הכל מקרה, אין שום דבר מאת ה'

באמצע שנת 1998 הייתי בתכלית אדיקות: חבשתי כיפה, התפללתי בבית-הכנסת, שמרתי כמירב הלכות שבת שידי הייתה משגת, ולמעלה מכל, נמנעתי מספרי חקירה ורחקתי מהרהורי כפירה. בתקופה הזאת זכיתי לשמוע את הרבנים אומרים כי הקב"ה הועיד אותי להיות גדול בתורה. עד ככה יצא שמי בימים ההם.

ובכן באחד מימי התקופה הזאת הלכתי ברגל לבית הרב שלי. בדרך מעדתי ופצעתי את הברך. הכאב עבר לגמרי רק אחרי יומיים, וכמובן הבחין הרב בכך ושאל אותי מה התרחש. סיפרתי לו כי מעדתי ונפצעתי, והוא, מיד וללא היסוס, אמר: פשפש במעשיך, בדוק מה חטאת בשבוע האחרון. או-אז נכנסה בי מחשבה שנדמתה לי כמוכחדת זה זמן רב: מה הקשר בין הפציעה בברך לבין חטאיי בשבוע האחרון? מעדתי משום שמעדתי, ואין לעבירה על מצוות היהדות שום קשר לכך! ונבהלתי מאוד מהמחשבה הזאת, ומיהרתי לגרש אותה לפני שתחזיר אותי לחילוניות. "צאי כפירה צאי!" זעקתי לנפשי, והתפללתי לאלוהים שיטהר לבי לעובדו באמת. כי אכן אסור ליהודי שומר תורה ומצוות לחשוב כך, אלא עליו להשיב אל לבו שאין מקרה, הכל מאת ה'.

איוב
איש תם וישר וירא אלוהים,
ביוזמת השטן ובהסכמת אלוהים, באו עליו ייסורים קשים
ציור מאת אלברכט דירר
צייר גרמני מתקופת הרנסנס, 1471-1528
הציור באדיבות אתר Olga's Gallery

וזאת דעו לכם: יצר הרע, או הסטרא אחרא, או השטן, הוא המצאה שימושית מאוד בידי אנשים מאמינים. האמונות הדתיות, התאיסטיות (הגורסות כי יש כוח או כוחות עליונים השולטים על כל מהלך הדברים), נשענות על יסוד רעוע ביותר, יסוד אשר המחקר ההיסטורי והמדעי ממוטט אותו ללא הניד עפעף. הרי כל האמונות הללו בדבר אל או אלים הן שקר גמור (ובזאת אין הבדל בין אמונות עובדי האלילים לבין המונותאיסטים - אין מונותאיזם אלא עבודה של אליל אחד), והקול הקורא של האמת מיטיב להפריך אותן. הן מחזיקות מעמד רק משום שהן פונות אל הנחמה, אל הגאווה ואל העצלות המחשבתית של האדם. מה עושים המאמינים כאשר מתחזקים הספקות הללו? מתמודדים איתם בטיעונים נגדיים? חס וחלילה, הרי אין הידברות עם האויב! מכנים את הספקות האלו בשם "יצר הרע" או "עמלק", שהוא אויב האלוהים, והרי לכם דרך נפלאה להטיל צנזורה על המחשבה החופשית, זו אשר מובילה לאמת שאין בלתה: שאין שום כוח עליון אשר ברא את העולם ושולט בו, ואין מלבד הטבע ומהלכו האדיש כלום.

הלא תראו, מאמינים עיוורים, שכל הראיות זועקות שאין אלוהים! מה צריך לבוא עליכם כדי שתבינו זאת? לא הספיקה שואת יהודי אירופה? ההיסטוריה חוזרת ומלמדת אותנו ללא הפסק את הלקח הזה אשר רק העיוורים מתעלמים ממנו: שאין מהלך הדברים משוייך כלל וכלל למעשיו של אדם אלא במה שנגזר באופן ישיר. ומה כוונתי? כוונתי, שאם תדחפו את ידכם אל תוך להבה, ודאי תיכוו, כי הכוויה נגזרת באופן ישיר מהלהבה; אבל (וגדול הוא "אבל" זה) אין שום קשר בין אכילת חזיר, או כפירה באלוהותו של ישו, או אכילה במשך היום בחודש הרמדאן, לבין תאונת דרכים, או מוות ברעידת אדמה, או התפוצצות בפיגוע חבלני. באמת מה הקשר? איך אפשר לקשר בין חילול שבת לבין מוות בפעולת איבה? אלא שהאמונה העיוורת יוצרת את החוט המקשר: אלוהים שולט על כל בריאתו, וכאשר אחד מבני ישראל מחטט באפו בשבת, זה מרגיז אותו עד מאוד (אליבא דדוברו הנאמן, הרב טילים-עלא-כיפאכ עובדיה יוסף), אז הוא שולח אחד מבני ישמעאל לפוצץ אוטובוס כדי להעניש את החוטאים (וגם כמה חובשי כיפות שחורות שנמצאים באוטובוס, אבל הבה לא נהיה קטנוניים).

