על הצלחתו של החינוך החילוני

מאת: אהוד אמיר

לחילונים יש טלפון נייד חכם שבו יש הכול, ועליהם האחריות לשמר את המוסריות שלהם בשימוש בו, הן במינון והן בתכנים. החרדים כל כך לא סומכים על החינוך שהם נתנו לילדיהם, על כך שהחינוך הזה הטמיע בילדיהם ערכים, עד כדי כך שהם חייבים לחסום בפני ילדיהם את האינטרנט, ולאכוף על קהילתם מה שנקרא "טלפון כשר", טלפון שמגביל, חוסם ומשאיר את האדם בור, בער, נבער. טלפון שמשאיר את האדם מחוץ לוויקיפדיה, מחוץ להשכלה, מחוץ למאות קורסים ביוטיוב ובאתרים אוניברסיטאיים. הטלפון הזה משאיר את בעליו ילד קטן שעומד תוהה מול נפלאות העולם. החילונים מחנכים את ילדיהם טוב מספיק כדי שאלה יהפכו לאזרחים אחראיים ומוסריים, גם בשימוש שלהם בטלפון החכם. הם לא חוששים משימוש של ילדיהם בטלפון החכם, וכשיש חשש, הם מתמודדים. הם מסבירים. הם מחנכים. ואחרי שחינכו, הם מעניקים את האחריות לילדיהם. מנהיגי החרדים כל כך לא סומכים על החינוך שנתנו לילדיהם, שהם חוסמים את האפשרות להשתמש בטלפון החכם ולא משאירים את האחריות בידי בני קהילתם. להתבגר זה קודם כל לקחת אחריות על החיים שלך. במובן הזה, החרדים לא מתבגרים.

רבני החברה החרדית טורחים ועמלים יותר לשים גבולות לאנשים בוגרים. בכך הם אומרים, למעשה, שבני קהילתם הם אנשים לא מפותחים, שחוששים לחשוב בעצמם, שרצים לשאול רב על כל דבר, מחיטוט באף בשבת ועד קריעת נייר טואלט בשבת. זה מעיד על כשל חינוכי. כי כשמלמדים אדם לשים גבולות בילדותו ובנעוריו, אין צורך ברשויות עליונות שיעשו את זה בשבילו גם בבגרותו.

אני לא צריך רב שיגיד לי מה הגבולות בנושא מה שמותר לי לאכול, ללבוש, לקרוא. חרדים צריכים. אני לא צריך רב שיגיד לי את גבולות המותר לעשות בשבת. חרדים צריכים. אצל החילונים אין איסור ייחוד. אצל חרדים יש. מיליוני חילונים וחילוניות בכל הארץ עובדים בחדר סגור, איש איש על מחשבו האישי, בייחוד מוחלט שנמשך שעות, וחוץ מחריגים בודדים, אף גבר לא אונס אף אישה. רק אצל החרדים אסור לגבר להיות יחד עם אישה לבד בחדר סגור. זה מוכיח שהרבנים שקבעו את האיסור הזה לא סומכים על החינוך שנתנו מגיל אפס, שיקַבֵּע את הציווי המוסרי אצל צאן מרעיתם. זו הוכחה לכישלון חינוכי.

כל חוק שצריך להורות אותו לאדם הבוגר, מעיד על כך שאותו אדם לא הפנים את החוק הזה במהלך שנות חינוכו כילד וכנער. בחברה החרדית יש אינספור חוקים יותר מאשר בחברה החילונית, מה שמעיד על כך שהחברה החרדית והחינוך החרדי נחותים מהחינוך החילוני, ונכשלו בצורה נחרצת.

סביר להניח שרוב החרדים הם אנשים נפלאים. תומכים בזולת, אנשים טובים, מסורים, ישרים, נאמנים. העובדה שהרבנים שלהם לא מאמינים בהם, עד כדי כך שיחוקקו חוקים דרקוניים שכאלה בעניינים שנוגעים לצנעת הפרט ובעניינים נוספים, היא הוכחה לכישלון החינוך החרדי ולהיותו נחות מהחינוך החילוני.