אלוהים והיגיון

דן עמיר

ערכו את הדף - אדם, ניצן

נשיא מדינת ישראל, משה קצב, אמר כי "אלוהים אינו מתנהג באופן בלתי הגיוני". וכיוון שהנשיא אמור לשמש דוגמה ומופת לכולנו, אנסה גם אני הקטן לתרום את חלקי הדל בסוגיית אלוהים וההיגיון.

למיטב ידיעתנו והבנתנו, האדם אמר "נעשה אלוהים בצלמנו ובדמותנו" כיוון שנתקל בתופעות ובכוחות שלא הבין ושלא הייתה לו שליטה עליהם, ושיש להם השפעה מכרעת על חייו ועל גורלו. את הכוחות הנעלמים הוא ייחס לכוח עליון המתערב בנעשה בעולמנו, ומאז הקדיש האדם מאמצים רבים, כולל קורבנות אישיים כבדים, כדי לשאת חן בעיני אותו כוח עליון ולזכות בחסדו ובהגנתו.

גם היום, לאחר שרבים מהתופעות והכוחות שהיו מסתוריים עבור אבות אבותינו זכו להסבר מדעי מספק, עדיין מנסה האדם להתמודד עם הבלתי נודע, והמסלול "ההגיוני" המוליך אל הדת מתחיל לרוב בשאלת הבריאה.

נוכל לתמצת מסלול זה בשורת השאלות הבאות:

1. האם קיים, או היה קיים (או: קיימים), "בורא", או "כוח מחולל", שנקרא לו (או: להם) "אלוהים" (יחיד וגם רבים), שהוא "סיבת הסיבות" לקיומו ולמהלכו של היקום?
   
   
2. האם לאותו "אלוהים" יש השפעה כלשהי על עולמנו כיום ובעתיד?
   
   
3. האם ל"אלוהים" יש "רצון" המפעיל השפעה זו?
   
   
4. האם רצונו זה עשוי להיות מושפע על ידי התנהגותנו הכללית, או על ידי אקטים (פולחניים) מסוימים שעלינו לעשות, או להימנע מלעשות, על מנת לרצותו כדי שיפעל לטובתנו?
   
   
5. האם ידועים לנו כללי התנהגות כאלה במלואם או בחלקם? האם הם מתלכדים עם מצוות דת מסוימת?

כפי שהשאלות מנוסחות, ברור שאין משמעות לאף אחת מהשאלות ב-ה, אלא אם התשובה לשאלה הקודמת לה היא חיובית. לפיכך, כמו כל המטיפים הדתיים, גם המחזירים בתשובה אצלנו מכוונים את עיקר טיעוניהם לשאלה א, כדי לשכנע את המפקפקים בקיומו של הבורא.

פחות ברורה לעין, במבט הראשון, היא העובדה שגם הכיוון ההפוך הוא נכון: כלומר, לא תיתכן תשובה הגיונית לאף אחת מהשאלות א-ד, אלא אם התשובה לשאלה העוקבת לה היא חיובית (אלא אם אנו מוכנים לקבל, בניגוד לעצת הנשיא קצב, תשובה שאינה מבוססת על ההיגיון).

אנסה להסביר זאת. איך ניתן להוכיח, באופן הגיוני, שרצון האל מושפע על ידי התנהגותנו? הדרך היחידה לכך היא על ידי תצפיות שיראו לנו שגורלם של אלה ששמרו על מסכת כללי התנהגות מסוימים האמורים לרצות אל זה, כלומר על מצוות דת מסוימת, שפר עליהם מגורלם של אלה שלא עשו זאת, ובניגוד לחוקי הטבע הידועים לנו (כלומר, איננו מתכוונים כאן ל"דת" מהסוג של שמירת כללי הבטיחות, התברואה או התעבורה). לכן, ללא תשובה חיובית לשאלה ה, וודאי שלא נוכל לבסס באופן הגיוני תשובה חיובית לשאלה ד.

