מלאכים ביום כיפור

לכל ידידי אנשי המחשבה הנבונים והמשכילים, הצעירים והזקנים, שלום וברכה.

ברצוני להציג לפניכם סוגיה במקורות ולשמוע את דעתכם, שנאמר ע"י החכם מכל אדם "לדעת חכמה ומוסר, להבין אמרי בינה".

בערב יום הכיפורים, בדרך מעיר החולין תל-אביב לק"ק רחובות, האזנתי בתשומת לב לשידור בקול ישראל. המרצה, רב כמדומני, אשר בעוונותי הרבים שמו אינו ידוע לי, דיבר על מאפייני יום הכיפורים, המנהגים והמשמעות מאחריהם. בין השאר הוא ציין כי ביום הכיפורים כולנו מתקרבים (מעט אמנם) לדרגת מלאכים, ולו משום שביום זה אין אנו אוכלים ואין אנו שותים.

יפה, אמרתי במעי כקישון, והוספתי ללחוץ על הדוושה דרומה. עינב מחכה להסעה הביתה, ואין אני פנוי להרהר אחרי דבריהם של תלמידי חכמים.

אך לאחר שבאו דברים על מקומם, כולל עינב לביתה ולחברתה, ולאחר שירד הערב ואווירת קדושה נטולת דלק ו- CO₂ ירדה על הבריות וגם על כותב שורות אלה, חזרתי להרהר בדברי המרצה.

חשבתי לעצמי: הוא בוודאי מתכוון לכך שמלאכים אינם אוכלים ואינם שותים... הם בכלל חסרי גוף פיזי, הם מעין "שרפים" או אם תרצו "כרובים מעופפים", ולכן אין להם צרכים כמו שלנו. וביום הכיפורים, כיוון שאין אנו אוכלים ושותים, אז לפחות בתחום זה אנו עולים בדרגה ומתקרבים אליהם.

אבל משהו הפריע לי. נזכרתי בסיפור התנ"כי על אברהם ושרה, כאשר המלאכים באו לבשר להם על הולדתו הקרובה של יצחק.

אז, כאשר שרה צחקה. "אחרי בלותי היתה לי עדנה..." - אתם זוכרים? בראשית פרק י"ח.

אבל מסופר שם עוד משהו. אברהם רץ והכין להם ארוחה, והם אכלו. רגע, עוד יותר מזה: הם אכלו חמאה יחד עם בשר בקר.

מוזר.

כנראה שאני לא בפוקוס. פתחתי את ספר התנ"ך והנה אמנם כן (בראשית פרק י"ח):

חברים יקרים, מה אתם אומרים על זה?

לדעתי, יש כאן מספר אפשרויות לפרוש או פרשנות:

1. מלאכים כן אוכלים ושותים. כך כתוב במפורש, ושום תרגיל לא יועיל.

2. הם לא בדיוק אכלו. הם שיחקו כאילו, ובאמת הם החביאו את האוכל, או שרפו אותו בלי שאברהם יראה. למשל, במקרה של גדעון, זה מה שעשה המלאך למינחתו של גדעון (שופטים פרק ו'):

3. בדרך-כלל מלאכים באמת לא אוכלים, אבל במקרה של אברהם, העברי הראשון, אסור לבייש אותו, ואם הוא רץ ומכין, אז יש לאכול, אפילו חמאה ובשר. אגב, מה קרה לעוגות שהבטיח בפסוקים ה'-ו'? הוא לא הגיש אותם משום מה. אולי שרה לא היתה מספיק זריזה כמו הנער.

4. ומה בקשר לחמאה עם בשר? טוב, ראשית, זה היה לפני מתן תורה, וכנראה לא היה איסור כזה. שנית, בן בקר הוא לא בדיוק גדי. שלישית, מלאכים - מי אמר שיש עליהם עול מצוות? ואם תאמרו, "אבל אברהם חשב שהם אנשים, לא מלאכים?" טוב. הרי אברהם היה העברי היחיד בזמנו, וכל השאר לא. אז הוא לא אכל, אבל לאחרים הוא כן הגיש.

אבל, אולי הוא כן הבין שהם מלאכים ("ויאמר, אדוני, אם נא מצאתי חן...")

ומה אומרים הפרשנים?

כיוון שכולנו עסוקים, ואין עיתותינו בידינו, אין אני רשאי להטריח אתכם לנבור ולצלול בים הכתובים. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. אגיש לכם על קצה המזלג, מצונזר ומקוצר על ידי:

רש"י על בראשית פרק י"ח פסוק ח'

ובן הבקר אשר עשה - נראו כמו שאכלו מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג

חזקוני על בראשית פרק י"ח פסוק ח'

אע"פ שאין ראיה לדבר לאכול גבינה קודם בשר ולא בשר קודם גבינה זכר לדבר ויקח חמאה וחלב והדר ובן הבקר.

