|
לכבוד
ח"כ מלכיאור, יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
בצעד רב ובתדהמה קראנו את
הודעתכם לעיתונות
כי צעד נוסף בכיוון כפיה דתית נפתח בישיבת הועדה. צביונם של בתי הספר הממלכתיים מאויים
מצד הכוח הדתי הפוליטי, המבקש להחדיר טקסים דתיים למסגרת שעות הלימודים המצומצמות ממילא.
תחת הסיסמה הדמגוגית "ילד יהודי יכול להתפלל בכל מקום במדינה יהודית", חוזר ה"יהודי"
ב"מדינה היהודית" לכפות צעדים נוספים על מי שאינם חפצים בהם. באמת, מה שייכת יהדות לרשות
להתפלל במהלך שעות הלימוד? האם ילד דתי אינו יכול להתפלל בנחת בכל שעות היום האחרות,
בביתו, או בבית-כנסת? האמנם כל מה ש"ילד יהודי" רוצה יתאפשר לו לממש במסגרת בית-הספר?
ואם הוא רוצה שיעורי אמנות ישראלית, או מוסיקה יהודית, או שחייה? האם יהדותו עומדת לו
כדי לכפות את דעתו על אחרים? ומה אם יהודי אחד רוצה ויהודי אחר אינו רוצה? הם נשוב ונדון
במסגרת בית-הספר בשאלת מיהו יהודי? ולמי הזכות לכפות?
אם יוחלט על קיום דיון בנושא זכויות ויהדות, אנו נשמח לקחת בו חלק, ולהציג את עמדותינו.
אם יוחלט על החדרת התפילה לבתי הספר הקרויים ממלכתיים, כדאי לזכור כי הקבוצות הדתיות
השונות נהנות מבתי ספר נפרדים מסוגים מספר, ובהם הם יכולים לקיים פרקטיקות של אורח חייהם
הייחודי. עכשיו מדובר בהתנכלות לכבשת הרש של החילוניים.
צריך לזכור כי ההורים בחרו לוותר על רישום ילדיהם לבי"ס דתי, עם תפילות ושאר מסורות
דתיות. אל נסכים כי המדינה תפר את ההסכם ותשמוט את הקרקע מתחת לבחירת ההורים.
וגם זאת: איננו מסכימים להכניס "עבודה זרה" זו לבתי הספר שלנו, מחשש להשפעה על ילדינו.
בנקודה זו לא ננוחם גם בהדדיות: גם אם יציעו לנו להשבית מתפילה את ילדי בתי-הספר הדתיים
בתמורה לחדירה לבתי-הספר שלנו, נדחה את ההצעה על הסף. איש באמונתו יחיה.
אנו מבקשים כי לא תקום הרעה הזו.
| 
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
