השפן והלביאה

יום בהיר אחד נכנס השפן למאורה של הלביאה והחל להתעלל בגורים - חבט בהם בפטיש שניצלים, זרק אותם לטוסטר, ולפני שהלך אמר: "אני אדפוק לכם את האמא אם תספרו למישהו!". פחדו הגורים ושתקו.

למחרת שוב חזר השפן, חילק כאפות לגורים, מרט להם שערות מהזנב ותלה אותם מהאוזניים, ולפני שהלך איים: "אם תספרו על זה למישהו אני אדפוק לכם את האמ-אמא". לא סיפרו.

ביום שאחרי, אותו סיפור. בא השפן, כאפה לכל גור, מכות במחבט פינג פונג, ובסוף - "אני אדפוק לכם ת'אמא".

הפעם נמאס לגורים והלשינו ללביאה. הלביאה התעצבנה והחליטה לעשות מארב לשפן. למחרת כשבא השפן למאורה, קפצה הלביאה מרבצה והחלה לרדוף אחריו. השפן רץ רץ רץ, וברגע האחרון הספיק להגיע למאורתו ולזנק פנימה. הלביאה מיהרה לזנק בעקבותיו, אולם מאחר וצרה היתה מאורת השפן, נתקעה בה הלביאה כשראשה באדמה ואחוריה בחוץ. יצא השפן מצדה השני של המאורה, הלך לאחוריה של הלביאה חסרת האונים, וביצע בה את זממו.

השמועה על המעשה התפשטה ביער וכל החיות באו לשפן, טפחו על שכמו ואמרו : "סחתיין יא שפן, איך דפקת את הלביאה".

"האמת", השיב השפן, "לא כל כך רציתי, אבל הבטחתי לילדים".

חילונים רבים וטובים קוראים לגיוס בני הישיבות. קוראים פעמים רבות, וכבר הרבה זמן. כל כך הרבה דובר בנושא שהוא הפך למעין אובססיה, לסמל של המאבק בפרזיטיות, ולא עוצרים עוד לחשוב אם באמת יש טעם לדבר.

האם באמת יש תועלת בגיוס בני הישיבות? הצבא אינו סובל ממחסור בכוח אדם.

אם כבר יש בעיית כ"א בצבא, היא בעיה של ניצול נכון ולא של מחסור. כאשר משחררים מחזורים שלמים של בנות מהנטל ועדיין ישנם בצה"ל מש"קי ממטרה ומש"קי חתולים, האם באמת צריך לעשות "דווקא"? כאשר מדברים ללא הרף על הצורך ב"צבא קטן וחכם", האם באמת צריך גידולים בו?

אך לא חוסר התועלת שבגיוס בני הישיבות הוא המטריד כ"כ, כמו הנזק שבכך. בני הישיבות אינם ציבור ככל ציבור. לא ניתן בשום אופן לגייסם ללא היענות לדרישותיהם המיוחדות הנובעות מאורחות חייהם, דרישות אשר ייצרו בעיות לוגיסטיות וכנובע מכך בעיות כספיות, ועלולות גם לגרום לבעיות מבצעיות.

עניין המבצעיות הוא המטריד ביותר - הלא האמונה חזקה בהרבה מערכי צה"ל, ופסיקת הרב קודמת לפקודת המפקד. מה אם תהיה התנגשות ביניהם? לא קשה לנחש.

נושא זה מביא אותנו לשאלה עקרונית ביותר - האם באמת אנו רוצים לתת להם רובים? להקים להם צבא? הלא ברור כי צבא זה יהיה נאמן בראש ובראשונה לרבניו ורק אחר כך למדינתו. כיצד יכוונו אם האמונה היא עיוורת? נשק הוא דבר מסוכן, וככל שהידיים האוחזות בו פנאטיות יותר, הסכנה מוחשית יותר.

