדחות את האל הרע, אהרימן. אך למרות
שלא סוגדים לו, אהרימן עדיין הינו אל על פי תפיסת הדת הזרתוסטראית
(12).
כמו כן, כפי שציינתי בפתיחה: מונותאיזם אינו האמונה שישנם אלים רבים אך שרק אחד מהם ראוי לסגידה. הדבר הזה אינו מונותאיזם אלא מונולטריזם. אני סבור שרוב המאמינים ביהדות אינם
מונותאיסטים אלא מונולטריסטים, ובכך מחזיקים בתת-גרסה ספציפית של אמונה פוליתאיסטית.
אנו רואים שהתפיסה לפיה רק אל אחד ראוי לסגידה אינה מבטלת את קיומם של שאר האלים, או את היותם ראויים להיות מוגדרים כאלים. מכאן שהתירוץ הנ"ל, לפיו רק הישות לה סוגדים זכאית
לתואר "אל", פשוט שגוי. על הטוענים להיות היהדות מונותאיסטית ולא פוליתאיסטית, למצוא תירוץ אחר.
* * *
טיעון מס' 3:
"למרות שישנן ישויות רבות הפועלות בעולם, הן כפופות ליהוה והן שליחות שלו, ולכן הוא נחשב לאל ושאר הישויות הללו לא נחשבות לאלים".
זהו עוד ניסיון לנסח מחדש את המושג "אל" כדי שיתאים למצב הקיים, במקום ביצוע הבדיקה האם המצב קיים מתאים להגדרה של "אל". גם אם דבר שהשדים והמלאכים היו עושים לא היה יכול
להתקיים אלא אם כן עבר דרך יהוה קודם - עדיין היה מדובר בריבוי ישויות. לא היותו של ראש הפנתאון דיקטטור טוטאליטרי הדורש שיאשר אישית כל פיפס הופך דת למונותאיסטית.
יחידותו של
אותו אל בפנתאון היא העושה זאת.
כן, במקרא המלאכים אכן התחילו כשליחים נושאי דברים בלבד, וכן, יש מלאכים פחותים שעושים עבודות פחותות. גם בדתות אחרות, לא כל ישות על טבעית תזכה להיות מוגדרת כ"אל". דוגמאות
טובות תהיינה רוחות האבות הקדמונים של הדת הסינית העממית או רוחות העצים של הדת הקלטית. אני מסכים שיהיה קשה למצוא טקסטים שמתארים מונותאיזם ללא שליחים או ללא ישויות על
טבעיות כלשהן כלל, אבל ישנם טקסטים המתארים יותר ישויות שכאלו וישנם טקסטים המתארים פחות. ישנם טקסטים המגבילים את המלאכים לעבודת שליחות ואדמיניסטרציה, וישנם טקסטים
המפקידים בידם את גורלם של תרבויות ואת כוחות איתני הטבע. ככל שהמלאכים הולכים ומקבלים יותר ויותר תפקידים בניהול השוטף של העולם, ולא רק כמעבירי דבר האל לבני האדם, כך האמונה
נהיית דומה לפוליתאיזם יותר ויותר. שימו לב לפירוט השמות והתפקידים ששטחתי למעלה. אלו לא מלאכים פחותים כלל ועיקר. אלו ישויות כבירות המתפעלות אספקטים שונים בעולם.
לצורך המחשת העניין, אביא כאן את תיאורו של המלאך מטטרון:
על פי ספרות ההיכלות, למטטרון יש 72 כנפיים ו-365,000 עיניים, כל אחת מהן כמו שמש.
(13) יש מחלוקת לגבי גודלו. בספרות ההיכלות כתוב שגודלו הוא מלא העולם כולו (7 הרקיעים ו-6 האווירים
שביניהם), אבל בספרות הקבלית מימי הביניים כתוב שהוא ממלא רק את פתח ההיכל השביעי. כל גופו של מטטרון הוא אש, והוא יושב על כיסא הכבוד מתחת ליהוה. האם דינו של מטטרון כדין
המלאך דמוי האדם המכונף שלפי האמונה הצועד ליד האנשים החוזרים מבית הכנסת? כנראה שלא. למרות שגם את אותו המלאך אני לא רואה שום סיבה מדוע לא להשוותו לקאמי השומרים האישיים
על כל אדם בדת השינטו.