גוסטב דורה - "תיבת נוח"

בדומה, איך ניתן להוכיח, באופן הגיוני, שיש לאל רצון, אלא אם רצון זה יופגן, זאת אומרת, על ידי זה שנראה ש"תגובתו" של האל משתנה בהתאם לנסיבות השונות שאנו יוצרים, כלומר שתשובתנו לשאלה ד היא חיובית? אנו יכולים לתרץ תופעת טבע לא מובנת לנו כלשהי ב"רצון האלוהים", כפי שעשו ועושים זאת בני האדם הפרימיטיביים, כלומר לראות בגשם או ברעם, בשיטפון או ברעידת האדמה, בליקוי החמה, במגפה או בבצורת, את הפגנת רצון האלוהים. אבל אם זה קורה ללא כל קשר סיבתי להתנהגותנו, הרי זהו אינו אלוהים רלוונטי, כלומר אינו כזה שחשוב לנו שהתנהגותנו תתחשב ב"רצונו". לכן, ללא תשובה חיובית לשאלה ד, וודאי שלא נוכל לבסס באופן הגיוני תשובה חיובית לשאלה ג.

קיום "אלוהים" חסר רצון המשפיע על עולמנו זוהי, במילים אחרות, הטענה שהעולם מתנהג באופן אקראי, בלתי צפוי, ללא כל חוקיות (אלא אם נזהה את ה"אלוהים" הזה עם חוקי הפיסיקה עצמם). זו אינה, אולי, השקפה אופטימית על העולם, אבל אין בינה לבין דת ולא כלום. ניסיוננו עד עתה תומך, דווקא, בהשקפה ההפוכה - אנו מצליחים להבין יותר ויותר תופעות טבע כנגזרות מחוקי הפיסיקה. לכן, אין טעם לשאול את שאלה ב אם לא השתכנענו בנכונות התשובה החיובית לשאלה ג.

לבסוף, אם לאותו "בורא" שאנו שואלים על קיומו אין כל השפעה על עולמנו, וודאי שאין בו שום רלוונטיות מעתה ואילך, ואין משמעות עבורנו ל"קיומו" או ל"אי קיומו". כך, שללא תשובה חיובית לשאלה ב, אין כל טעם לדון בשאלה א. אין לנו, אמנם, שום אפשרות להוכיח - באופן לוגי - שלא היה "כוח מחולל" שהפסיק את פעולתו, או "אלוהים" ש"מת" - אך אפשרות כזו אינה מעלה ואינה מורידה עבורנו.

לכן, שאלת קיום האל, למי שרוצה להשתמש בכללי ההיגיון - ולא לקבל זאת כ"תורה מסיני" - מצטמצמת לשאלה הבאה, היא שאלה שלנו:

האם תצפיותינו (הפרטיות והקולקטיביות) מאשרות כי קיום כללים מסוימים (מצוות הדת) גורם, שלא כדרך הטבע, לתוצאות הרצויות לנו?

בעיית הבעיות של כל הדתות, ושל הדת היהודית בפרט, היא שהניסיון האנושי אינו תומך בהשערה זו. עובדה זו מגיעה למלוא חריפותה בהבחנה-התרסה "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". כולנו היינו עדים, לא רק ל"צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם", אלא גם למיליוני צדיקים נרצחים, ותהא דתם אשר תהיה.

זו צריכה להיות גם הנקודה המרכזית בטיעון כנגד המיסיונרים בכלל, והמחזירים בתשובה בפרט. בעוד שהם יכולים לנסות לבלבל את האדם הלא משכיל בטיעוניהם הפסאודו-מדעיים כנגד האבולוציה או כנגד תיאורית המפץ הגדול, אין תשובה הגיונית לבעיה עיקרית זו, אלא על ידי "פתרונות" שמוציאים אותה מתחום השיקול הרציונלי ואינם יכולים להתקבל על דעתו של אדם הגיוני, כמו נשיא מדינת ישראל, למשל.

התיאולוגים בדתות ובתקופות השונות, מאז השומרים והמצרים הקדמונים ועד עובדיה יוסף, המציאו כמה פתרונות כאלה, והמאמין יאמין, כמו:

1. "שכר ועונש" ניתנים "בעולם הבא", או יינתנו ב"אחרית הימים" - ולכן אינם ניתנים לצפייה.
   
