מדוע לא להידבר

לא פעם, כאשר מתנהל דיון בנושא "גיוס בחורי ישיבות", ומישהו טוען שיש לגייס את בחורי הישיבות, מועלה נגדו הטענה: מדוע לפעול בחד צדדיות? מדוע לא להידבר ולנסות לפעול בהסכמת הצד השני? מאמר זה בא להפריך את הטענה, שיש להידבר עם החרדים בנוגע לגיוס בחורי הישיבות. הטענה שלי היא, שהידברות בין הצדדים אך מזיקה למאמצים למען גיוס בחורי ישיבות. למעשה, הטיעונים האלה יכולים לשמש כנגד הידברות כלשהי עם החרדים, בנושא הכפיה הדתית.

מדוע לא להידבר אם כן? לכאורה, הרעיון של הידברות נראה כרעיון נפלא. ישבו נציגי שני הצדדים ליד שולחן, יסבירו איש לרעהו את רצונותיהם והשקפותיהם, וכך יגיעו להסכמה הדדית בנוגע לנושא. הטעות שברעיון ההידברות היא בסיסית: הייתה אפשרות להידברות לו היה מדובר בשני צדדים שווים במעמדם ובזכויותיהם, ולכל צד היה אינטרס להידבר. למרבה הצער, אין זה כך. כיום, מעמדם של החרדים גבוה ממעמדם של שאר אזרחי המדינה, והם נהנים מפריבילגיות לא מוצדקות - החרדים הם הציבור היחיד במדינה שנהנה מאפשרות חוקית להשתמט מגיוס לצה"ל. מכאן גם, שאין לחרדים אינטרס להידבר, משום שהידברות משמעה ויתור על הפריבילגיות שלהם.

אפילו אם היה לחרדים אינטרס להידבר, הרי שהדבר היה שקול למעשה הבא: אדם אחד נגנבה מכוניתו. לאחר זמן איתר האיש את הגנב, ורצה להגיש תלונה נגדו במשטרה. אמר לו הגנב: "למה אתה פועל באופן חד-צדדי? בוא נידבר, נגיע להסכמה, וכך תקבל בחזרה את מכוניתך". הנמשל הוא, שהציבור החרדי (במשל, הגנב) לקח לעצמו פריבילגיות (המכונית), והציבור החילוני (בעל המכונית) יכול לבטל את הפריבילגיות באופן חד-צדדי (לפנות למשטרה) או להידבר עם החרדים (להידבר עם הגנב). אמנם הפטור של בחורי הישיבות נעשה באופן חוקי, בניגוד לגניבת מכונית, אך הוא אינו דמוקרטי, ונוגד את עיקרון השוויון בפני חוק.

מדוע על האיש במשל לא להידבר עם הגנב? ראשית כל, משום שעצם ההידברות מעניקה לגיטימציה לגניבה. כך גם בנושא גיוס בחורי הישיבות - הפטור שמקבלים החרדים אינו דמוקרטי ולכן גם אינו לגיטימי. העמדתו של גיוס בחורי הישיבות למשא ומתן היא בעצם העמדתו של עיקרון השיוויון בפני החוק למשא ומתן.

בנוסף, אילו אנשים שרכבם נגנב היו מדברים עם הגנבים, הדבר היה מעודד גניבות. גנבים פוטנציאליים היו אומרים לעצמם "אם אגנוב ולא ימצאו אותי הרווחתי את המכונית, ואם ימצאו אותי אני עדיין עשוי להרוויח מההידברות, ובכל מקרה לא איענש". כך גם בנמשל: אם תהיה הידברות על מתן פריבילגיות, הדבר יעודד דרישת פריבילגיות נוספות מצד החרדים ואולי גם דרישת פריבילגיות מקבוצות שלא דרשו אותן עד עתה.

תומכי ההידברות יוכלו לומר, שטיעונים אלה מתייחסים מראש אל הפטור שמקבלים בחורי הישיבות כאל דבר לא מוצדק, וזאת למרות שהוא מוצדק מנקודת ההשקפה של החרדים. ייתכן, אולם ייתכן גם שגניבת המכונית היא מוצדקת מנקודת השקפתו של הגנב. זוהי עדיין אינה סיבה מדוע להידבר עם הגנב בנוגע לגניבת המכונית.

בנקודה זו ניתן לומר, שחיבור זה מתייחס מראש אל החרדים בתור גנבי הרכב, ואילו אדם חרדי היה מתאר את גיוס בחורי הישיבות כגניבת רכב. אולם, על כל אדם לשפוט לפי השקפתו שלו ולא לפי השקפתם של אחרים. כלומר, אם אדם מחזיק בהשקפה החרדית, אז כל מה שכתוב בחיבור זה אינו תקף עבורו. אולם אם אדם מחזיק בהשקפה דמוקרטית, ומאמין שאין הצדקה לפטור של בחורי הישיבות, אז נובע מכך, לפי מאמר זה, שעליו להתנגד להידברות.

סיבה נוספת שאין להידבר בנושא גיוס בחורי הישיבות היא, שהחרדים מכריזים שוב ושוב שהם לעולם לא יסכימו לגיוס בחורי הישיבות. בכל פעם שהנושא עולה על סדר היום הציבורי, מסרבים החרדים לדון בנושא, ורבניהם מוציאים פסקי הלכה האוסרים על גיוס בחורי ישיבות. מכאן של הידברות היא בבחינת ביזבוז זמן, והשהיה של הצעד שיש לעשות- גיוס חד צדדי של בחורי הישיבות. הערה: לעיתים כששני צדדים ניגשים למשא ומתן, הצדדים מצהירים קודם למשא ומתן על כך שהם אינם מוכנים אף לדבר על נושא כזה או אחר, בניסיון להשיג יותר מהצד השני כשיגיעו לאותו נושא. אולם, היות וההצהרה על אי-נכונותם של בחורי הישיבות להתגייס ניתנה ברמה של פסקי הלכה, שהם דבר רב-משמעות עבור אדם חרדי, קשה להניח שזה המקרה.

אחד מהטיעונים של תומכי ההידברות הוא, שגיוס חד-צדדי של בחורי הישיבות עלול להוביל למלחמת אזרחים. אולם הידברות עם החרדים מטעם זה היא כניעה לסחטנות ולאיומים, בבחינת "עשו כרצוננו, ולא...". ברור שאסור להיכנע לדרישות של כל מגזר שיאיים במהומות. אם תהיה כניעה כזו, הדבר יעודד סחטנות של כל המגזרים, ובסופו של דבר, כאשר המדינה לא תוכל להיענות לדרישות של כולם, אכן תפרוץ מלחמת אזרחים.

מהטיעונים שהוצגו למעלה עולה, שהידברות עם החרדים בנוגע לגיוס בחורי ישיבות אינה מוצדקת מבחינה מוסרית (הידברות עם גנב רכב), ואף עשויה להזיק למאמץ לגיוס בחורי הישיבות, ומכאן שאין להידבר בנושא זה.