במסכת חגיגה טו' ע"א מסופר על אלישע בן אבויה שעלה לשמים וראה את מטטרון והתרשם כל כך, עד שחשב שהוא שווה ערך ליהווה. לא לחינם אחד מכינוייו של מטטרון הוא "יהוה קטן". לדברי
המדרש, יהווה כעס על מטטרון על שגרם לרושם הזה, עד שפקד על המלאך ענפיאל להלקות את מטטרון בשישים הצלפות של אש (פולסא דנורא) והכריח את מטטרון לקום מכיסא כבודו ולעמוד. מעשה
זה "שם אותו במקום" והבהיר שיהוה חזק יותר וחשוב יותר. הסיפור של מטטרון מציב היררכיה ברורה ומראה לנו מי האל השליט ומי ראוי להיות ראש הפנתאון, ומביא לנו את המסקנה שאל הראוי לכך
הוא יהוה ולא מטטרון. אבל אין הרבה הבדל בין זה לבין זאוס, ראש פנתאון האלים היווני, שהעניש את פוסידון אל הים ואת אפולו אל השמש בעבודת הפרך של בניית חומות העיר טרויה. כולם שם
אלים המקיימים אינטראקציה זה עם זה, והאל החזק יותר מטיל עונשים על אלו שמאיימים על מעמדו.
כשם שבדת היוונית ישנן ישויות אלוהיות רבות הפחותות מזאוס, כך גם בדת היהדות ישנן ישויות אלוהיות רבות הפחותות מיהוה. כשם שהדת היוונית איננה מונותאיסטית, כך גם דת היהדות איננה מונותאיסטית.
בנוסף לכל, הטענה לפיה הישויות השונות בפנתאון לא יכולים לפעול ללא אישור יהוה, לא עומדות בביקורת הכתובים והמסורות הדתיות הנוגעות לאותן הישויות. למשל, בני אדם יכולים להתפלל
ישירות למטטרון ואף להשביע אותו לבצע את רצונם. החלק הבא הוא מתוך ויקיפדיה, [13] ונכתב כהשבעה למטטרון בתוך ספרות ההיכלות:
"מי שהוא שונה רז הגדול הזה... בכל יום אחרי תפילתו יאמר אותו בטהרה בבית או בבית הכנסת: משביע אני עליך מטטרון עבדי ששמך כשם רבך, שתיזקק לי לעשות חפצי ויהיו פני מצהיבות ותהיה
קומתי נאה לי ותהא אימתי מוטלת על הבריות ושמי הטוב ילך בכל מקומות ישראל ... ותצילני מכל רוחות ושדין ופגעים וליסטים ומכל בני אדם הרעים... ברוך אתה שומע תפילה"
אומנם מזכיר את תפלת הדרך, אבל התפילה לא מכוונת לאלוהים אלא למטטרון עצמו. האם אינכם יכולים לדמות מצב בו אדם יווני היה מתפלל כך לאסקלפיוס, אל הרפואה היווני?
המצב ברור יותר אצל השדים. שוב, בניגוד למלאכים, הם לא כפופים בהכרח לרצונו של יהוה, ויש להם רצונות משלהם. הנה פסוק המעיד על כך, מתוך "צוואת שלמה"
(14):
"וזימנתי שוב את בעל זבוב, נסיך השדים, והושבתיו על כס רם של כבוד, ואומר: 'מדוע הינך בודד, נסיך השדים?' ויאמר: 'משום שאני לבדי מכל מלאכי גן עדן אשר נפלו. והייתי המלאך הראשון בגן עדן
הראשון אשר נקרא שמו בעל זבוב. וכעת שולט אני בכל אלה אשר קשורים בבגידה. 'ואני, שלמה, אמרתי לו: 'בעל זבוב, מהם עיסוקיך?' ויאמר: 'משמיד מלכים אנוכי. מתחבר אני עם רודנים זרים. ואת השדים
שלי אני משלח על גברים, כדי שהם יאמינו בהם, ויאבדו את דרכם. והמשרתים הנבחרים של ה', כוהנים ואנשים נאמנים אני מסיט אל התשוקות של חטאים וכפירה: והם מצייתים לי, ואני מביא אותם אל
האבדון. ואנוכי מלהיב גברים עם קנאה ורצח, ומלחמות ומעשי סדום, ומעשים מושחתים אחרים. ואני אהרוס את העולם'."
