"אלוהים זו המצאה של האדם"

סמי מיכאל, סופר, נשיא האגודה לזכויות האזרח,
בראיון לסופשבוע מעריב, 21.11.2008

מאת כתב חופש לענייני אין-אלוהים

באמירות ישירות, גלויות, ללא מורא וללא כניעה ל"מה יאמרו", מבטא הסופר בן ה-82 - סמי מיכאל, את דעתו על אחת ההמצאות היותר מתוחכמות של האדם - "אלוהים". בכך מצטרף לאישים דגולים שקדמו לו, בזאת שלא חששו להביע בפומבי את דעתם.

לשאלתה של המראיינת שרי מקובר-בליקוב "מתי הגעת למסקנה שאין אלוהים" עונה הסופר "כשהייתי בן שמונה החלו לקנן בי ספקות", והוא מסביר כיצד כבר בהיותו ילד קטן בגיל זה הבין, שסיפורים שמספרים לו מבוגרים על אלוהים שנמצא בשמים אינם בעיניו אלא דמיון חסר כל בסיס. "כבר אז הבנתי שאם מבוגרים מספקים לי הסבר כזה צולע על מקומו של האלוהים, כנראה בקיום שלו יש משהו מפוקפק".

הצהרתו זו של סמי מיכאל מצטרפת לשורה ארוכה של דעות הנשמעות על-ידי אישים בעלי-שם בתחומי רוח ומדע, שחלקם התפרסמו מעל במת חופש. כזאת הן, למשל, קביעותיהם של פרופ' יאירה אמית, ראש החוג למקרא באוניברסיטת תל-אביב האלוהות היא יצירה אנושית; של הסופרת והמסאית שולמית הר-אבן במאמרה על "אלוהים"; של פרופ' יעקב מלכין המדגיש במאמרו את מבוכתם של הורים ומורים חילונים לנוכח השאלה אם הם מאמינים באלוהים. בדומה לכך גורסים גם ארי אלון, מרצה למחשבת ישראל, פרופ' יוסף דן, חתן פרס ישראל תשנ"ז, הסופר עמוס עוז, שהבהיר "שלא המצוות 'שמרו' על היהודים אלא יהודים בחרו לשמור מצוות", ולאחרונה הרחיב והעמיק מקודמיו בסוגיה זו הביולוג הדרוויניסט פרופ' ריצ'רד דוקינס בספרו הייחודי "The God Delusion" (אשליית האלוהים - או בתרגום לעברית בשם הפחות מוצלח "יש אלוהים?" - ראה בקרוב דיון מפורט באתר חופש).

כבר לפני למעלה מ- 70 שנה הבין הילד סמי מיכאל, שסיפורים על אלוהים הם אגדות, אבל אצלנו, כאן והיום בישראל של 2008, עדיין מטפטפים מורים וגננות חילוניים לילדי הגן ובתי הספר במגזר שאינו דתי את סיפורי האלוהים, ואת האגדות הבדיוניות על "אלוהים" כבורא האדם, העולם וכל אשר בו, ובכך טומנים את הזרעים להמשך הצמיחה של האמונה בלא-כלום. ולא רק "מטפטפים", אלא מקדישים לסיפור הבריאה הדתי מאמץ חינוכי וארגוני עצום, כשכל ילדי כתות ב' בישראל, במערכת החינוך הכללית, מקדישים חודשים של הכנות רוויות התרגשות לטקסי "קבלת ספר התורה" עטורים במאנטרה הדתית "בראשית ברא אלוהים את..."

בקביעתו שאלוהים אינו קיים מתייחס סמי מיכאל לשני נושאי-לוואי הנובעים מהאמונה באל וטבועים בה: המוסר והמאמינים באלוהים. על שאלתה של המראיינת "האם האמונה הופכת את האדם למוסרי יותר?" משיב סמי מיכאל החלטית "לא". ולא רק לא, אלא גרוע מכך: "האמונה באלוהים פוטרת אותו ממוסריות".

