חביות ריקות מתוצרת הארץ

אתמול לפנות בוקר מת ממחלת הסרטן העיתונאי ושר המשפטים לשעבר יוסף (טומי) לפיד, מגדולי היהודים החילוניים שנאבקו למען חופש מדת. יהי זכרו ברוך.

טומי לפיד, 1931-2008

מאמר קצרצר זה אינו אודות טומי לפיד. הוא אודותינו אנו. רפרוף קצר במאות "הטוקבקים" שמילאו את אתרי האינטרנט השונים אשר עסקו בחייו ובמותו של מר לפיד, גילו בדרך כלל את פניו היפות של הישראלי הגולש. חילוניים כדתיים השכילו להספיד בכבוד את האדם טומי לפיד, והיו גם שהפרידו באופן כן ומנוסח היטב בין ביקורתם (שלהם) על דעותיו או מעשיו, לבין הצער האנושי על הסתלקותו מאיתנו.

ובכל זאת, משך את עינינו הפורום האינטרנטי "בחדרי חרדים". למען ההגינות נציין שלפחות בנושא הנדון, אין פורום זה מייצג את הדעות הרווחות בציבור הישראלי, כפי שהשתקפו כיום באתרי אינטרנט רבים אחרים. נציין גם שאפילו בתוככי אותו פורום נשמעו גם דעות ראויות יותר. ובכל זאת, יש כנראה צורך בחינוך מיוחד מאד כדי לייצר ביום כזה לא מעט תגובות שנראות כך:

את החינוך המייצר קשר ישיר כביכול בין קירבתו של אדם לאמונתו של המתחנך, לבין סבלותיו או הנאותיו, מממנים כולנו. את תוצאותיו של חינוך זה ניתן להבין מתגובות שנאה נוספות, כגון זו:

ואת סל האשפה החינוכי הזה ראוי לחתום בתגובה המסבירה יותר מכל עד כמה לקויות ומסוכנות עלולות להיות הטפות דתיות מתחום הפנטזיה למוחם של ילדים צעירים:

"בחדרי חרדים" לא היה כמובן יחיד בדורו. סיסמאות מבחילות דומות ניתן היה למצוא פה ושם באתרים נוספים, שהכותבים בהם התחנכו על ברכי אותה אסכולה של שנאה. "טומיסלב למפל, הידוע גם כטומי לפיד, פטר את העולם מעונשו", כתב למשל בכותרת גדולה האתר הדתי "צופר".

יש לתמוה האם הבעת שמחה של מותו של מישהו מעידה גם על האפשרות להרגו באם תינתן ההזדמנות המתאימה. "תמיד חשבתי את מעשיהם של אנשים כמתרגמים הטובים ביותר של מחשבותיהם", אמר ג'ון לוקי, פילוסוף בריטי מהמאה ה-17. וכבר הבאנו לא ממש מזמן את ההתבטאות הזאת, שמקורה - כך נראה - באותו חינוך קלוקל.