בעל זבוב מנסה לגרום לאנשים להתרחק מעל יהוה ומאיים להרוס את העולם. משום מה נראה לי שיהוה לא היה מאוד אוהב את זה.
בעל זבוב לא עושה את דברו של יהוה.. מכאן שהטיעון לפיו היהדות הינה מונותאיסטית ולא פוליתאיסטית בגלל שכל חברי הפנתיאון מצייתים לאל אחד, הוא טיעון שגוי. על הטוענים להיות היהדות
מונותאיסטית ולא פוליתאיסטית, למצוא תירוץ אחר.
* * *
טיעון מס' 4:
טיעון נוסף ששמעתי הוא: "למרות שישנן ישויות רבות הפועלות בעולם, רק יהוה הוא כל יכול וכל יודע, ולכן הוא נחשב לאל ושאר הישויות הללו לא נחשבות לכאלו".
גם זה הינו ניסיון לנסח מחדש את המושג "אל" כדי שיתאים למצב הקיים, במקום ביצוע הבדיקה האם המצב קיים מתאים להגדרה של "אל". מדוע לומר שרק מי שהינו כל יכול וכל יודע זכאי לתואר הזה? כי
כך אלו התכונות שמשייכים ליהוה בימינו? באותה המידה ניתן היה להביא כהגדרה את "רק מי שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף, רק הוא באמת אל". בלי קשר להיות המשפט הזה שגוי גם ביחס ליהדות
המקראית והחז"ליסטית,
(15) ובלי קשר להיותם של אהורה מאזדה והארימן הזרתוסטראים גם כן חסרי גוף וצורה (לפחות בגלגולם המודרני), מדוע שנקבל את ההגדרה הסובייקטיבית הנ"ל בבואנו
לבחון את השאלה מהו אל?
קל לעשות רשימת קניות ולהביא בדיעבד קריטריונים התואמים את הרשימה: כל יכול, נשגב מכולם, בזכותו כולם קיימים ובלעדיו אין כלום. רק חבל שאין שום קשר בין זה לבין ההגדרה המילונית
של אל. ללכת ולפשפש בתיק ולראות מה התכונות המיוחסות לאל היהודי, ואז בדיעבד להשתמש בהם כקריטריונים כיצד יש להגדיר אל, זה טיפשי כמו ללכת ולצייר את המטרה מסביב לחצים. זהו
טיעון שבבסיסו ישנה הנדסה לאחור של המצב הקיים. הדרך היחידה שבה הטוען המאמין לא יחשב לפוליתאיסט לכל דבר, היא אם הוא יגדיר את האל שלו אחרת מההגדרה המקובלת ל"אל" בכל
התרבויות האחרות שקיימות.
והרי מהטענה של הסעיף הנ"ל משתמע שכרונוס וזאוס לא היו אלים, ושבעל ומרדוך ואישתר לא היו אלים. האם יעלה על הדעת דבר שכזה?