ויאכלו - נמצא באגדה שאכלו, וזהו ששנו רבותינו שאמר להם הקב"ה למלאכים תנוק הנמול בבית ישראל משמרה יותר מכם שאכלתם בשר בחלב.

דעת זקנים מבעלי התוספות

נראה שלזקנים היו חילוקי דיעות:

ויקח חמאה וחלב וגו' - מלמד שהאכילם בשר וחלב וכשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו המלאכים תנה הודך על השמים אמר להם כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר וחלב שנאמר ויקח חמאה וחלב.

מצד שני:

ויאכלו - פי' היו שורפין את המאכל מלשון והסנה איננו אוכל איננו נשרף.

פירוש בעלי התוספות

ויקח חמאה וחלב. פ"ה אבל לחם לא הביא לפי שפירסה נדה. וי"מ דלחם הביא אבל לא צריך לפרשו.

י"א מכאן שאכלו המלאכים בשר וחלב יחד מדכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' ויאכלו.

טוב, עד כאן בעניין האוכל. לפי חז"לינו, נראה ש"כל התשובות היו נכונות". ויש גם תשובה לעניין הלחם החסר. בגלל שרה אמנם, אבל לא מחוסר זריזותה, אלא להיפך! היא הייתה מאוד זריזה לקיים דברי המלאכים. בקשר להכנות להריון. לא בעניין הלחם.

הרהרתי גם לנפשי: שלושה מלאכים ביקרו את אברהם. והם המשיכו לסדום כדי לחלץ את לוט. אבל לשם הגיעו רק שניים. מה קרה למלאך השלישי?

שימו לב, הכתוב אומר "המלאכים" בהא הידיעה. כלומר, ממש אותם מלאכים מהפרק הקודם.

בינתיים לא מצאתי תשובה לכך. גם לא בפרשנויות.

יתכן, שלא היה נחוץ מלאך שלישי, כי בזמן החילוץ, הם משכו איתם רק ארבעה בני-אדם: לוט, אשתו ושתי בנותיו. ולכך מספיקות שתי זוגות ידיים. זאת לפי הפסוק: (י"ט, ט"ז)

אבל זה רק בונוס למחשבה. העניין העיקרי הוא "מזון המלאכים".

ובכן, האם אנו כן מתקרבים למעלת מלאכים, עם או בלי מאכל ומשקה?

אני חושב שכן. אבל לא בעניין האוכל. אולי הצום מסייע לעניין, אבל לא בגלל זה אנו "כמלאכים".

אני חושב שביום הכיפורים, שתי מידות באות לידי עימות. גם בשמיים וגם אצל כל אדם. והן מידת הדין, ומידת החסד.

ביום כיפורים הקב"ה שופט אותנו במידת הדין, אבל יש גם עניין של סליחה. והוא סולח לנו רק אם קודם אנו סלחנו לזולת. וזהו תנאי מקדים. הסליחה היא ביטוי למידת החסד. גם שלנו, וגם של הקב"ה, המואיל לסלוח לנו על עבירות בין אדם לאדם, וגם בין אדם למקום.

בעולם קיים איזון בין מידת הדין ולבין החסד והרחמים. האלוהים האין-סופי מלא כולו במידת החסד עד אין סוף.

אך הוא הביא לידי ביטוי גם את מידת הדין. אם קורה, מסיבות אלה או אחרות (כגון "בעוונותינו הרבים") שמידת הדין גוברת, אז השפע השמימי שבא מהחסד נסתם, ופורענויות יורדות לעולם.

הבנה של עניין זה, והתנהגות מתאימה, יכולה למנוע את השתלטות מידת הדין והפורענויות שבעקבותיה.

ובכך יום הכיפורים מסייע ומתקן. לכן אנו צריכים חוץ מתיקון עצמנו, גם להגביר את מידת החסד, ולהתקרב לדרגת מלאכים.

אשמח לשמוע תגובות ופרשנות נוספת, כיד ההיגיון הטובה עליכם.

כל מענה יתקבל ברצון בדוא"ל חוזר, ואם ירצה השם עוד נצליח להוסיף מעט ניצוצות לאור הגנוז, ובאו כלים שבורים למקומם, והשכינה תהיה שורה עלינו ועל כל ישראל. אמן כן יהי רצון.

----------

אלי אשר תחת התומר