עוד טיעונים מופרכים (תרתי משמע)

- Cyberdin -

לתגובות, שאלות, הערות וכו' - סייברדין
להורדת גירסת WORD של המאמר, הקליקו כאן!

תוכן העניינים

1. טיעוני Ad Hominem
2. סטטיסטיקה ברברס
3. גיל היקום
4. עוד טיעון מפגר
5. השיטה נחשפת
6. הטיעון הפרימיטיבי
7. ריקוד על הדם

במאמר זה יוצגו כמה טיעונים וסוגי-טיעונים של מערך ההחזרה בתשובה החרדי, וכן התשובות להם. כמו תמיד, המטרה היא להראות שאי אפשר להוכיח את קיומו של האלוהים, וכל מי שמנסה לעשות כן טועה במקרה הטוב, ושקרן במקרה הרע. אני רוצה לנצל במה זו ולבקש מקוראי "חופש" שהיו באירועי החזרה בתשובה או שדיברו עם אנשים דתיים על נושא זה לשלוח לי את הטיעונים הטובים ביותר שנתקלו בהם, המנסים להוכיח שיש אלוהים. טיעונים מעניינים שלא טופלו בעבר (במאמרים שלי, באינדקס טיעוני המחזירים בתשובה וכו') יקובצו למאמר חדש - עם תשובות כמובן.

1. טיעוני Ad Hominem

סיפור ראשון: איש אחד היה בפאב עם חבר, וכטוב ליבו באלכוהול סיפר לו החבר בסוד, שאשתו של אותו האיש בוגדת בו. רץ האיש לביתו בזעם, העיר את האישה ושאל אותה האם זה נכון, מה שסיפר לו החבר. "מה אתה מקשיב לו בכלל," אמרה האישה בבוז "הוא שקרן, הרי אתה בעצמך יודע שבדו"ח מס ההכנסה הוא לא כותב תמיד את האמת". נרגע האיש והלך לישון עם אשתו הנאמנה והאהובה.

סיפור שני: איש אחד הלך למוסך והופתע לגלות שם מנתח מוח מפורסם עובד בתור מוסכניק. המנתח בא לטפל במכונית. "לא ידעתי שאתה יודע גם לתקן מכוניות," אמר האיש בהשתוממות. "אני לא," חייך המנתח "אבל חשבתי לעצמי, אם אני יכול לנתח מוח, דבר מורכב כל-כך, על אחת כמה וכמה אני יכול לתקן דבר פשוט כמו מכונית". נרגע האיש והלך לבית הקפה הסמוך, מותיר את מכוניתו לטיפולו המסור של מנתח המוח.

מן הסתם שמתם לב למשהו מוזר בשני הסיפורים האלה. התשובות שנתנו האישה והמנתח לא היו אמורות להיות מספקות. הטיעון של האישה היה בעצם כזה: "החבר משקר בהזדמנויות מסוימות, ומכאן נובע שהוא תמיד משקר" והטיעון של המנתח היה כזה: "אני טוב בתחום X ולכן אני טוב גם בתחום Y". ברור שטיעונים אלו אינם נכונים. בלטינית נקרא טיעון מסוג זה "Ad Hominem" - בתרגום חופשי "נגד האדם", ובתרגום עוד יותר חופשי "טיעון לגופו של אדם ולא לגופו של עניין". במקור מדובר כמובן על טיעונים כנגד אנשים, מסוג זה של האישה הבוגדת בסיפור, אבל אפשר גם ליצור תמונת ראי שלהם כמו בסיפור מנתח המוח. בצורה הכללית ביותר ניתן לתאר טיעונים כאלו בצורה הבאה:

"אדם הוא X בתחום אחד, ומכאן נובע שאותו אדם הוא X גם בתחום אחר"