אלים בדתות הפוליתאיסטיות לא היו כל יכולים וכל יודעים והיו גשמיים בעליל, אבל הם היו אלים לכל דבר. כל האלים שנזכרו כאן מתוארים בשפה בת ימינו כיצורים בעלי "כוחות על", ואם בכל
הספרות של חקר המיתולוגיה מתייחסים ליצורים הללו כאלים, אזי אין צורך ביותר מכך כדי להיכלל תחת ההגדרה של אלים. אנו לא מחפשים את ההגדרה לאל ביהדות המודרנית, אלא מחפשים
את ההגדרה ל"אל" נקודה. קחו את כל הדתות שקיימות והתקיימו לפני וסביב האי המונותאיסטי ותראה מה ההגדרה לאל. אחרי זה קחו את ההגדרה הזו ותראו אם היא תואמת למה שאנו רואים בצבא
השמיים ובסיטרא אחרא בדת היהדות. אם התשובה היא שיש תאימות, אזי יש להצביע על כך שהזרמים המאמינים בפנתאון המדובר אינם ראויים להיקרא מונותאיסטים.
גם התנ"ך הזהיר מפני עבודת אלים שאינם יהוה, והטיעון הנ"ל בעצם מסרס את הביטוי "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". הטיעון הנ"ל מאפשר את האמירה: "רגע, רגע, מרדוך הוא לא כל יכול ולא
ברא את הכל מכלום ולא שולט בכל הבריאה בכל רגע נתון? אם כך הוא לא עונה על ההגדרה של אל, ואם כך
אפשר לעבוד אותו". לא זו הייתה כוונת המשורר.
מכאן ומכאן, שהתירוץ הנ"ל, לפיו רק ישות שהיא כל יכולה וכל יודעת זכאית לתואר "אל", פשוט שגוי. על הטוענים להיות היהדות מונותאיסטית ולא פוליתאיסטית, למצוא תירוץ אחר.
* * *
טיעון מס' 5:
אחת הטענות האחרונות שנתקלתי בהן הייתה
"מה שאתה אומר לא הגיוני. אם המאמינים יקבלו את ההגדרה שלך ל"אל", הם יחשבו לכופרים בעיני עצמם כי הם מאמינים בריבוי אלים"
ואכן, זוהי בדיוק הסיבה שחלקם מתקשה לקבל את ההגדרה המדוברת. אבל עדיין יש לראות כי ההגדרה ראויה: הסברתי מעל ומעבר מדוע יש להתייחס לישויות הרבות מהדמונולוגיה היהודאית כאלים
לכל דבר. לא לחינם הקבלתי אותם לאלים מאמונות פוליתאיסטיות והראיתי את הדמיון ביניהם. וכאשר אמונה בריבוי אלים הינה פוליתאיזם, מעצם הגדרתה, אין מנוס מלהבין שגם היהדות הינה דת פוליתאיסטית.
העניין הוא שכדי לא להודות בכך, היהדות משחקת כאן בשמות התואר: מדובר במלאך, לא ב"אל", ושילך לעזאזל כל הדמיון בינו לבין אלים מהמיתולוגיות השכנות. אנו כאן כדי להדגיש שאין בין
קבלתם את ההגדרה לבין נכונות ההגדרה ולו דבר, ברגע שאנו רואים כיצד כל תרבויות העולם הגדירו את המונח "אל".
אני סבור שהסיבות היחידות שהמאמינים הללו עדיין קוראים לעצמם מונותיאיסטים הן ההרגל והיהירות. בתקופה קדומה יותר, הזרמים עליהם אנו דנים בקעו מתוך יהדות מונותאיסטית (שבעצמה בקעה מדת
כנענית פוליתאיסטית, אבל זה לא משנה לענייננו). היהדות היללה את המונותאיזם כטוב יותר מהדתות הפוליתאיסטיות, וכך גם כאשר בפועל נוספו עוד ועוד ישויות וחזרנו לריבוי אלים פוליתאיסטי, המאמינים
הללו המשיכו לכנות את עצמם מונותאסטים. זה היה הזמן בו אנשים התחילו להמציא הגדרות אחרות למונותאיזם, כמו ההגדרות מהסעיפים הקודמים. והאמת שלא צריכים הרבה לרמייה עצמית גורפת. ראו
את הנצרות למשל, שבראש הפנתאון שלה ניצב לא ראש פנתאון אחד כי אם שילוש"
(16). פשוט תגידו לעצמכם שהשילוש הם אחד והאחד הוא שילוש ואז זה לא סותר את המונותאיזם".
