אלוהים שלי - אנא אשר את מה שאני כבר מאמין

פורסם ב-New Scientist ב-30 בנובמבר על ידי אנדי קוגלן
לסיפורים דומים, בקרו במדור המוח האנושי

תרגום: ערן ארבל

אלוהים אולי יצר את האדם בדמותו שלו, אבל מתברר שאנחנו גם מחזירים את הטובה. מאמינים משליכים באופן תת-מודע את דעותיהם ואמונותיהם בנושאים השנויים במחלוקת. "ידיעה אינטואיטיבית את דעותיו של אלוהים לא מספקת מַנחֶה עצמאי, אלא סוג של תא מהדהד על מנת לאשר ולהצדיק את אמונותינו שלנו," כך כותב צוות בראשותו של ניקולאס אפלי מאוניברסיטת שיקגו במגזין מאמרי האקדמיה הלאומית למדעים.

קבוצת המחקר כללה מתנדבים, שאמרו שהם מאמינים באלוהים. החוקרים שאלו לדעותיהם האישיות בנושאים שנויים במחלוקת, כמו הפלה ועונש המוות. המתנדבים גם נשאלו מה לדעתם יהיו דעותיהם של אלוהים, של האמריקני הממוצע ושל דמויות ידועות כמו ביל גייטס אם ישאלו שאלות אלה. דעתם האישית חפפה בצורה בולטת ביותר עם מה שנראה להם כדעתו של אלוהים באותן שאלות.

קבוצה אחרת של מתנדבים נתבקשה לבצע משימות, שמטרתן לרכך את דעותיהם הקיימות, כמו למשל להכין נאום על עונש המוות, בו נדרשו לנמק דעה הנוגדת לדעתם. החוקרים מצאו כי הליך זה גרם לשינוי בדעותיהם המיוחסות לאלוהים, אבל לא לגבי דעותיהם המיוחסות לאנשים אחרים.

מצפן מוסרי

"אנשים משתמשים בישויות דתיות כמצפן מוסרי, יוצרים התרשמויות ומחליטים החלטות בהתבססם על מה שהם חושבים שאלוהים - כסמכות מוסרית עליונה - יאמין או ירצה", כותב צוות החוקרים: "לעומת זאת, המאפיין המרכזי במצפן הוא ההצבעה צפונה ללא תלות בכיוונו של האדם שמחזיק אותו. מחקר זה מראה, שבניגוד למצפן אמיתי, השערות לגבי אמונותיו של אלוהים עלולות לכוון אנשים לא בכיוון קבוע אלא יותר בכיוון אליו הם כבר פונים."

"הניסויים בהם תמרנו את דעותיהם של מתנדבים הם העדות המשכנעת ביותר שיש לנו על מנת להראות, שאמונותיהם של אנשים משפיעות על מה שהם חושבים שאלוהים מאמין יותר מאשר הן משפיעות על מה שהם חושבים שאנשים אחרים מאמינים," אומר אפלי.

הצוות השתמש במכשיר fMRI (חיישן תהודה מגנטית) על מנת לסרוק את מוחם של מתנדבים בזמן שהרהרו באמונותיהם האישיות, באלו של אלוהים ובאלו של "האמריקני הממוצע". בכל הניסויים הביעו המתנדבים אמונה ב"אל אברהמי", רובם נוצרים. בשני המקרים הראשונים - כאשר הרהרו בדעותיהם האישיות ואלו של אלוהים, אזורים דומים במוח הופעלו. כשנשאלו לדעותיו של אמריקנים אחרים, הופעל אזור במוח האחראי לשיעור מצבם המנטאלי של אנשים אחרים. ממצא זה מעיד על כך, שאנשים ממפים את אמונותיו של אלוהים אל אמונותיהם-הם.

קשר דמיון

חוקרים אחרים טוענים, כי הממצאים מחזקים מחקרים קודמים, שטענו כי חשיבה על אלוהים קשורה קשר הדוק לדמיון. ניסויים אלו "תומכים בממצאים קודמים שייצוג של אלוהים נראה קשור באופן אינטימי לעצמי, גם בפעילות מוחית," אומר אופה שוידט מאוניברסיטת אארוס בדנמרק, שמחקרו, שפורסם מוקדם יותר השנה, הראה כי תפילה דתית משתמשת באותם אזורים במוח כמו שיחה עם חבר.

"ממצאים אלו עוזרים להסביר מדוע בדרך כלל מייחסים לישויות דתיות על-טבעיות צורה פיזית, ודעות הדומות למינהגים הסוציאליים בתרבות ממנה באו," אומר ג'ורדן גראפמן מהמכון הלאומי להפרעות נוירולוגיות ושבץ בבת'סדה, מארילנד. צוות החוקרים שלו קישר מוקדם יותר השנה את הופעת הדת עם התפתחות 'תאוריית המחשבה', היכולת לזהות שליצורים חיים אחרים יש מחשבות וכוונות עצמאיות.

סימוכין במגזין: 'הליכי האקדמיה הלאומית למדעים' [קישור: http://www.pnas.org/content/106/51/21533]