X יכול להיות כל דבר - "שקרן", "מומחה", "חסרת סבלנות" וכו'. המסקנה היא חסרת תקפות לוגית, אם כי זה לא אומר שלא יכול להיות מצב בו האיש הוא X בשני התחומים. פשוט אי אפשר להסיק לוגית לגבי תחום ב' מתוך קיום התכונה בתחום א'. יכול להיות שהחבר שיקר לגבי בגידת האישה ויכול להיות שהוא סיפר את האמת, אך אי אפשר להסיק אף אחד מהם מתוך העובדה שהוא מעלים מס. יכול להיות שהמנתח יצליח לתקן את המכונית ויכול להיות (ואפילו סביר) שהוא יהרוס אותה, אבל אי אפשר להסיק לוגית אף אחת מהאפשרויות האלה מתוך העובדה שהוא מנתח מוח מעולה.

למה אני מספר לכם את כל זה? קודם כל להשכלה כללית, אבל גם כדי לחסן אתכם מפני סוג טיעון נפוץ של מחזירים בתשובה. טיעוני Ad Hominem נפוצים מאד, משום מה, ולפעמים הם נראים גם משכנעים. למשל, פה ושם תשמעו מישהו אומר "איינשטיין אמר שאלוהים לא משחק בקוביות, וזה אומר שאפילו הוא האמין באלוהים". ההדיוט המצוי מגרד בפדחתו ואומר לעצמו "וואללה, אפילו איינשטיין אמר שיש אלוהים... אולי כדאי שאני אתחיל להאמין גם כן". אז קודם כל, איינשטיין אמר המון דברים אחרים ששללו את הפירוש הזה של דבריו, ובנוסף, גם אם הוא היה מדען גדול וסמכות רצינית בענייני פיזיקה בזמנו, זה לא הופך כל דבר שיוצא מפיו לאמת הכרחית. קיום אלוהים דורש הוכחה, לא אנלוגיה קטנה שאמר מישהו, ויהיה זה אפילו איינשטיין.

לעתים קרובות, בוויכוחים על אבולוציה למשל, תשמעו טיעון כזה : "המדען הביולוג הדגול ציפציף בן-מויש אמר שהוא לא יכול להאמין שתא המסוגל להתרבות נוצר בדרך מקרה". אז אמר, אז מה? הוא הוכיח את זה? אם כן, תביאו את ההוכחה. אם לא, אז זה סתם עוד משהו שהוא אמר ואסור להתייחס לזה כאל אמת, לא משנה כמה הוא חכם. ככה זה עובד. כשרוצים להוכיח משהו, צריך הוכחה, לא ציטוט. ציטוטים יש להביא כשרוצים לצטט. זהו.

דרך אגב, תשימו לב שכשאיזה מדען אומר משהו שתומך בהשקפה הדתית של המטיף, הוא זוכה לכינוי "מדען דגול", ואילו כשהוא מתנגד לה קוראים לו רק בשמו, או מקסימום "הביולוג"... עוד טריק דמגוגי עלוב משנת טיכו.

אינני אומר שאסור להקשיב לאנשים. להפך, אפשר ללמוד מזה הרבה מאד. אבל צריך לנתח בצורה ביקורתית מה שנאמר ולא לקבל זאת כתורה משמיים. במיוחד הדברים אמורים באמירות בעלות משמעות קביעתית. גם אם כל הביולוגים בעולם היו אומרים שלא יכול להיות שהחיים נוצרו במקרה, יש לבקש הוכחה. גם אם כולם היו אומרים שהחיים נוצרו במקרה, יש לחפש הוכחה למנגנון שמאפשר זאת. זה מה שיפה בדרך החשיבה המדעית: לא משנה כמה האיש חכם, בעיני עצמו או בעיני אחרים, התיאוריה שלו צריכה להוכיח את עצמה בשטח. התיאוריה יכולה ליפול על סמך ניסויים, תצפיות וידע קיים בלבד. שום דבר שמישהו סתם אומר בנושא לא יכול לשמש עדות בעד או נגד תיאוריה. לכן, בפעם הבאה שמישהו מספר לכם שאיזה חכם ידוע אמר כך-וכך על איזה נושא שהוא, תשאלו אותו אם הוא גם הוכיח את זה, או שהוא סתם אמר.