כאן עשו את אותו הדבר: "פשוט תגידו לעצמכם ששאר הפנתאון הם מלאכים ושדים במקום אלים, ואז זה לא סותר את המונותאיזם". הרמייה העצמית זהה. אסור להאמין באלים אחרים? אמור שאותן ישויות
הן לא אלים אלא מלאכים, ותוכל להמשיך להאמין בקיומם.
הלהטוטנות האמונית כבודה במקומה מונח, אך ההשוואה לאלוהויות הפחותות בעינה עומדת, ואין שום סיבה לראות את אותם הזרמים כמונותאיסטים.
גם כאשר מסתכלים על העניין דרך ההגדרות הנכונות, עדיין, המאמינים לא עוברים על האיסור המקראי של
"לא תשתחווה להם ולא תעבדם אני יהוה" (שמות כ' ,ד' ; שמות כג' , כד'; דברים ה' ,ח'). האיהוא
סור לסגוד ולקיים פולחנים לאותן הישויות. כל עוד המאמינים לא מנסים לרצות את אותם הכוחות בתפילות ובמנחות, ונותרים מונולטריסטים הסוגדים ליהוה בלבד, הרי שהם לא עוברים על איסור עבודה
זרה. השבעת המלאכים והשדים היא כפייתם לרצונך, ולא סגידה להם, למרות שגם זו מתוארת כחטא בחלק מהזרמים.
את בעיית המינות שיוצרת האמונה בריבוי אלים
(17), הם כבר פתרו בעבור עצמם
בכך שלא קראו להם אלים אלא מלאכים.
* * * * *
דיסקליימר והרחבה:
הדברים הנ"ל אמורים בזרמים ביהדות שמקבלים את קיומו של הפנתאון הנ"ל. לא כל הזרמים ביהדות עושים זאת, אך המצב של כולם הינו בכי רע בדרך זו או אחרת. השאלה האם האמונה הזו היא מה
שניתן לקרוא לו "היהדות גופא" היא שאלה טובה. אם תשאלו רב חסידי או רב קבליסטי, הם ככל הנראה יגידו לכן שהם מאמינים בכל התיאורים הנ"ל ללא צל של ספק. אם תפנו עם שאלה זו אל
רב "רמב"מיסט" הוא יגיד לך שרוב הדברים הם אגדות ושאין להן קשר עם המציאות למעט כמשל. רב מן הזרם הליטאי, לעומת זאת, ככל הנראה יטען כי כל הסיפורים המיתולוגיים שאינם בתנ"ך או
בספרי הקודש האחרים אינם אלא בולשיט אחד גדול ודברי כפירה, אבל כן יקבל את הדמונולוגיה התלמודית שבדברי חז"ל עצמם.
הרמב"ם הכחיש את קיומם של שדים, ואין ספק שמי שמגדיר את עצמו היום כרמב"מיסט נמצא במצב הרבה יותר טוב מהבחינה הזו. עם זאת, הרמב"ם קיבל את קיומם של מלאכים, ושימו לבכם לב לכל
פמליית השמיים האדירה: חיות הקודש, אופנים, אראלים, חשמלים, שרפים, מלאכים, בני אלוהים, כרובים, אישים... ישנם מלאכים רבים בחלוקה לדרגות (משנה תורה, ספר המדע, הלכות יסוד תורה
פרק ב')
(18).
קשה לקבוע מהי בדיוק "היהדות גופא" של ימנו ממש כפי שקשה לקבוע מהי "היהדות המקורית" שקדמה לחז"ליזם. אבל אפשר לראות כל זרם לגופו ולשפוט אותו. הזרם החסידי והזרם
הקבלי, למשל, אינם מונותאיסטים בעליל. האמונה הרמב"מיסטית עדיין מכירה במלאכים כשליחי האל (ולו רק בחלום ובדרך משל), אבל האמונה הקבליסטית מאמינה בסיטרא אחרא כאויבי האל, וזו כבר
אמונה ביתיאיסטית (אמונה בשני מחנות יריבים של אלים) נוסך הדת זרתוסטראית.