   
2. "שכר ועונש" ניתנים בעולם הזה באמצעות "גלגול נשמות", אלא שמכיוון שאיננו מודעים לגלגולינו הקודמים, הרי גם כאן תיאורית הגמול איננה ניתנת לצפייה.
   
   
3. "שכר ועונש" אינם אינדיבידואליים, אלא קולקטיביים. כיוון שהקולקטיב אינו מוגדר בבהירות (למשל, אפילו בעם ישראל הקדוש התערב ערב-רב) ומסגרת הזמן אינה תחומה במשך זמן מסוים, שוב אין אפשרות להעמיד גם "פתרון" זה במבחן המציאות.
   
   
4. איננו מסוגלים לערוך תצפיות על התנהגות האל כיוון שאיננו יודעים את הנתונים לאשורם, "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב", וכיוון ש"נסתרות דרכי ה'".

כל זה שייך למה שנשיאנו כינה בשם "פרשנות תיאולוגית". פתרונות מאולצים אלה (בדומה לתיאורית "העולמות המרובים" בפיסיקה הקוואנטית), הם פתרונות פלפוליים המונעים סתירה באמצעות תצפית, אך קבלתם היא אקט של אמונה בלבד, אמונה המוציאה אותנו לחלוטין מתחום השיקול ההגיוני.

אמנם נכון הוא שבעבר החזיקו באמונות כאלה כמעט כל בני האדם, וגם כיום מאמינים בן, כנראה רוב תושבי כדור הארץ - נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים, הינדואים, ויהודים בין השאר. אין בין זה לבין ההיגיון ולא כלום, ואם דעת הרוב היא הקובעת, או ההצלחה העדתית - אזי עדיף לנו להתנצר או להתאסלם.

באין לעזרם הוכחות על דרך ההיגיון, מנסים המיסיונרים לגייס הוכחות על דרך "ההתגלות האלוהית" והנס, כפי שחוו, או טענו שחוו, מייסדי דתות, נביאיהן וקדושיהן. תופעות אלו, במידה והן קיימות, צריכות להיות, במקרה הטוב, בתחום עיסוקו של הפסיכולוג, ולרוב - בתחום עיסוקו של מחלק ההונאה. התקפות שלהן מבחינת ההיגיון, היא כזו של המעשה בחסיד המספר על רבו שיש לו, כל ערב שבת, גילוי אליהו, והעדות המוצקה לכך היא בזאת שהרבי סיפר זאת בעצמו, והוא הרי אדם כה קדוש, עד כדי כך שיש לו גילוי אליהו פעם בשבוע, ולכן בוודאי שאינו משקר... כך מעמד הר סיני הוא עובדה מוכחת, כיוון שהיו לו 2 מיליון עדים - כי כך כתוב בתורה. וכיוון שמעמד הר סיני הוא עובדה, הרי מכאן שהתורה, וגם התנ"ך, ובעצם גם התורה שבע"פ, ניתנו מן השמים והם אמת צרופה. ואם הם מלאים שגיאות או סתירות, או לא מתאימים לידע שבידינו, הרי זה משום שאיננו מסוגלים להבין אותם כראוי (אבל אז, איך נוכל לקבל דברים הכתובים בם כפשוטם?).

לסיכום: כל מי שרוצה לנהוג בהיגיון, אינו יכול לקבל את ה"הוכחות" לקיומו של אלוהים המתערב בעולמנו כתגובה לקיום או אי-קיום טקסים מסוימים, או לצפות לתגמול נדחה על ניתוח קצה אברו של תינוק, או ילד, בצורת סעודה אינסופית מבשר שור הבר והלוויתן - עם יין (ליהודים) או בילוי נצחי בחברת עלמות שחורות עין - בלי יין (למוסלמים). מאידך, אלוהים שאינו מתערב הוא חסר משמעות, ואין הבדל בכך אם הוא אחראי לחוקי הפיסיקה או שהוא זהה לחוקי הפיסיקה עצמם. התפעלותנו המוצדקת מנפלאות היקום אינה סיבה לפולחן.