אלו היו טיעוני Ad Hominem "חיוביים", מסוג "X חכם מאד בתחום אחד, ולכן הוא יודע מה שהוא מדבר בכל התחומים". יש גם טיעונים הפוכים. לדוגמא, "אסור בכלל להקשיב למדען X, כי ידוע שהוא שונא אנשים דתיים". גם זה אסור לחלוטין. אם הוא אכן שונא דתיים זו בעיה שלו ואולי לא כדאי לשחק אתו בגוגואים, אבל אין לזה שום קשר לאמיתות או לשקריות של התיאוריות המדעיות שלו. המקרה המזעזע ביותר של טיעון כזה קרה לי אישית בזמן ויכוח ידידותי עם חוזר-בתשובה טרי. ציינתי שתורת האבולוציה נותנת הסבר מספק בהחלט לקיום האדם, והזכרתי את דארווין. "אבל מה עוזר לי מה שאמר דארווין," טען האיש בפני "הרי הוא היה גוי"...

אז חשוב לזכור: מידת הצדק שבדברי אדם אין לה שום קשר לוגי לפרסטיז'ה (יוקרה) שלו. לטוב ולרע. וכשמישהו מנסה להוכיח נקודה לוגית באמצעות ציטוטים (במקום באמצעים לוגיים), פירוש הדבר הוא שבעצם אין לו מה להגיד.

לראש הדף

2. סטטיסטיקה ברברס

אחד הטיעונים העלובים ביותר ששמעתי לאחרונה, מאלו שמנסים להוכיח קיום בורא לעולם, הולך ככה: או שהחיים התחילו במקרה, או שהם נוצרו על ידי כוח מכוון. בנוסף, אם ההסתברות של משהו היא P, אז ההסתברות של המאורע הנגדי לו (הסותר, המשלים לוגית, איך שתרצו) היא 1 פחות P. כעת, מדענים חישבו שההסתברות להיווצרות החיים במקרה היא כך וכך, מספר נמוך מאד (נניח לצורך העניין 0.0001, למעשה זה עוד הרבה פחות). כעת, אם זו ההסתברות להיווצרות החיים במקרה, הרי שהסיכוי להיווצרותם בכוונה, המאורע המשלים, היא 1 פחות 0.0001, כלומר 0.9999. מכאן אנו למדים שהסיכוי שהחיים נוצרו על ידי כוח מכוון הוא גדול מאד, כמעט וודאי, וכמובן שפרוש הדבר הוא שיש אלוהים, בוודאות כמעט מלאה.

מדהים, לא? פתאום מדענים קובעים לנו כמה אלוהים סביר... כל מדען שמגלה איזה ריאקציה כימית חדשה יכול להשפיע על הסיכוי שאלוהים קיים! אך מעבר לגיחוך הראשוני, מתגלה במלוא הדרה האווילות התהומית שבטיעון זה. לא אטריח אתכם בפלפולים סטטיסטיים (מלבד העובדה הפשוטה שמדגם של מקרה בודד הוא חסר משמעות לחלוטין). במקום זאת אבקש מכם לקרוא בתשומת לב את הדוגמא הבאה.

כשזורקים קוביה יש שתי אפשרויות. או שהיא נופלת על צד כלשהו במקרה, או שחייזרים מכוכב בתלגז משפיעים על הצד עליו היא נופלת באמצעות שיטות טלקינטיות שהן למעלה מתפיסתנו. עד כאן אין בעיה, נכון? יופי. הבה ואקח קוביה. אני עומד לזרוק את הקוביה הזו 10 פעמים. שימו לב טוב טוב, אין לי שום קוביה בשרוול, הפרוצדורה היא מדעית לחלוטין. והרי התוצאות: 3,3,5,2,1,5,6,4,2,3.