מה שמעניין זה שאין הסכמה מלאה ביחס לשטן בספרות הקבלית. לעתים הוא מיוצג כיועצו של האל ולעתים כיריבו. הוא השולט בסיטרא אחרא - האצילות האלטרנטיבית שממוקמת בשמים משמאל לגן
העדן. דרך הופעתה חלוקה בכתבים העבריים העתיקים: גרסה אחת טוענת כי היא נוצרה בחשאי ע"י השטן ששאף לבנות ממלכה מתחרה לממלכתו השמימית של יהוה. יש עוד טענה כי היא נוצרה
כאשר יהוה ניסה לגרש את הרוע שהיה עצור בתוכו עצמו ובתוך ממלכתו, והוא ניקז את כל הרוע למקום ריק שהיה משמאלו של גן עדן. הגרסה המעניינת ביותר אומרת כי כאשר התוהו שלט בכל, לפני
שאלוהים התערב וברא את היקום - ניסו לקום אצילויות אחרות ולהקים ממלכה כמו זו שאלוהים הקים מאוחר יותר - אך ניסיונות אלו לא צלחו והממלכות הללו התמוטטו והושמדו תחת כובד התוהו
ובוהו. לפי גרסה זו, אותו עולם "סיטרא אחרא" הוא שרידיה של אחת מאותן ממלכות כושלות והיא נלחמת בבריאה האלוהית מאז.
בזוהר הסיטרא אחרא נלחמים ישירות נגד האל על כוח ויוקרה, לעתים מתגברים, לעתים נדחקים. ניתן לכלוא אותם ולהעניש אותם, וכך גם את צבא השמיים. על פי הזוהר ניסיונותיהם להסית את
בני האדם לדרך הרעה נועדה לפגוע ביוקרה האלוהית ולהרוויחה עבור עצמם. כשישראל חוטאים הסיטרא אחרא מתחזקים כי כל חטא יוצר המוני שדים מזיקים.
בתלמוד עשר הספירות גם כן, הסיטרא אחרא נלחמים ברצון הטוב, אבל כאן הם לא מנסים לנצח את יהוה אלא לשאוב ממנו את השפע האלוהי שהוא משפיע על העולם. היו אנשים שטענו למולי שזה הופך
את השדים לתלויים ביהוה, ומכאן שרק הוא ראוי להגדרה "אל". אך כמו במקרים הקודמים, גם אם ראש הפנתאון נמצא בחו"ל ושולח דולרים בדואר, החברה שנמצאים כאן עדיין נמצאים כאן. יש ריבוי ישויות
וריבוי אינטרסים. אם יש מלחמה בין שני מחנות מתוך הפנתיאון אזי זה לא יכול בשום אופן להיות מונותאיזם. מערכות האמונה הללו הן
לכל הפחות כמו הביתיאיזם נוסח דת זרתוסטרא.
אני מקבל את הרושם הקשה שאם תעשו סקר זרמים, תמצאו הרבה פחות רמב"מיסטים מונותאיסטים מאשר חסידים וקבליסטים פוליתאיסטים. היום קשה למצוא אנשים שמתנערים מהאמונה בריבוי
ישויות, גם בקרב הדתיים הלאומיים, וחבל. שלא לדבר על כך שוכל אותם עובדי כשפים קמעות ומזלות וכל אותם עובדי קברים ומתים בהחלט מקבלים את הדמונולוגיה היהודאית הנ"ל. ככל שהאמונה
ב"תורת הקבלה" הולך ומשתרש כך גם האמונה באותן הכוחות: הסטרא אחרא, הקליפות, הפעור וכו.'
והיהודי הממוצע ברחוב אולי לא חושב על זה, אבל הוא גם הוא מאמין בגוג ומגוג שסופו מלחמת בני אור ומלחמת בני חושך: הסיטרא אחרא נגד יהוה וצבא השמים. הוא אולי בטוח במיליארד אחוז שיהוה
ינצח, ומאמין שכל זה חלק מ"התוכנית הגדולה" שלו, אבל יש כאן את כל העילות לפגם כאמור. אגב, לפי האמונה, בסוף המלחמה המלאך מיכאל יביא את המלאך סמאל כלוא באזיקים ושלשלאות לפני
העם (או יותר נכון, קמצוץ ה"צדיקים" שישרדו) - ויאפשר להם לעשות בו שמות כרצונם.
