הרב רונצקי והבנות

על פי המתפרסם בתקשורת, הרב הצבאי הראשי, תא"ל אביחי רונצקי, אמר כי לדעתו בנות אינן צריכות לשרת בצה"ל (ראו כאן וגם כאן).

הרבנים האורתודוכסיים היו מעדיפים שלא יהיה צורך בשירות בנות בצה"ל, ואני הייתי מעדיפה שלא יהיה צורך גם בשירות בנים בצה"ל. למעשה, הייתי מעדיפה שלא יהיה צורך בצה"ל וגם לא בצבאות בכלל.

אבל הרב הצבאי הראשי (מה זה בכלל רב צבאי? במה הוא שונה מרב אזרחי?) לא כיוון לאמירה פציפיסטית. להיפך, הוא הרי מחדיר את העיסוק השגרתי שלו בנידה, תפילה וגיד הנשה היישר למרכז הכוח הצבאי.

אז למה התכוון הרב הצבאי? רבנים לא צבאיים מודיעים לנו חדשות לבקרים איפה אנחנו לא רצויות: ברכבת, בקרונות הקרויים תפילה, באוטובוס - במקומות הטובים מלפנים, בבריכה, בים, במסיבה. משני צדדיו של גבר - גם שם לא, כי אסור לו לעבור בין שתי נשים. לא בבית כנסת, כי שם דוחקים אותנו לעליית גג הקרויה "עזרת נשים" והיא מאוד לא עוזרת, בעיקר לא בימות החמסין כשהחום עולה למעלה והמיזוג יורד למטה (ככה זה בפיסיקה, וזה פועל גם במוסדות דת).

בבתי ספר אנחנו לא רצויות להם, אז משכנים אותנו באולפנות. בישיבות הסדר וחסרות הסדר אנחנו לא זוכות למדרך כף רגל - הבנים בישיבה, הבנות בעמידה במטבח... דבר המביא אותנו למקום שבו אנחנו רצויות להם: המטבח והמיטה. בלי הסתייגויות. בשלי לי, פרי ורבי לי ואני אהיה לך רב ראשי צבאי.

מה שמעורר את השאלה איפה אנחנו רוצות את הרב רונצקי ושות'. התשובה: לא בצבא. אין לו מה לחפש שם. הצבא קיים כי יש מלחמה וסכסוך ומי שהתגייס ואיתרע מזלו להיות דתי, כבר צריך בגילו לדעת מה לאכול ומה לא, מה להתפלל מתי. ובכל מקרה, צה"ל מוותר על "שינקן" ואפילו על מוצר חיוני כמו לחם, רק כי פסח, ויש אנשים שלא מוכנים שהחיילים יאכלו ממנו. ככה שממילא מדובר בישות דתית למהדרין, לשם מה יש להכביר רב?

הצבא גם מאפשר חופשות, במהלכן יכול כל חייל ללכת לאשר יחפוץ: לבקר את החברה שלו, לעשות מדיטציה, להשתתף בחוג מקרמה או פילטיס, ו/או לבקר את הרב רונצקי ורבנים בכלל.

זוהי תשובה חלקית לשאלה איפה אני רוצה את רונצקי הנ"ל: לא בצבא. האם אני רוצה אותו באוטובוס? ברכבת? בשיעור באוניברסיטה? בהפגנה בירושלים? לא! אני מודה בריש גלי שמעולם לא היה לי רצון להסתופף בקרבת רונצקי הצה"לי.

האם אני רוצה רבנים אחרים? גם לא. לא אלו שמודיעים שלא יתנו כשרות למסעדה כשרה רק כי היא פתוחה בשבת, לא באלו הקורעים תינוקות מאומצים מהוריהם ומחליטים שההורים יהודיים אבל הילד קתולי, לא באלו המסרבים לאפשר לאשה להנשא לגבר חלומותיה רק כי לדעתם היא ממזרה, או סבתא שלו ממזרה, או שאחד מהם אינו בן הדת הנכונה, או שהם לא מכירים בגירושיה.

האמת היא שגם בפשפוש יסודי בתולדות יחסי עם הרבנויות למיניהן לא זכור לי מקרה בו אמרתי: כמה טוב שיש רב! יתר על כן, גם רבנים שהכרתי וחיבבתי - זה אף פעם לא היה בזכות הצד הרבני שלהם.

נראה שמדובר במקרה קלאסי של שני צדדים המיותרים זה לזה. ואני, להבדיל מרונצקים, לא רוצה אותם גם לא במטבח ולא במיטה. אבל גם בחוסר העניין ההדדי יש הבדל יסודי: ההתבטאות המפלה והמעליבה. האם אומר ואף אפרסם שאני לא רוצה דתיים בטיסות כי לוקח המון זמן לחלק להם ארוחות כשרות? ואילו הייתי מתבטאת כך, האם יש סיכוי שהייתי זוכה למשכורת ממשלתית כדי לומר דבר מעליב ומפלה כנגד ישראלים?

מעניין מה עומד ביסוד בחירתה של ישראל להעסיק צבא גדול של רבנים, אלפים, בתפקידים בכירים, בשכר גבוה, כדי שיוכלו להתנכל ממרום מעמדם לאזרחים משלמי שכרם?!

נ. ב. כמי שהכיר את אשתו בצבא, פרויד יכול היה למצוא עניין מיוחד באמירה של רונצקי.