תכנון תבוני - הטיעון הקלאסי

Dr. Massimo Pigliucci

אוגוסט 2002, תורגם ברשות המחבר אוקטובר 2002
תורגם ע"י עודד

"נניח שאני עובר בשדה ורגלי נתקלת בסלע. אם ישאלו אותי איך הגיע לשם הסלע, אוכל לענות שלמיטב ידיעתי ייתכן שהוא נמצא שם מאז ומתמיד... אבל נניח שאני מוצא שעון על הקרקע, וישאלו אותי איך הגיע לשם השעון. ברור כי לא אחשוב להשיב כמקודם, שלמיטב ידיעתי השעון היה שם מאז ומתמיד".

מילים מפורסמות אלו נכתבו ב-1831 ע"י הכומר וויליאם פיילי (ב"תיאולוגיה של הטבע, או הוכחות לקיום האל ותכונותיו, כפי שנאספו מתופעות טבע") והן הניסוח הידוע ביותר לטיעון הקלאסי לקיום האל מתוך תכנון. בעצם אמר פיילי שאף אחד לא יידרש למתכנן על-טבעי כדי להסביר את קיומם של סלעים פשוטים, אבל אובייקטים מורכבים ומופלאים כגון העין דורשים הסבר שהוא מעבר לחוקי הטבע. אם יש שעון, היה שען. מכאן שאם ישנה עין, חייב היה להיות מתכנן תבוני של העין הזו.

לרוע מזלו של פיילי, הפילוסוף הסקפטי המפורסם דייויד יום כבר הפריך את הטיעון שלו, יותר מחמישים שנה לפני שפיילי ניסח אותו. בדיאלוגים שלו על דת טבעית, יום נתן לדמות האגדתית שלו, פילו, להסביר בדיוק מה פגום ב"נימוק התכנון":

"העולם בבירור דומה יותר לחיה או לירק מאשר לשעון או למסרגה. לכן סביר יותר שהגורם לקיומו דומה יותר לגורם לקיום החיה או הירק, שסיבתם הולדה או צמיחה.

מעניין שלפי סקר של מייקל שרמן (שפורסם בספרו "כיצד אנו מאמינים" בשנת 2000) הסיבה הנפוצה ביותר לכך שאנשים מאמינים באל היא נימוק התכנון. לכן חשוב לנו לבחון מקרוב את המבנה של הביקורת של יום, ולהבין איפה בדיוק קורס נימוק התכנון התבוני. בהסבר למטה אוסיף את הערותיי ודוגמאות להבהרת כל נקודה, מאחר ששפתו של יום היא לעיתים מעורפלת, וכמובן אינה מעודכנת לידע הנוכחי שלנו על היקום.

בקריאה מלאה של הדיאלוג של יום ניתן להבחין בששה פגמים בנימוק התכנון:

1. האנלוגיה בין היקום לבין חפצים מלאכותיים אינה משכנעת. בציטוט שלמעלה יום כלל אינו חושב שהיקום דומה למכונה מורכבת. למרות שהחוקיות הסדירה של הטבע יכולה, באופן שטחי, להעלות את האנלוגיה הזו, חפצים מלאכותיים תמיד מתוכננים לשימוש מוגדר וברור. לעומת זאת, לעתים קרובות דרוש דמיון רב להבין מהי המטרה של כמה אספקטים ביקום. הביולוג ג'. ב. ס. הלדיין ענה פעם לעיתונאי ששאל מה למד על האל ממחקריו בגנטיקה: "יש לו חיבה מופרזת לחיפושיות". הוא התכוון בזאת למאות אלפי הזנים של חרקים אלה, שקיימים ללא תועלת נראית לעין מלבד רבייה עצמית.

2. תבונה היא רק אחד הגורמים האקטיביים בעולם. ברור שהתרחשות תופעות טבע רבות אינה דורשת תבונה. הגאות, למשל, תהיה בחירה גרועה למדי עבור פיילי, כי הסברה במונחים של פעולת גומלין גרביטציונית פשוטה אינו דורש שום תכנון תבוני.

3. אף אם תבונה היא כיום בתוקף בכל מקום, לא נובע מכך שניתן לייחס לה את מקורות היקום. זה נכון לוגית, ואפשר לתאר זאת במינוח מודרני אם נדמיין שמישהו יוכיח יום אחד שהזרע לחיים על כדור הארץ הונח ע"י גזע של חייזרים תבוניים ביותר. מובן שזה לא יעשה מהם אלים, ולא יסביר את מקור החוצנים או מקור היקום כולו. בעצם, בני האדם עשויים לעשות משהו כזה ביום מן הימים, וזה לא יעלה אותם לסטאטוס אלוהי (למעט, אולי, בעיני יצירי כפיהם הטיפשיים בניסוי).

4. מקור היקום הוא מקרה יחיד ומיוחד ולכן אנלוגיות הן חסרות טעם. זוהי נקודה עדינה אך טובה מאד: למרות שיש לנו המון אובייקטים טבעיים, אורגניזמים וחפצים מלאכותיים, יש לנו רק יקום אחד. המדע יכול לגזור אנלוגיות בעלות משמעות ע"י השוואה בין אובייקטים או ישויות. למרות שאנחנו יכולים להשוות ולהקביל את התכונות של סלעים, עיניים, גאויות ושעונים, עם מה נשווה את היקום? כל דבר שנוכל לחשוב עליו יהיה כרוך בהשוואה של חלק מהשלם, לשלם כולו, ואיננו יכולים למצוא עוד שלם בלתי-תלוי לצורך השוואה. נוכל לחשוב על אל שנמצא בכל מקום כאנלוגיה ליקום, אך לרוע המזל האנלוגיה אינה נותנת שום תובנה בעלת ערך מדעי. כמו כן, לא סביר שהאנלוגיה תסייע לתיאולוגיה. האם לאל צורת כדור או בייגלה? האם האל מתרחב לנצח מתחילתו במפץ, או שהאל עובר בין שלבים של התרחבות והתכווצות?

5. האנלוגיה בין דעת אנושית לאלוהית היא בבירור האנשה. הטבע דומה יותר לאורגניזם חסר-דעת מאשר לאורגניזם תבוני ובעל ייעוד. זהו ניסוח נוסף לפגם מס' 1, הפעם בהדגשת צרות האופקים של התיאולוגיה שמתיימרת להבין את דעת האל פשוט כגרסה מועצמת של דעת האדם.

6. התוצאה של החשיבה המאנישה היא אל שהוא סופי. כאן יום פותח במתקפת נגד בהראותו כי אם לוקחים ברצינות את נימוק התכנון, חייבים להסיק שהאל הפועל ביקום שונה מאד מהאל היהודי-נוצרי. מאחר שאין שום טיעון בלתי-תלוי לכך שהמתכנן הוא מושלם, עלינו לשפוט את יכולותיו ואופיו מתוך מה שאנו רואים ביקום. בפרפראזה על ברטראנד ראסל, אם אחרי שעמדו לרשותי מיליוני שנים וכוח אינסופי יצרתי את היקום כפי שהוא מוכר לנו - עלי להתבייש.

יום היה ספקן, אבל לא שוטה. הדיאלוגים שלו על הדת פורסמו ב-1779, לאחר מותו. הם עדיין מהווים אחת מהביקורות הצלולות ביותר של הטיעון הנפוץ ביותר בעד האמונה באל. ואלו, ידידי, הם חיי נצח אמיתיים.