מה שעצוב ביותר, הוא שפעם כנראה הדברים היו אחרת. באיזה שהוא שלב בהתפתחות היהדות מתוך דתות הסביבה היא אכן הייתה מונותאיסטית טהורה, אבל אחרי זה היא התפתחה הלאה, והפכה
שוב דומה לפוליתאיזם. באותו שלב יהוה היה רע לא פחות משהיה טוב.
ישעיהו מה' ו-ז':
"אני יהוה, ואין עוד. יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע. אני יהוה עושה כל אלה".
באותו הזמן האל היחיד המונותאיסטי היה המקור לכל התופעות, ובכללם הן הטוב והן הרשע בעולם. הרעיון הזה לא יכול היה להחזיק מעמד זמן רב מידי. בתכלס, כמה כבר יכול אדם לפאר ולשבח
ולהאדיר את שמו של מי שהוא תופס כמקור לכל צרותיו? זה היה הפתח ליצירת השטן. מעתה אמור "הוא אשם" - הוא, השטן - לא האלוהים.
כפי שהרגע ראינו, הפתרון הזה עלה למונותאיזם במחיר.
חזינו באבולוציה מתכנסת, שבה הדת המונותאיסטית התפתחה והפכה לדומה יותר ויותר לפוליתאיזם בהדרגה.
אם דת שבשלב כלשהו דגלה במונותאיזם, התפתחה להחזיק באמונה בפנתאון אלים פוליתאיסטי - כשההבדל היחיד בין השניים הוא ההחלפה של כינויי האלוהויות הפחותות מאלים ל"מלאכים" - אזי
מן הראוי לקרוא לילד בשמו ולקבל את האמת המרה: הדת הזו איננה מונותאיסטית ואיננה יכולה להיות מונותאיסטית.
* * * * *
|
1
|
ראו כאן דוגמה להסבר כיצד להשביע מלאכים בספר הקבלה 'שושן סודות' שחיברו תלמידי הרמב"ן
|
|
2
|
הטקסט המדובר בספר 'שושן סודות' מסתיים באזהרה "ידע זה ואל תגלה אלא ליראי אלהים שלא יאבדו הבריות בכעסים".
אם הידע כיצד להשביע מלאכים יגיע לידיים הלא נכונות, הם יוכלו, על פי האמונה, להשתמש בידע הזה כדי לפגוע באנשים שהכעיסו אותם. לכן, לשיטת המאמינים, יש לשמור ידע זה בסוד.
|
|
3
|
ראו כאן דוגמה לאזהרה שלא להשביע מלאכים באתר השאלות והתשובות של הרב "הגאון" בן ציון מוצפי
|
|
4
|
ר' שלמה בן ר' שמשון מגרמייזא הביא את ההסבר הזה לקטע מתוך תפילת שחרית של שבת, בביאורו לסידור בעמ' קנ"ח. לפרטים נוספים מומלץ לקרוא את הודעת הפורום שכאן
|
|
5
|
למלחמה שנלחם אלוהם בכוחות רבים - התהום הים, הנהרות, לוויתן, נחש בריח, נחש עקלתון והתנינים - רומזים מזמורי תהילים, נבואות וכתובים אחרים כמותם מרובים המקורות בספרות חז"ל המספרים
על מרד הים או "שר של ים". למשל בתלמוד בבלי, בבא בתרא עד' ע"ב:
"בשעה שביקש הקב"ה לברוא את העולם אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם [כדי שתתגלה היבשה]. אמר לפניו: ריבונו של עולם, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו הקב"ה
והרגו, שנאמר (איוב כו' יב') 'בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב'."
