המשיח מכה שנית

משמעותו של המושג 'משיח', וגלגולו בהיסטוריה של העם היהודי נדונו בפירוט רב בבמת חופש שיוחדה לנושא - 'המשיח' באוקטובר 2005, ובין השאר הודגשו בה אלמנטים של אשליה ותרמית, שגרמו בעבר נזק נפשי וכלכלי חמור לאלפי מאמינים,  שמבססים את החשש להישנות של אותו נזק גם בעתיד. אישיותו ההזויה אבל המשכנעת והמושכת של שבתאי צבי במאה ה-17, אינה שונה מאישיותן של דמויות אחרות בהיסטוריה העכשווית של עמנו, שהן, ובעיקר גרוריהן ההוזים, אינם חוסכים כל מאמץ - בסטיקרים, במודעות רחוב, בהזמנות המוכנסות לתיבות הדואר, על רכבים פרטיים וגם על אוטובוסים של חברות תחבורה ציבוריות, הנהנות מתמיכה מממשלתית, או בשלטי רחוב ענקיים - והכול על מנת ללכוד לבבות תמימים ולהשיג מהם את מה שטוב ורצוי להם.

ראה גם מאמר מאת דן-דוד באתר חופש.

"העם רוצה..." קוראת המודעה הבאה בדמגוגיה מוכרת, אבל חסרת כל בסיס, כידוע לכל יחצ"ן, ומבקשת לשכנע את הפרט, שראוי לו להצטרף אל "כל העם", שהביע ב"בירור" ו"בכתובים" את "רצונו"...

ערכה של אותה הצהרה "העם רוצה..." כערכה של נערת החמור של אותה דמות, שגם הוא "רוצה" לשאת על גבו את "המנהיג האמתי האחד והיחיד".

מסע הפרסומות ל'משיח' הביא תגובות רבות גם לאתר חופש, וחלקן באו לידי ביטוי בסקירת ספרים שנכתבו או הרצאות ותגובות גולשים באותו נושא, בנוסף למאמר העיקרי "המשיח", שריכז את הנושא, ביניהם:

• ספרו של ספי רכלבסקי "חמורו של משיח", בו הוא חושף את פרצופה האמתי של המערכת הדתית-חרדית, ודיון על הספר מאת דניאל קנדל - "לא עוד חמורים של משיח", כלל דברים מפי פרופ' מיכאל הר-סגור ז"ל, שכבר בשנת 1998 "הציג את הצעדים שעל הציבור החילוני בארץ לנקוט אם ברצונו למנוע את המשך ההקצנה, ההשתלטות החרדית והכפייה הדתית המאיימות על צביונה הדמוקרטי של המדינה. לדבריו, הצעד הראשון לשם הגשמת מטרה זו צריך להיות הנהגת שוויון חובות של כל אזרחי המדינה, שיכלול בין השאר גיוס בחורי ישיבות(כבר אז!! ושום דבר לא השתנה מאז, לבד מהרעת המצב...). תהליך ההתחזקות של הסיעות הדתיות בכנסת ושל גורמים קיצוניים בתוך היהדות הדתית לא ימנע, לדעתו, שינוי מסוג זה".
• סקירת ספרו של פרופ' יוסף דן "המשיחיות היהודית המודרנית", הכותב, בין השאר, ש"רעיון 'המשיח' מדריך בשנים האחרונות גם את חסידות חב"ד, ודוחק אותה לשוליים מסוכנים של סהרוריות משיחית מיסטית... שיש לה השפעה ישירה על חיינו הפוליטיים ועל המהלכים המדיניים הקובעים את אורחות חיינו ביום-יום, ואף קובעים את גורלנו ועתידנו".
• ספרו של אלי שי "משיח של גילוי עריות", המנתח "את התופעה המשיחית כהתפרצות של יצריות כבושה", ועוד תגובות רבות, אותן ניתן למצוא בקלות רבה באתר חופש.

המונח "חופש הביטוי" - מכללי הדמוקרטיה במסגרתה אנו חיים - מתיר ומאפשר לכל אדם לבטא את דעתו באין מפריע, כל עוד אין הוא גורם נזק אישי למאן-דהו. השאלה שצפה ועולה היא, מהו הגבול לאותו מסע פרסומת, והאם בעבור תשלום כספי ראוי לגופים  שאינם דתיים, המשרתים את כלל הציבור, לפרסם את מאווייהם ההזויים של מאמיני המשיח. כך, למשל, מודעות פרסומת שכיסו חלקים רחבים של אוטובוסים בחברת נסיעות ציבורית -

"המשיח בפתח! האם אתה מוכן?" - כך אמר גם משיח השקר שבתאי צבי בשנת 1665, ובתמיכת נביא-השקר נתן העזתי הביעו אלפי יהודים, ברחבי העולם, את "מוכנותם", מכרו את רכושם ואת בתיהם, ויצאו לרחובות, ממתינים לרוכב שעל החמור, שהבטיח להופיע כמושיע בפתח.

"אנחנו בספק" תהיה מסקנה שגויה. סביר יותר לומר: אין לכך שום סיכוי. החמור נמצא רק בצד אחד של המערכת, לצד שאר הפראיירים, שטיפה אחת מהם - רק טיפ-טיפה - מוכנים להתרומם מכיסאם שליד שולחן עמוס מטעמים בבית הקפה או מול המסך המשדר תכנית ריאליטי זו או אחרת ולהפגין כנגד הכניעה המתמשכת והביזיונית לבעלי החמור.

כפי שנאמר כבר רבות בעבר, וכפי שהדגיש ספי רכלבסקי בספרו, דבר אחד ברור ואינו הזוי: החמור.

מי שיתבונן במראה ימצא אותו על נקלה.