לא, אין תועלת בגיוס בני הישיבות. זהו עניין פשוט של פרינציפ, כמו לדפוק לביאה. חוסר השוויון מטריף אותנו ומאפיל על הרציונליות שבנו. ואמנם, אין כל ספק שקיים כאן מצב מעוות מאד - מדוע נישא רק אנחנו בנטל? ובייחוד כאשר חוסר נכונותם של בני הישיבות לשאת בנטל מפריע להם לעבוד ומבטיח שישארו לנטל עלינו למשך שארית חייהם? הלב אומר - עם אחד, גיוס אחד. קבוצה המתיימרת להיות חלק מהמדינה ושותפה בזכויות אשר המדינה מחלקת, חייבת להשתתף גם בחובות.

בעיה? לאו דווקא! ניתן להפיק מבעיה זו תועלת רבה בעזרת קסם פשוט. מילות הקסם - "שירות לאומי". ידיים עובדות הרי חסרות בכל מקום, וניתן לנצלן לשלל פעולות חיוביות כגון סיוע בבתי החולים, ניקוי המדינה המלוכלכת, טיפול בקשישים ועוד ועוד. פעולות אלה למען החברה אינן פחות חשובות מפעולות הצבא למען המדינה. ניתן לרתום לכך את הידיים החרדיות (ואם אנו כבר בנושא, גם את הערביות) וע"י כך לבטל כל טענות של קיפוח וחוסר שוויון. בצורה זו ישרתו כו-לם ותרוויח המדינה, תרוויח החברה, וירוויחו ראשי ממשלה שלא יאלצו עוד לשקר בהבטחות חיול האברכים.

קראתי את מכתבך בנושא גיוס בחורי ישיבות, והוא הכעיס אותי מאוד.

כאדם חילוני, שהעביר שלוש משנותיו הטובות ביותר בשירות למען המדינה, מכעיס אותי מאוד שאנשים אחרים, חפשיים כמוני, חושבים שחרדים אינם צריכים לשרת בצבא, מהסיבות הבאות:

1. לא אתה הוא שמחליט מהם צרכי כח האדם של הצבא. אם היית מתעניין בפרסומים שנעשו ע"י הצבא לאחרונה בתקשורת, היית יכול להבין, שאילו מוצה פוטנציאל הגיוס החרדי, היה ניתן לקצר את שירות החובה לגברים במספר חודשים (כארבעה, למיטב זכרוני). אני באופן אישי לא אהבתי את השירות בצבא. אינני חושב שהסבל שהרגשתי במסגרת קטן מזו של חרד, והייתי שמח מאוד לשרת ארבעה חודשים פחות. כמו כן, גיוס החרדים לצבא יכול לקצר את מספר ימי המילואים השנתי של גברים עד גיל 49. בקיצור, נראה לי שצה"ל אמר את דברו בנושא בקול רם וברור. צה"ל יודע מה טוב בשבילו!

2. אין זה בסמכותך להחליט מי יקיים אלו חובות אזרחיות. שירות צבאי הינו חובה במדינת ישראל עבור כל אזרח בן 18 ומעלה. חיי וחיי חבריי שווים לאלה של חרדים. לכן, על החרדים להגיע לתל-השומר בלי תירוצים. אם ישקול מישהו אפשרות של שירות לאומי לחרדים, עלינו לדרוש באותה מידה גם שירות לאומי לחילונים. היות ואין לי כל ספק שלא יתאפשר הדבר, אין לציבור החילוני אפילו לשקול אופציות אלה.

בברכה, נדב

באמת, מאמר כ"כ מרגיז, ועוד באתר "חופש"! לרגע חשבתי שאני בכתובת הלא-נכונה...

אבל לענין: המכתב הזה מייצג איזו דרך מחשבה (שגויה לדעתי) שהשתרשה איכשהו באופן המחשבה של הציבור החילוני, אנשי "צו פיוס" בעיקר. הייתי רוצה פשוט להראות את הטעויות שנפלו בו:

1. "...הפך למעין אובססיה...": כן, יש כאן ענין של עקרון, אבל העקרון הוא לא "לדפוק את החרדים" כמו שהמכתב מרמז, אלה עקרון בסיסי יותר, שהוא אחד מעיקרי הדמוקרטיה - שיוויון בפני החוק. אפלייה כלשהיא (ועל אחת כמה וכמה אפלייה בין דם לדם!) היא דבר שאסור שיתקיים במדינה דמוקרטית. אולי כרגע האפלייה הזאת פחות מפריעה לי, אבל אני, כמאמין בדמוקרטיה, חייב להילחם בה. מה לעשות, הבטחתי לילדים.

