ההיסטוריה של יצירה ספונטנית בעולם ואצל חז"ל

הגדרה: היצירה הספונטנית היתה האמונה הרווחת עד העידן המדעי (המאה ה-17), שיצורים חיים רבים נוצרים מתוך חומר דומם, בתהליך טבעי, ובתור ארוע שיגרתי ויום יומי.

נתחיל מההיסטוריה העולמית של היצירה הספונטנית, ונעבור לחז"ל.

בעולם העתיק:

רעיון היצירה הספונטנית היה נפוץ בכל התרבויות העתיקות. במצריים העתיקה אנשים האמינו שצפרדעים, נחשים, ואפילו תנינים נוצרים מתוך הטין שמתהווה על שדות נהר הנילוס. בסין העתיקה אנשים האמינו שתולעי שדה נוצרים באופן ספונטני מתוך עצי במבוק צעירים, כאשר גם האקלים - הלחות, החום וכו' - תפסו חלק חשוב ביצירה הספונטנית. בבבל אנשים האמינו שתולעים נוצרים מעצמם בתוך זרמי מים.

ביוון ורומא העתיקה התייחסו לרעיון היצירה הספונטנית כמובן מאליו. עם הזמן פיתחו היוונים תורות יותר מסודרות להיווצרות החיים.

תלס טען שהחיים הם תכונה מובנית בתוך החומר הדומם. הוא ייחס למים את התכונה של חומר שמהווה "מקור חיים".

אמפדוקלס יצר הסבר הרבה יותר מסודר ליצירה הספונטנית, שהיתה מפורקת לשלבים (קצת מזכיר את הפרשנות של פינגר לאבולוציה). בתחילה נוצרו הצמחים, לפי דבריו מתוך הים ובזכות החום של האדמה. אחרי כן נוצרו איברים של בעלי חיים, עדיין מפורקים, ואז הם התאחדו בינהם וכך נוצרו חיים. היצורים שנוצרו לפעמים היו מפלצתיים, אבל הם לא שרדו, ומכאן הסיפורים המיתולוגיים על יצורים משונים.

אריסטו נתן יסוד יותר "מדעי" לתורת היצירה הספונטנית. קודם כל הוא תיאר "עובדות" רבות מאד של היווצרות יצורים חיים כמו תולעים, עכברים, צפרדעים, צלופחדים וכו' בצורה ספונטנית. דבר נוסף הוא גם נתן "נוסחה" למקומות שמהם מופיעים היצורים בצורה ספונטנית, ומאלו מקומות מה אמור להופיע. כלומר ישנם "חומרים" אורגניים כגון צואה, בשר רקוב, ליכלוך וכו' שמהם באופן ספונטני נוצרים חיים. התורה של אריסטו החזיקה כ-2000 שנה, ללא שהיו לה עוררים בשום תרבות, עד העידן המדעי.

מאז אריסטו, לא היו הוגים שחלקו על הרעיון, היו דיונים רבים ודוגמאות רבות נוספות לדוגמה השולטת של אריסטו, עד כדי מתכונים להכנת תינוקות מחומרים אורגניים כמו צואה ודם. הדבר היה כ"כ נפוץ ומקובל, עד שאפילו בתקופת הרנסנס, שייקספיר דן על היווצרותם הספונטנית של נחשים ותנינים מבוץ של נהר הנילוס.

רק במאה ה-17 עשה רודי ניסוי מדעי המפריך את הטענה שיצורים נוצרים באופן ספונטני מתוך בשר רקוב. המאה ה-17 היתה תחילתה של תקופת הפרכת המיתוסים העתיקים, ע"י מחקר מדעי אותנטי, שנועד לחקור את המציאות בכלים מדעיים, ומתוך תצפיות מבוקרות מאד, ולא כפי שנהג אריסטו ע"י תצפיות שיטחיות.

ועכשיו נעבור לידע של חז"ל. הידע ה"מוחלט" של חז"ל נעמד כאן במבחן מדעי. אם חז"ל ופוסקים אחרים היו דוברי האל, ולא יכלו לטעות, היה סביר שכולם או לפחות רובם (לפחות כפסק הלכתי) אמורים לסבור שחי נוצר מחי, ולא אמורים לקבל את הדוגמה השולטת בכל תרבויות של התפוצות ביחס להיווצרות ספונטנית. לעומת זאת אילו חז"ל היו בני אדם רגילים, לא בעלי ידע מדעי רב, משתמשים ורואים את העולם בצורה מוגבלת על פי הידע המוגבל מאד של תקופתם, היינו מצפים לראות מאמרים רבים נוסח אריסטו.

אין כאן צורך להיכנס ליותר מדי פרשנויות, הדוגמה היתה מקובלת מאד, תפיסות עולם של חז"ל גם הן מפוזרות במקומות רבים, ואין חיבור אחד מרכזי לגבי תפיסות העולם שלהם. נסתכל פשוט על מספר ציטוטים של רבנים שונים מתקופות שונות, ונראה מה היתה דעתם. אני מזהיר מראש, הציטוטים אינם מגמתיים, אין ולו הוגה אחד של היהדות הקלאסית שסובר שלא קיימת יצירה ספונטנית. ישנן לעומת זאת אינספור עדויות לכך שהדבר הפוך (מאמרים רבים, שמחזקים את הדוגמה השגויה של אריסטו, שכאמור היתה הדבר המובן מאליו בתקופתם):

נתחיל מדברי תנאים: אמר רבי אמי...עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה! ואם אי אתה מאמין - צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה למחר השריץ ונעשה כולו בשר. (סנהדרין צא:א)

רבי אמי טוען שיש אפשרות לתחיית מתים, בגלל שיש מיני עכברים שנוצרים באופן ספונטני מהאדמה.