כעת ניקח את המחשבון ונחשב את ההסתברות שרצף זה של הטלות קוביה יצא במקרה. ידוע שהסיכוי של הקוביה ליפול במקרה על צד כלשהו הוא שישית. יש כאן עשר הטלות, וחישוב פשוט יגלה שהסיכוי שרצף זה של עשר הטלות יצא במקרה הוא אחד חלקי שש-בחזקת-עשר. כלומר אחד חלקי ששים מיליון, ארבע מאות ששים וששה אלף, מאה שבעים ושש. בהצגה עשרונית זה בערך משהו כמו 0.000000016 - סיכוי קטן לכל הדעות. הסיכוי לאירוע המשלים (שליטה חייזרית) הוא לפיכך אחד פחות המספר הזה, כלומר 0.999999984. וודאות מוחלטת כמעט.

והנה, באמצעות סטטיסטיקה בסיסית ביותר וקוביה פשוטה, הוכחתי לעולם כולו שקוביות נשלטות על ידי חייזרים מכוכב בתלגז!

המסקנה הדפוקה הזו נובעת בדיוק מאותו היגיון שמוכיח לכאורה את קיומו של האלוהים בטיעון המקורי. איפה טמון הטריק? זה עוד יותר פשוט ממה שאתם חושבים. לסטטיסטיקה מסוג זה יש משמעות אך ורק כשאין לנו מידע לגבי קיומו או אי קיומו במציאות של האירוע הנדון. לפני המאורע, יש רק הסתברות; אחרי המאורע, יש רק וודאות. ניתן להדגים זאת בצורה יומיומית למדי. לשאלה "האם חטפת רפורט אתמול" יש שתי תשובות אפשריות: כן ולא. זאת כיוון שהמאורע כבר אירע. אין שום משמעות לדיבור על סיכויים. לעומת זאת, לשאלה "האם מחר תחטוף רפורט" בהחלט יכולה להינתן תשובה הקשורה בסיכויים, ומצד שני תשובה של "כן" או "לא" יכולה להיראות מוזרה מעט (אלא אם כן האדם לא נוהג...). שוב, זה ככה מפני שהאירוע עוד לא קרה. גם בטיעון מקור החיים וגם בטיעון החייזרים והקוביה נעשה שימוש אסור בסטטיסטיקה - התייחסות לאירוע כאילו עוד לא אירע, בזמן שהוא למעשה כן אירע ואנו אף יודעים את תוצאותיו. סטטיסטיקה מסוג זה יכולה ללכת רק קדימה, לא ברברס.

ברכותיי! עוד טיעון עלוב הושלך לערמת הזבל המחשבתית. ככל שאנשים דתיים מסוימים מנסים להוכיח את קיומו של האלוהים בטיעונים לוגיים, מתמטיים או מדעיים הולכת ומתגלה הבורות התהומית שלהם בתחומים אלה. וכבר שנו חכמים: עדיף לסתום את הפה ולהיחשב טיפש, מאשר לפתוח אותו ולהסיר כל ספק.

(הערה לחוכמולוגים, שיגידו שבטיעון הקוביה יש עוד אפשרויות פרט למקריות ולחייזרים: זה המצב גם בטיעון המקורי! למשל, שהחיים תמיד היו; או שאין בכלל דבר כזה והכל אשליה; או שישנם כמה יוצרים ולא רק אחד, וכן הלאה)

לראש הדף

3. גיל היקום

האם הם לעולם לא ילמדו? אי אפשר להתאים בין תיאור הבריאה המקראי לבין התיאור המדעי. זה פשוט לא מסתדר, וכל ניסיון להראות שזה כן מסתדר חושף את חוסר הידע וההבנה הבסיסי של המנסה להוכיח. כזה הוא גם המקרה של ג'רלד שרודר, שבמאמר שלו נתקלתי לאחרונה ברשת האינטרנט. ג'רלד משלב מושגים מתורת היחסות והקוסמולוגיה כדי להתאים את שני תיאורי הבריאה. קל ללכת לאיבוד בסבך המילים שלו, אך עם קצת חשיבה ביקורתית אפשר לראות שאין לו צל של מושג על מה הוא בעצם מדבר.