דוגמא נוספת ניתן למצוא במדרש שמות רבה, טו' כב':
"אמר הקב"ה 'ותראה היבשה' (בראשית א' ט'), אמרו המים: הרי עולם אנו מלאים ועד עכשיו צר לנו, להיכן אנו הולכין? שמע זה יהי שמו מבורך, בעט באוקינוס והרגו... וכיוון שראו שאר המים שבעט
באוקיינוס, לקול צעקתו ברחו חבריהן... שנאמר 'מן גערתך ינוסון' (תהילים קד' ז')... ולא היו יודעין להיכן בורחין... סטר ללהם הקב"ה מסטר ואמר להם: למקומו ליוויתן אמרתי לכם לילך".
לפרטים נוספים אפשר לקרוא את הודעת הפורום שכאן
|
|
6
|
ראו רשימה שמית לפי סדר האלף בית של מאות מלאכים באתר כאן
|
|
7
|
ראו כאן התחקות אחרי המקורות המזכירים את שמות המלאכים באתר של מאיר בר אילן, מרצה בכיר במחלקה לתלמוד והיסטוריה יהודית של אוניברסיטת בר אילן
|
|
8
|
לפחות כך הוא נתפס בגלגולו החז"ליסטי. את דרכו במקרא הוא דווקא התחיל כאל המלחמה יהוה-צבאות.
|
|
9
|
רצף הבריאה כמתואר מפשוטו באותם הפסוקים הראשונים בבראשית מראה שהמים תמיד היו שם (בראשית א', ב'). לאחר מכן יצירת האור (בראשית א', ג'-ד'), בריאת רקיע השמים המבדילה בין
המים העליונים לאלה התחתונים. (בראשית א', ו'-ז'), כינוס מי הים למקום אחד, דבר המביא להיחשפות היבשה (בראשית א', ט'-י') וכו'. יוצא מהסיפור הבראשיתי ששני דברים קדמו לבריאה והתקיימו
יחד עם אלוהים, והם המים והיבשה. אלוהים לא יצר את המים, שכן הם תמיד היו שם ("ורוח אלוהים מרחפת על פני המים"; בראשית א', ב') וגם את האדמה הוא לא יצר אלא ניקז את המים סביבה והוביל
לחשיפתה ("יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, ויהי כן"; בראשית א' ט'). הדבר הזה מתיישב היטב עם אמונות נוספות מהסביבה הקרובה, כמו אמונותיהם של השומרים, הבבלים המצרים
והיוונים, וראו הרחבה על כך במלחמתו של אלוהים בים, המתוארת בהערה מספר 5 [5].
|
|
10
|
ניתן לקרוא עוד על האלים הסלאביים כאן
|
|
11
|
ניתן לקרוא עוד על האלים ההינדים כאן
|
|
12
|
ניתן לקרוא עוד על האלים הזרתוסטראים כאן
|
|
13
|
את תיאורו של מטטרון ניתן לקרוא בספר "מאגיה ומיסטיקה ביהדות" של רוני שיר - ראו כאן
ובויקיפדיה - ראו כאן
|
|
14
|
ראו כאן
|
|
15
|
על גופו של יהוה קראו בדעת אמת כאן
|
|
16
|
האל הנוצרי הוא "אחד המורכב משלוש פנים". האב הוא אלוהים, הבן הוא אלוהים ורוח הקודש היא אלוהים; אך משום מה, האב אינו הבן ואינו רוח הקודש, הבן אינו רוח הקודש ואינו האב, ורוח הקודש
אינה האב ואינה הבן. קראו עוד על הנושא בויקיפדיה כאן
|
|
17
|
אמונה בריבוי אלים אינה "כפירה", אלא "מינות". רמב"ם, משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ג' הלכה טז':
"חמישה הן הניקראין מינים: האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג; והאומר שיש שם מנהיג אבל הם שניים או יותר; והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא בעל גוף ובעל תמונה; וכן האומר שהוא לבדו
אינו ראשון וצור לכל; וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ בינו לבין ריבון העולמים."
|
|
18
|
ראו את דברי הרמב"ם לגבי מלאכים כאן
|
יולי 2013
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
