הבגרות בתנ"ך תכלול קריאת פסוקים בעל-פה

הארץ 9/12/2005
וואלה! 9/12/2005

"... במסגרת הבחינה יידרשו תלמידים לקרוא ברצף שישה פסוקים מספר בראשית וייבחנו בשטף הקריאה, באינטונציה נכונה ובהכרה של טעמי המקרא הבסיסיים. על הבחינה בעל-פה יקבל התלמיד שמונה נקודות מתוך הציון הכללי. מטרת הבחינה, כך לפי הצהרות משרד החינוך, לקרב את התנ"ך לתלמידים ולשפר את יכולתם לקרוא טקסטים בקול ..."

והנה נימוקי משרד החינוך לרעיון הגאוני:

1. "תלמידים לא מצליחים לקרוא פסוק בלי כמה טעויות";
   
   
2. "תלמידים לא מצליחים לקרוא טקסט בעברית, אפילו כשהוא כתוב באותיות גדולות ומנוקדות";
   
   
3. "זה יעשיר את השפה ואת עולם הדימויים שלהם";
   
   
4. "יכולת הקריאה בעל-פה בתנ"ך תשפר את יכולות הקריאה של התלמידים בכלל, מה שייטיב גם עם מקצועות הומניים אחרים".
   
   

ואנחנו טוענים:

1. לימוד קריאה של טקסט בעברית לומדים מספר, מאמר, סיפור או שיר בשפה העברית. יש לנו שפע של סופרים ומשוררים והוגי-דעות עבריים, מהם יכולים ילדה וילד עבריים ללמוד את השפה בת זמננו, ולאו דווקא מספר עתיק, שכבודו במקומו מונח, שחלקים גדולים בשפתו ובדימוייו אינם אקטואליים כיום;
   
   
2. העשרת השפה ועולם הדימויים של התלמיד תושג באמצעות אין-ספור טקסטים עבריים יפים, ערכיים, תרבותיים, נגישים ועדכניים;
   
   
3. יכולת הקריאה בעל-פה בספרות העברית העשירה, כולל קריאה בקול, תשפר את יכולת הקריאה של התלמידים גם בתנ"ך;
   
   
4. אין קשר בין ידע והבעה של הלשון העברית לטעמי המקרא, ואין טעם והצדקה לחייב תלמיד ללמוד ולשנן אותם;
   
   
5. "אינטונציה נכונה" שונה בקריאה נוסח ספרד, נוסח תימן ונוסח אשכנז, ואין שום הצדקה לחייב תלמיד שאינו דתי ללמוד אינטונציה כלשהי של התורה;
   
   
6. חשוב מאוד ללמד את ילדינו לקרוא ולהתבטא בצורה נכונה בשפה העברית ולשפר את יכולת הקריאה שלהם, אבל במסגרת לימודי השפה, לא בתנ"ך;
   
   
7. האם רק תלמידים יהודים מתקשים בקריאה ובהבעה בשפתם? ומה על תלמידים במגזר הערבי? האם גם אותם מחייבים לשנן פסוקי תנ"ך בעל-פה ולבטא טעמי-מקרא ואינטונציה? במה מחייבים אותם לשם אותה מטרה?
   
   

טוב יעשה משרד החינוך אם ידאג לחינוך ולהעשרת הידע של כל תלמידי המדינה, במקום לדאוג לטיפוח טקסטים, טעמים ואינטונציות שאין להם קשר לחיינו ולתרבותנו כאן והיום.

אתר חופש