הטיעון שלו (המסובך למדי), מתבסס על העובדה שלפי תורת היחסות, מהלך הזמן בראשית היקום היה איטי יותר מאשר הוא כיום. כידוע לכל מי שקרא איזה ספר פופולרי על תורת היחסות, אפשר לתת לאסטרונאוט פנס מיוחד שמבזיק אור פעם בשנייה, ולשלוח אותו לחור שחור; בהתחלה ייראה שהפנס שלו מהבהב פעם בשנייה, אך ככל שיתקרב לחור השחור ההבהובים יתחילו להתאחר, המרווחים ביניהם, כפי שאנו רואים אותם, ילכו ויגדלו. מבחינת האסטרונאוט עצמו, הפנס שלו מהבהב כל שנייה. מבחינתנו, הפנס יתחיל להבהב כל דקה, אחר כך כל חמש דקות, כל שעה וכן הלאה, עד שלבסוף ייראה לנו כאילו עצר לגמרי. הנתונים הספציפיים שמציג שרודר במאמר שלו אינם מוכרים לי ואינני יודע אם הם נכונים או לא, אך לפיהם, היום הראשון של ראשית היקום ייראה לנו כאילו נמשך 8 מיליארד שנים. כלומר, אם היינו שולחים את האסטרונאוט לראשית היקום ומבקשים ממנו להבהב פעם אחת, לחכות יום ולהבהב שוב, היינו רואים (מנקודת מבטנו כיום) את ההבהוב השני כאילו התרחש 8 מיליארד שנים מאוחר יותר. היום השני, לטענת שרודר, היה נראה לנו כנמשך 4 מיליארד שנים. היום השלישי - שני מיליארד, הרביעי מיליארד, החמישי חצי מיליארד וכו'. ג'רלד מסכם את ששת ימי הבריאה ומגיע לסכום של חמש-עשרה ושלושת רבעי מיליארד שנים, שזהו לפי הערכה גסה מאד גיל היקום, ובכך הוא מיישב לכאורה את הסיפור המקראי עם התיאור המדעי.

ג'רלד שרודר עשה כאן שתי טעויות מהממות, שמספקות לי חומר למחשבה לגבי הסיבה האמיתית שבגללה עזב את עולם המדע ופנה לדת המיסיונרית. הטעות הראשונה היא סיכום ששת הימים הראשונים לגיל היקום כולו. הרי ידוע לנו שהיקום הוא בערך בן 13 מיליארד שנה, במושגי הזמן שלנו כיום. אז אם ששת הימים הראשונים שלו נמשכו 15 מיליארד שנה (לפי שרודר), אזי גיל היקום האמיתי צריך להיות 28 מיליארד שנה! הוא מבלבל בין הזמן הנצפה-מבחוץ של ששת הימים הראשונים לבין הזמן-למעשה, הפנימי, של היקום עצמו! לפי החשבון שלי (והנתונים של שרודר), היקום צריך להתייצב על זמן זהה לשלנו תוך קצת יותר מחודש. לכן, אם היום הראשון נמשך 8 מיליארד שנים - שהם הרבה יותר מחודש אחד - לא ייתכן שהיום השני יימשך 4 מיליארד, כי קצב הזמן כבר התייצב ולכן היום השני אמור להימשך בדיוק יום. ואם מדובר רק על מראית-עין יחסית, כפי שמתכוון שרודר מן הסתם, הרי שאי אפשר לסכום אותה כחלק מגיל היקום האמיתי. יש כאן בלבול רציני שקשה לעקוב אחריו. שרודר מניח הימצאות מסגרת התייחסות יחסותית כמו שלנו (או כמו של ששת הימים הראשונים) לאורך כל זמן קיום היקום, בזמן שברור שזה חסר משמעות כי כל זה הוא חלק מאותו היקום. (וגם אם איזה אידיוט יגיד שיש נקודת מבט מחוץ ליקום - של אלוהים למשל - הרי ידוע שחוקי היחסות תקפים ושייכים מעצם טבעם רק ליקום שלנו, ואי אפשר לדבר עליהם בהקשר של "מחוץ ליקום"...).

