חינוך לחופש - או חינוך לדת?

נפתח בציטוט. עיתון 'הארץ', מיום 14.10.02 - "הקרב על בני השלוש והארבע" - כתבה מאת תמר רותם: "... בשכונות מצוקה בישראל מוסדות חינוך ממלכתיים הולכים ונעלמים. את מקומם תופסים מוסדות חרדיים. 'עמותת חינוך ישראלי' מנסה להילחם בתופעה ולהציע חינוך חילוני לגיל הרך. כדי לעשות זאת אימצה את שיטות השיווק של ש"ס: גיוס נרשמים מדלת לדלת, יום לימודים ארוך ודמי לימוד מגוחכים. עד כה הצליחה העמותה להקים שישה גני ילדים ..."

מצאנו לנכון להתייחס באתר לבעייה אשר לדעתנו היא החמורה ביותר בהקשר בו אנו דנים: כל דרדק בישראל סופג מגיל אפס את הדת בשיטת "האוסמוזה", בעיקר דרך הלימוד בגנים ובבתי הספר. אשמים בכך גם חוקי המדינה הדתיים, שגורמים לקבלה אוטומטית של העניין כדבר "טוב". אשם גם החינוך של ההורים בבית, המהווה פעמים רבות פועל יוצא של כל אלה. למעשה רוב הציבור הלא-דתי הוא בבחינת "תינוקות שנשבו", כי עבורו הדת היא מציאות חיים, גם אם לא דרך חיים. לא פלא שמספר החילוניים-באמת במדינה הוא זעיר.

במקרים רבים, אין בעצם חינוך ישיר לדת, גם לא כוונה לחנך לדת, אלא זריעה של זרעי-דת. לעתים בלי משים, לעתים מתוך כוונה כלשהי, לעתים מתוך כוונה לשמה. לימוד התורה בבית הספר, בכיתה ב', כפי שנעשה במרבית בתי הספר הארץ, הוא דוגמא לזריעת זרעי דת שכאלה: הטקסים שעורכים בכל בית ספר של "קבלת ספר התורה", הקישוטים עם השלטים "בראשית ברא אלוהים" - כל אלה הם זרעים משובחים ביותר, שנובטים אחרי שנים, ולא תמיד לצמחים בריאים ומועילים.

נכון להיום אנו מציגים בעמוד הראשי בתפריט (בצד ימין) שלוש בעיות עיקריות: החזרה בתשובה, השתלטות חרדית וכשרות. לדעת רבים, שלושתן ביחד אינן מסוכנות לגורל המדינה כמו העובדה שגדלים כאן דורות אשר לוקחים את עיקרי הדת כדבר מובן מאליו. לכן קיימת קטגוריה זו תחת "מאבק דת-מדינה" במדור מאמרים, אשר דנה בתכנים הדתיים שהציבור החילוני מקבל ממערכת החינוך הממלכתית, ובכלל, בנושאים הקשורים בחינוך. חינוך לחופש, או חינוך לדת.