כל אלה שטויות במיץ, הבל גמור. ולא רק העם היהודי עבר שואה, אלא גם העם הארמני בתחילת המאה ה-20, וגם העם הסיני, מידי המונגולים, במאה ה-14. כל האנושות חוותה אסונות וגם מזל טוב ללא שום סיבה ותוכנית. הרומאים לא נהגו באופן שונה לגמרי במאה ה-5 מאשר נהגו במאות הקודמות לה, אלא שאז פרץ מחסור במזון בקרב רועי הערבות של מרכז אסיה, והם היגרו מערבה ובכך דחקו את השבטים הגרמניים לפלוש אל האימפריה הרומית ולהרוס אותה. אין צורך בשום הסבר של השגחה אלוהית (ומה באשר לסיבה הראשונה שציינתי, המחסור במזון? גם לה יש הסבר טבעי, אך רחקו הזמנים ואין תיעוד להיסטוריה החקלאית של אז). מהיכן אנו מסיקים כי אלוהים ברא את העולם ומשגיח על כל הבריאה? מספרים שנכתבו בעבר הרחוק לצורכי חינוך ותעמולה. כתוב לנו כי אליהו הציב אתגר לנביאי הבעל, והם קראו לבעל, והבעל לא ענה, ואז קרא אליהו לה', וה' הוריד אש מהשמיים. האפשר להוכיח זאת? ודאי שלא. הסיפור נכתב לשיכנוע הקורא בדבר השגחת האל. אין לו מהימנות כמקור היסטורי, כשם שגם לתעמולת בחירות אין מהימנות. לנו, בכל אופן, יש הוכחות ברורות ביותר כנגד הסיפור הזה: למדנו מהשואה כי אלוהי ישראל שומע תפילות ועונה להן ממש כמו הבעל והאשרה. מה שנכתב בקטע הסוגר את התפילה, "עלינו", שריר וקיים לגבי אלוהי ישראל על-אף שנכתב במקור רק לגבי האלילים: שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים לאל לא יושיע. כך ממש עושים הדתיים, מבזבזים את חייהם בעבודה לפרי דמיון אנוש.

מדוע, אם כן, התרחשה השואה? מפני שכך היו מעשי הנאצים ועוזריהם האנטישמים האחרים. יאמרו לי שזה מה שהתרחש, וכך אשיב: אכן, זה מה שהתרחש, ואין מלבד זה שום הסבר אחר. יאמרו לי שהנפש מבקשת הסבר תיאולוגי, כלומר, איך מתיישב אלוהים בתמונה. שאלתי עשרות רבנים על כך וקיבלתי תשובות לא-מספקות: עונש על חטאים (אל מלא רחמים!), הסתר פנים (קוקו, אף-אחד לא רואה אותי! או: יצאתי לחופשה, תכף אשוב), מבחן לאחרית הימים לראות האם נחזיק באמונה (אני את המבחנים שלי כבר סיימתי, יש לי תעודת בגרות), והתשובה הכנה ביותר, שאין הסבר לכך (כלומר, אין הסבר שמתיישב עם הדת). התייאשתי מהרבנים, אך דווקא כן מצאתי הסבר מניח את הדעת, מפי מדען ידוע ושמו ריצ'רד דוקינס. בספרו "נהר יוצא מעדן" (River Out Of Eden), אחד מספרים נפלאים רבים המסבירים בבירור את האבולוציה, ההיווצרות של חיים בדרך טבעית לחלוטין, ללא צורך בבורא, הוא כותב:

ליקום אשר אנחנו מתבוננים בו יש בדיוק אותן התכונות שעלינו לצפות להן אם, בסופו של דבר, אין שום עיצוב, שום תכלית, שום רע ושום טוב, שום דבר חוץ מאדישות עיוורת וחסרת חמלה.

ממש כך. מהלך הדברים מתנהל לא על-פי גזירה מתוכננת, כפי שאנחנו מנהלים דברים ולכן נראה לנו כי יש לכך תוקף בכל דבר, אלא על-פי זרימה אדישה לחלוטין. אמנם יש לנו נטייה לומר "אם תחלה בסרטן, חס ושלום". אבל האמת היא שאמירת "חס ושלום" אינה משנה כהוא-זה ממה שעתיד לקרות. אם מקללים אדם כי ימות מסרטן תוך 45 יום, ואכן כך קורה, האם אפשר להסיק כי הקללה השפיעה? לא, אלא יש להסיק שהייתה כאן פעולה זדונית, כמו החדרת חומר מסרטן לקורבן 45 יום אחרי הקללה. אם מקללים אדם כי ימות תוך חודשיים, ואכן כך קורה, מדוע זאת? או מפני פשע, או מפני מקרה, ממש כזכייה בלוטו. האם פולסא דנורא שהטילו על יצחק רבין ז"ל השפיעה? כן, אך לא השפיעה על אלוהים להמיתו (אין אלוהים) אלא על יגאל עמיר להמיתו. ההיסטוריה והמדע מלמדים שמהלך היקום עיוור ואדיש לחלוטין, והעולם הוא הפקר גמור מבחינת הטבע (שימו לב שאין זו קריאה לעשות ככל העולה על רוחנו, אלא פשוט עובדה; עלינו כבני-אדם להשליט ריסון וצדק ככל יכולתנו). וזאת היא האמת, למרות שהיא מנוגדת תכלית ניגוד לשקר הדת: הכל מקרה, אין שום דבר מאת ה'.