במילים אחרות, אין משמעות למהלך הזמן בתחילת היקום כפי שהוא נראה לעינינו, שכן אנחנו ומהלך הזמן שלנו לא היינו קיימים אז. וגם אם ששת הימים הראשונים לאחר המפץ הגדול הם, לפי מסגרת הזמן שלנו, 16 מיליארד שנה, אי אפשר להשליך את זה על גיל היקום, כי גם אנחנו וגם ששת הימים הראשונים הם חלקים של אותו היקום בדיוק. שרודר מציג זאת כאילו ששת הימים הראשונים, או לחילופין אנחנו, מנותקים משאר היקום. אילו זה היה כך, אולי הייתה משמעות לגילוי שלו; אך הואיל ואין זה כך, כל הגילוי המדהים הזה הוא בעצם טעות מזהירה הנובעת מבלבול מושגי. כמו התלהבות פתאומית מהקשר המופלא בין חתול לבין מטוס קרב, המתגלה מתוך העובדה המהממת שלשניהם יש זנב...

טוב, זאת הייתה הטעות הראשונה. נעבור לטעות השנייה, הקלה יותר. ג'רלד, בעזרת החישוב המופרך שלו, מוצא שששת ימי הבריאה נמשכו כגיל היקום, ובכך מוכיח לטענתו שהתורה לא נכתבה סתם על ידי אדם, שכן איזה אדם יכול היה לדעת בזמן ההוא ששישה ימים מיתרגמים לגיל היקום? והתשובה היא שזה לא משנה בכלל. ההערכות המודרניות לגבי גיל היקום נעות בין 13 ל- 18 מיליארד שנים. לפי חישוביו של שרודר, שלושה ימים מסתכמים ל- 14 מיליארד, ארבעה ימים ל- 15 מיליארד, חמישה ל- 15 וחצי ושישה ימים ל- 15 ושלושת רבעי מיליארד. ככל שנוקפים ימי הבריאה, התוספת שלהם לגיל היקום הולכת וקטנה. לא צריך להיות אלוף העולם במתמטיקה כדי להבין שיש כאן סדרה מתכנסת, ושגיל היקום לפי חשבון זה לא יעבור לעולם את גבול ה- 16 מיליארד! וגם אם ניקח בחשבון את התייצבות זמן היקום לאחר חודש כפי שתיארתי, הרי שחודש שלם של בריאה לא יסתכם ביותר מ- 16 מיליארד.

מה זה אומר? שכל מספר ימי-בריאה שהוא שהיה נכתב בספר בראשית - בין שלושה לשלושים - היה יכול להתאים בדיוק באותה מידה להערכות המודרניות בנוגע לגיל היקום! ההתלהבות מההתאמה של 6 ימים לגיל היקום היא הוכחה להבנה מתמטית אפסית. האם ג'רלד שרודר המכובד, המדבר על תורת היחסות כאילו המציא אותה אתמול כשהייתה לו חצי שעה פנויה, יעשה טעות איומה שכזאת? הרי לא יכול להיות שישקר במתכוון, נכון? שמעתם פעם על מחזיר בתשובה שעושה זאת?