המוסר מהווה נדבך חשוב בספרות הקודש, והמאמין הדתי רואה בתורה ובתנ"ך כולו בסיס למוסר נעלה שניתן כביכול מידי האל. האדם הפתוח, החופשי, החילוני ובוודאי האתאיסט יודע ומבין את שלמד, שמוסר הוא ערך אנושי, ומקורו, כאלוהים-ברוא-האדם, באדם עצמו. התורה - הכוללת לדעת האורתודוקסיה היהודית גם את כל התורה שבע"פ, קרי התלמוד והפוסקים - והתנ"ך כולו אינם אלא פרי יצירה אנושית בתקופות שונות, ונכללים בהם ערכי מוסר אוניברסאליים, כמו חמש מתוך 10 המצוות (לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד), ועשרות היבטים והיגדים של מוסר כוהני, שמועבר להמונים כביכול בשמו של "אלוהים" (עשרות האיומים וההפחדות כלפי מי שלא ימלא אחר מצוות האל, עד כדי "ובשר בניכם ובנותיכם תאכלו", ויקרא כו29).

בתחום זה של האנטי-מוסר, מתעלם השיח שבין המראיינת לסופר המרואיין מחומרת המעשה שנעשה בשם ה"אלוהים" בידי שליחיו-מטעם-עצמם, עשרות ומאות מטיפי-הדת, המחב"תים (=המחזירים בתשובה) הפרטיים והמימסדיים, שבמאמץ מיסיונרי אדיר גונבים דעתם ונפשותיהם של בני אדם להאמין ביישות שאינה קיימת, ולנטוש משפחה, בית ותרבות לטובת מימסד דתי שמוכר את מרכולתו על כל הר גבוה ותחת כל עץ רענן.

השאלה השנייה הנובעת מהעדרו של ה"אלוהים" היא שאלת המאמינים בו. "מה דעתך על המאמינים באלוהים?" שואלת בצדק המראיינת. וסמי מיכאל, בגישתו האנושית, רואה בהם רק אנשים חלשים ונבוכים:

תהיה זו גישה פשטנית להתייחס למאמינים הדתיים מבלי לבחון ולהבין את התשתית התרבותית, החברתית והמשפחתית של מקורות צמיחתם. יניקת ה"אלוהים" עם חלב האם, בבית הדתי, או הטפה שקרית, שגויה ומטעה, בידי מיסיונרים דתיים, המנצלים חולשות אנוש לטעת בבני אדם תמימים פחד ואימה מצד אחד, ולהזינם בהבטחות-שווא בצורת גן-עדן - גן שמעולם לא היה ולעולם גם לא יהיה, בתמורה לחייו בעולם הזה, מצד שני. לא רבים בהם נותנים דעתם על-כך, שהוויתור שהם נדרשים לו הוא על החיים שקבלו כמתת-טבע חד פעמית, ושלעולם לא יחזרו עוד לגביהם.

קשה להתעלם מן הקשר האקטואלי שקיים בין הצהרות עקרוניות כאלו או אחרות בדבר אי-קיומו של אלוהים, בייחוד כשהן נשמעות מפי נשיא האגודה לזכויות האזרח, לבין הפוגרומים הברוטליים, הנעשים בימים אלה ממש, בידי נושאי כתונת האלוהים וכיפתו - הפושעים מחברון ומהסביבה, שפוגעים בבני האדם וברכושם, בשמו של אלוהים כביכול.

אתר חופש מצפה מנשיא האגודה לזכויות האזרח, שבאותו אומץ-לב בו התראיין לסופשבוע מעריב ב-21 בנובמבר 2008, ייצא שנית לציבור, יוקיע את הפוגרומים שעורכים יהודים וערבים, בשם אמונתם באלוהים, ויקרא לממשלת ישראל להעמידם לדין, ואם הם קטינים - את הוריהם שכך לימדום וכך חינכום.

"אלוהים זו המצאה של האדם" אומר סמי מיכאל, ומכוון היטב לדעתם של חברי עמותת חופש, שכבר לפני 25 שנה יצאו בקריאה לציבור הישראלי שלא ללכת שולל אחר סיסמאות הסרק של מאמיני האל, וטבעו את סיסמת המחץ: