להתראות דת שלום אהבה

מאת נ.

אלוהים
מיכלאנג'לו בונאורוטי, אמן איטלקי, 1564-1475
פרסקו, הקפלה הסיסטינית, הותיקן, רומא, איטליה

רוח הנאורות עשתה את דרכה לעבר הגן. גבעולים שדופים בקשוה ודרשוה מבלי להבינה. אלפי שנים של פחד, יצר הישרדות אבולוציוני ותת-מודע קולקטיבי, שעל כס מלכותו ישבה ההפרעה הפסיכולוגית הקדומה ביותר, ששמה הדת. מלחמות "קדושות", טקסים פולחניים, אין-ספור רציחות, שיעבוד מחשבתי ואספקטים רבים ומגוונים שלא ניתן למנות את כולם התקבלו בברכה ובהערצה למען אותה מטרה הרואית מאוחדת ומקודשת של אחדות, שייכות והישרדות. לכל מעשה מבזה-חיים נתנו הסבר לא מובן, כאילו נמצאו תחת סוגסטיות פוסט-היפנוטיות.

ההיגיון הקולקטיבי אשר בדת היה בחוקים ברורים לגבי מה מותר ומה אסור לעשות. החוקים הוחלו על כולם, לא הותירו מקום לאינדיבידואליזם מוסרי, מה שניוון את ההשכלה והנאורות מצד אחד אך גם יצר תחושה של הסכמה בין כולם.

מבעד לעיניים שפויות נפילתה של הדת הייתה כמעט בלתי נמנעת. ההשכלה המתפתחת, הדמוקרטיה והפלורליזם הציפו את הרחובות הרעבים ברצון חדש לחיות. פרחי הגן שינו את צבעם האפור ולבשו צבעים רועשים. יותר ויותר כבר ידעו והבינו שהקשר בין הדת לאלוהים הוא מקרי בהחלט, השמות בדויים והכל לצורך העלילה בלבד. טעות נפוצה נוספת, הטמונה בחובתה של דת, נחשפה למחפשי הרוח שבינינו: הרוח אינה מצויה בדת, כשם שאלוהים אינו מתגורר בבית הכנסת.

עתידה של הדת היה אפוא עניין של זמן. ידיים אנושיות היא הדת, ותו לא. אלא שעל-אף פשטותו הטריוויאלית של עקרון זה, לא ייאמן עד כמה קשה ליישמו הלכה למעשה. שכן, אם נתבונן סביבנו בעיניים מציאותיות נראה את השנאה לאדם השונה בדתו, המושרשת בתוכנו דורות על גבי דורות, ואת המלחמות שהתחוללו על קדושת הדת ועל ה"צביון האלוהי" שבה ובשמה.

כמה מוות, שיעבוד וסבל מסתתרים מתחת לשמלת השבת הלבנה שלה...

המתבונן בצער האנושות יראה את מקורותיו הדתיים עומדים לנגד עיניו. אף אחד לא שמם שם, וכביכול אין לדעת מנין הגיעו. איש גם לא יקבל על עצמו את האחריות לסלקם. את זאת חובה עלינו לראות בעיניים פקוחות וערות, ואת המראה שתראינה עינינו לא נשכח.

אינדיבידואליים נוצרנו, ועלינו להיות מודעים להפרעה פסיכולוגית-קולקטיבית קדומה זו. לא נתיר לה להכניע את חירותנו.

אלוהים
בעקבות מיכלאנג'לו
פטר פול רובנס, אמן פלמי, 1640-1577
שמן, המוזיאון הלאומי בליברפול