והוא מוסיף חטא על פשע על ידי אמירה רומזנית בדבר ההתאמה המפליאה של תיאור סדר הבריאה עם התיאור המדעי. כביכול כל מה שנברא ביום מסוים (האור והחושך, הארץ והשמיים, המאורות הגדולים, בעלי החיים וכו') מתאים אחד לאחד לחישוב הזמנים המופרך שלו. משום מה, הוא לא טרח לציין בדיוק את אופי ההתאמה, אלא רק ציין שהיא קיימת, בפסקה קטנה בסוף. יש לי השערה לגבי זה. ההשערה שלי היא שהוא לא פירט את ההתאמה מכיוון שלפי הדו"ח המקראי הארץ, המים והשמיים נבראו לפני האור; היבשות והצמחים נוצרו לפני השמש והירח, והעופות נוצרו לפני החיות שהלכו על האדמה. כל בבון מצוי שפולה כינים להנאתו בסוואנות של אפריקה יודע שאף אחד מאלה אינו נכון ואינו הגיוני.

לראש הדף

4. עוד טיעון מפגר

האם חשבתם שאי אפשר לרדת נמוך יותר? טעות. שימו לב להברקה הבאה. המים, בניגוד לכל החומרים האחרים שאנו מכירים, מתרחבים כשהם קופאים, במקום להתכווץ. כלומר, לקרח יש נפח גדול יותר מאשר למים בטמפרטורה רגילה, כשהמסה זהה בדיוק. זו הסיבה שקרח צף. זה הסימן, כך אומרים לנו, שאלוהים ברא את העולם (!) - שכן אם גם מים היו מתכווצים בקפיאה היה הקרח שוקע לתחתית האוקיינוס וכל היצורים החיים שם היו מתים!

משהו מוזר קורה במוח של האנשים האלה. הם יכולים להיראות כמוני וכמוך, לדבר ולחשוב ממש כמו אחד מאתנו. אך ברגע שהאלוהים שלהם תחת התקפה (מוצדקת לחלוטין), כמו היצורים בסרטי האימה הזולים הם הופכים את עורם ונהיים קשקשנים להגנים שלא מבדילים בין סיבה לתוצאה, בין שחור ולבן ובין טוב ורע. אני אפילו לא מתכוון לבזבז את זמני בהסבר מדוע הטיעון הזה שגוי. מה שכן, אני יכול לשער מאיפה הוא צמח. לפני כמה זמן פורסמה בעיתון כתבה בנושא החינוך החרדי. המורה למתמטיקה מסבירה לבנות הרכות איזה עולם מופלא ברא לנו אלוהים, שסכום הזוויות בכל משולש ומשולש בו הוא 180...

לראש הדף

5. השיטה נחשפת

מתוך הטיעונים הרבים בהם נתקלתי, שמנסים להוכיח את קיום האל בצורה לוגית, אני חושב שאפשר להסיק מסקנה כללית: הם כולם מבוססים על אי הבנה, או על שקר, או על שניהם גם יחד. החיסון נגד טיעונים כאלו הוא לפיכך ידע. אינפורמציה כללית וידע בסיסי בלוגיקה הם כלים חיוניים לגילוי שקרים ואי הבנות. תהליך ההחזרה בתשובה עצמו בנוי כמובן על יותר מאשר הטיעונים לבדם; יש בו המון פסיכולוגיה של שכנוע ואלמנטים אמוציונליים. נגד גורמים שכאלה קשה הרבה יותר להיאבק (גם במובן האישי וגם במובן המופשט יותר), וגם ידוע שככל שהאדם חסר ידע יותר (ילדים למשל) התהליך הזה הוא יעיל יותר.