אותו עכבר שחציו בשר וחציו אדמה, מופיע גם במשנה של חולין: עכבר שחציו בשר וחציו אדמה: הנוגע בבשר - טמא. באדמה - טהור. רבי יהודה אומר: אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר - טמא. (משנה, חולין ט:ו)

וכך גם פירש רש"י, ובצורה זהה פירשו את המשנה המאירי (חולין קכו:ב), ורבי עובדיה מברטנורא (משנה חולין ט:ו): יש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא מעצמו נוצר מאדמה כאשפה המשרצת תולעים ואם עדיין לא נברא העכבר אלא צידו אחד וכו'.

אנחנו רואים שוב ושוב חזרה בלתי פוסקת של תנאים, אמוראים, וראשונים רבים על האמונה שישנו עכבר פיזי שנוצר רק חצי ממנו, כלומר הוא בתהליכי היווצרות ספונטניים, שעדיין לא הסתיימו.

וכן כתב הרמב"ם שישנם שני סוגי שרצים, האחד שיש בו כח להוליד הדומה לו, וישנם שרצים שאין בהם את הכח להוליד דומה להם, ונוצרים באופן ספונטני מעיפוש: כי השרץ השורץ הוא השרץ שיש בו כח המוליד בדומה כי הוא ישריץ על הארץ והשרץ הרומש הוא השרץ המתהוה מן העפושים שלא יוליד הדומה לו וכו'. (הרמב"ם, בספר המצוות, במצוות לא תעשה קעז).

אין זה פלא. הרמב"ם לא יהיה בין הראשונים לחלוק על אריסטו. יתר על כן, הרמב"ם סבר שמי שחושב שזה בלתי אפשרי איננו יותר מטיפש ובור: ואינו נמנע התלד הנמלה או הצרעה המתילדת מן העפושים וזולתם ממיני העופות והשרצים מן העפושים בתוך האוכל אלא אצל הסכלים שאין בהם ידיעה בחכמת הטבע. (מצוות לא תעשה קעט)

וכך כותב רבי יוסף אלבו בספר העיקרים (פרק א'): והזכיר היצירות הנעשות בים והנולדות מן העיפוש, מבלי שיהיה בהם כוח להשאיר מינם, כמו שיראה ממה שכתוב בסוף: תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה, וזה הלשון לא ייפול על הנולדים מזכר ונקבה, שיבראון אחר ששבו אל עפרם, אלא על הנולדים מן העיפוש.

ישנו היתר לאכול תולעים שלא יצאו לאויר, אלא נתהוו בפרי תלוש בגלל שהם אינם תולעי הארץ. והרמב"ם מסביר שזה בגלל שתולעת נוצרה מהפרי עצמו ולא מתולעת אחרת, ומהותה כמהות הפרי, ולכן אסרה התורה באופן נפרד תולעים שנולדו בתוך הפרי ושיצאו לאחר מכן לאדמה, אבל לא אסרה את התולעים בפירות תלושים.

לסיכום אנחנו מוצאים כמה מקומות וכמה וכמה ראשונים שמסבירים דברי גמרא ומשנה (ואין פליג), שמחזיקים מהדעה שקיימת היווצרות ספונטנית. ולא קיימים שום ראיות שחז"ל, הגאונים או הראשונים החזיקו אי פעם בדעה האמיתית, שאין יצורים חיים נוצרים אלא רק מיצורים חיים אחרים. אין גם צורך לעוות או לתת פרשנות לכל אחד ואחד מהמקומות הללו, כי זה מה שסביר שיקרה. חז"ל היו אנשים רגילים שידעו מה שידעו כולם בתקופתם. בשביל להפריך זאת צריך ראיות ממש טובות לכך (טיעונים לא שיגרתיים מצריכים ראיות לא שיגרתיות), ולא רק שאין ראיות לכך, אלא שעל פי הפשט של כמה וכמה מקומות נראה שזה בדיוק מה שהם חשבו, ואין מאן דפליג.

הערה: אין זה אומר שיש חובה מוחלטת לקבל את דברי המדע. אם למשל מקבלים כ"אקסיומה" שחז"ל אינם טועים אף פעם, אז אפשר לראות את המחקר המדעי כארוע חריג, ולא כהוכחה לכך שזו הדרך שבה בנוי הטבע. אפשר לומר שאלוהים "מחולל ניסים" ברגע שהחומר הנחקר מגיע למעבדה של המדען. יחד עם זאת, אין שום סיבה לקבל את האקסיומה הזאת. האדם הרציונלי שוקל כמה אופציות, ובוחר באופציה הכי סבירה ומתקבלת על הדעת. והרבה יותר מתקבל על הדעת שמדובר בטעות שנובעת מסיבות היסטוריות ומידע אמפירי לקוי, ולא שאלוהים מחולל ניסים.