2. "...הצבא לא צריך עוד כוח אדם...": נכון, חייל אחד לכאן או לכאן כבר לא יכריע את המערכה, אבל לא מדובר בחייל אחד - מדובר בכמעט אחד מכל עשרה (!) מתגייסים פוטנציאליים! עוד טנק בכל פלוגת שריון, עוד צוות בכל פלוגת פלוגת חי"ר, עוד תותח בכל סוללה - כוח אדיר מימדים, שיכול למלא גדודים! לחילופין, אם לצבא אין כסף לכל הנ"ל, יש פיתרון פשוט וזול: שיבצעו פעילות בטחון שוטף במקום כוחות מילואים ויורידו חלק מהנטל האדיר הזה מעל אזרחי ישראל. למעשה - זהו בדיוק היעוד של "נח"ל חרדי". הציוד כבר ישנו, הבסיסים, הרובים - רק החיילים חסרים.

3. "...מש"קי ממטרה ומש"קי חתולים...": חוסר היכולת של המערכת להיתמודד עם השתמטות חילונית (אין לתופעה הזאת שם אחר) לא מצדיקה השתמטות חרדית.

4. "צבא קטן וחכם": תן לי לענות על ציטוט בציטוט - "המלחמה היא אקט ברוטלי, בו מנצח זה שהישכיל לרכז יותר חיילים בנקודה המכרעת" - נפוליאון.

5. "...לא ניתן בשום אופן לגייסם ללא היענות לדרישותיהם...": זה אומר שאם אני מאמין שצריך לעשות מדיטציה טרנס-דנטלית עם שיניים של חתולים שחורים חמש שעות כל יום, גם אותי אי אפשר לגייס? לחילופין, זה אומר שכל בחורי ישיבות ההסדר הם פחות יהודים? כל אחד יכול לבוא בדרישות בלתי הגיוניות, וזה לא מחובתו של המחוקק לדקדק בהן קלה כחמורה, בטח לא על חשבונו של מישהו אחר.

6."...הלא האמונה חזקה בהרבה מערכי צה"ל...": גם לי, כאדם מוסרי, יש אמונות שהן מעל לערכי צה"ל, וזה לא מונע ממני לשרת כנדרש. לפחות תן להם לעמוד בדילמה ואל תפתור אותם מראש. פסיקתו של מי נחשבת יותר: המפקד שמסכן את חייו למענך או הרב שיושב במגדל השן? הם לא רובוטים, למרות מה שנדמה.

7. "...אין תועלת בגיוס בחורי ישיבות, זהו פשוט ענין של פרינציפ...": ראה 1 ו- 2.

8. "מילות הקסם...שרות לאומי": אני הייתי שמח מאד להחליף את השרות הקרבי שלי, יחד עם המילואים והסיכוי לחטוף כדור בראש, בלדאוג לזקנים ולחזור כל יום הביתה. זה לא עובד ככה. או שלכולם יש את האופציה לעשות שרות לאומי, או שלאף-אחד. שוב, עקרון השיוויון.

9. "...תרוויח המדינה, תרוויח החברה...": רק החיילים הקרביים יפסידו. פראיירים דווקא כן מתים במדינה הזאת.

רוברט א. היינלין כתב: "כולם נלחמים, איש אינו בורח". אין דרך אחרת לנהל מדינה במלחמה. אין תרוץ להישתמטות מהשורה, ואין סיבה מוצדקת לאפלייה. בגלל זה לא הטיעונים הנ"ל ולא מסקנות הועדות למיניהן יעמדו במבחן החוקיות והמוסריות. לאורך זמן, אין דרך אחרת.