אם לאדם יש יותר ידע, הוא ספקן לגבי דעות חיצוניות וקשה יותר לשכנע אותו. השיטה להתגבר על כך היא לקעקע את אמונו בהיגיון או בידע שלו. כאן נכנסים לשימוש הטיעונים כדוגמת אלה עליהם כתבתי כאן ובעבר. כשאנשים פשוטים חסרי ידע וכישורים לוגיים באים לכנס החזרה בתשובה, פונים ישר לרגשות שלהם (ר' אמנון יצחק). אם האנשים חכמים מעט יותר, תוקפים המטיפים קודם כל את המכשול השכלי - כמו הגילויים המדהימים של שרודר, ציגלר ודומיהם (זוכרים? "ערב של אתגר מחשבתי לצעירים משכילים"?). אם אדם הוא חכם מדי (לטעמם) וכל הניסיונות לשכנעו בשיטות אלה נכשל, נותר מקום רק לפעולה אחת: שיסוי! המטיף משסה את אלו שכבר הצליח להעביר לצד שלו בנותרים. כך צומח הזלזול (הסלקטיבי) בקהילה המדעית, כך צומחת ההסתה נגד אנשי "דעת אמת" (שראינו למה היא מובילה), כך צומח הפחד מפני אתר "חופש" (כבר ראיתי כסיל אחד בפורום ידוע שטען ש"חופש" הוא אתר מיסיונרי שמנוהל על ידי גויים!), וכן הלאה.

לראש הדף

6. הטיעון הפרימיטיבי

בבחינת כלו כל הקיצין, גם הטיעון הבא חמק ונכנס אל פנתיאון ההבל שמשדרים ציידי הנפשות לכיווננו: החרדים חיים בצורה שנראית פרימיטיבית למדי, הם אוחזים במנהגים מיושנים ובאורח חיים שעבר זמנו. האם, ישאל המטיף, אתה חושב שכולם עושים זאת בלי סיבה? אתה חושב שאנחנו (החרדים) כאלה טיפשים שנמשיך לחיות ככה בזמן שהעולם מתקדם? בוודאי שלא. אז חייבת להיות סיבה טובה מאד שאנחנו נוהגים ככה - והסיבה היא שאנחנו צודקים.

טעות. הסיבה היא שאתם כבולים מלידה במערכת שטיפת מוח שיטתית ששוכללה במשך אלפי שנים, שפועלת בכל הרמות האפשריות ומכריחה אתכם להישאר בה.

לראש הדף

7. ריקוד על הדם

גם בזה לא בוחלים המחזירים בתשובה. מעשיהם של חלאות אדם מן הסוג הגרוע והשפל ביותר הם כאוויר הרים צלול למוכרי הדת. כל פשע נתעב ומגונה שקורה לצערנו בארץ הופך אצלם למטבע עובר לסוחר. אינני רוצה לפרט בנושא - אני מניח שאת מבינים כבר על מה אני מדבר. ברצוני רק לצטט את הפסוקים הבאים:

"ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל-בני לוי: ויאמר להם כה-אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש-חרבו על-ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש-את-אחיו ואיש את-רעהו ואיש את-קרבו: ויעשו בני-לוי כדבר משה ויפל מן-העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש: ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה" (שמות ל"ב, כ"ו - כ"ט).

כלומר, עצם הרצח של אחים, חברים וקרובי משפחה הוא לא עניין מגונה; רק צריך אישור של אלוהים (מלא רחמים). למעשה, אפילו זה לא היה פה; בתחילת אותו פרק אלוהים חוטף עצבים על בני ישראל בגלל עגל הזהב ומאיים להכחיד אותם. משה מרגיע אותו, ואלוהים מתחרט! ומכאן ועד הרצח האמור אלוהים לא מוזכר ולא מזכיר בכלל את הנושא! עד כמה שאפשר להבין, המצווה הגדולה הזו הייתה על דעתו של משה בלבד! לא משנה שאחר כך אלוהים (מלא רחמים) סוגר חשבונות משלו (שמות ל"ב, ל"ה).

אה, כן, עוד נקודה. נחשו איזה קרוב משפחה של מי ניצל מהטבח הברברי הזה? נכון, אהרן הכהן, אחיו של משה, שהוא האשם העיקרי בכל התקרית כולה ("מה אתם רוצים? עשיתי מה שהעם אמר לי!"). ולבן שלו עוד סידרו ג'וב במשכן... איזה צירוף מקרים מדהים!