חנוך לנער על פי דרכו

מאת יוני

לאותם אלו שלא הקשיבו בשיעור אזרחות או ששמעו על נפלאות החינוך הדתי.

מערכת חינוך דמוקרטית מחויבת לערך אחד - "האדם כיצור תבוני" שפירושו הוא שכל אדם הוא אחראי, רציונלי ומוסרי מספיק כדי לנהל את חייו בעצמו. התפקיד של מערכת החינוך אינו להפוך את התלמידים במדינה למחשבונים וגם לא לרבנים. רק לדאוג שיש להם את הכלים הדרושים כדי לחיות בכוחות עצמם.

מי שחושב על רעיונות נוספים, לדוגמה, שצריך ללמד ערכי דת או אידיאולוגיה מסוימת, שייזכר בתלמידים שלומדים במדינות המיישמות את חוקי האיסלאם, לדוגמה. עזבו לרגע את השנאה לאנשים שאינם מוסלמים ושאר הערכים המסוכנים שנלמדים שם, לתלמידים האלו אין אפשרות לחשוב בעצמם. זה לא רק "עובדות לא נכונות", זה הרבה יותר מזה: לכל אחד יש תכניות לחיים. בין שהתכנית שלך היא להיות איש עסקים בין שראש הממשלה ובין שרב, בכל מקרה יש לך שאיפה לחיות על פי התבונה שלך. ואם בבית הספר היו מלמדים אותך דעות של מישהו אחר, יפות ככל שיהיו, לא היית מצליח. ילדים אינם מסוגלים לחשוב באופן ביקורתי ולכן אינם מסוגלים להתנער ממה שלימדו אותם גם כשיגדלו - כך מונעים מהם להשתמש בתבונה שלהם.

"האדם כיצור תבוני" הוא מהערכים המוסריים הבסיסיים ביותר. הדבר הגרוע ביותר לבן-אדם הוא לחיות על פי תבונה של אחר. נסו לדמיין שמי שמקבל את ההחלטות שלכם הוא מישהו אחר. גם אם אותו אחד הוא חבר - זה רע. לא בגלל שהוא יעשה דברים רעים, אלא בגלל שלא תוכלו לחיות על פי התבונה שלכם - וזה דבר שכל אחד רוצה כי לכולנו יש תכניות וחלומות.

מי שמבין את זה, מבין את הבעיה במערכת חינוך דתית. אומרים שבחינוך הדתי מקבלים ערכים ומשמעת וכבוד למדינה ולתרבות (אז אומרים). אומרים שבישיבות לא עושים סמים (אז אומרים). ואומרים שצעירים זקוקים למסגרת עם חוקים שישמרו על איזון סדר היום וכו' וכו' - זה לא משנה. מלמדים שם שהסיפורים של הדת הם אמת אבסולוטית וכך הם מונעים מהתלמידים להשתמש בתבונה שלהם. אנחנו לא מלמדים בבתי ספר את מה שאנחנו חושבים שהוא "נכון" או "טוב" או "ערכים". אנחנו מלמדים את מה שייתן לתלמיד להחליט בעצמו מה נכנס לקטגוריות האלה.

גם דתיים יבינו את הבעייתיות. כל אדם, דתי או חילוני, שואף להשתמש בתבונה שלו ויודע שאם היו מלמדים אותו בבית הספר דברים אחרים אולי לא היה מצליח להשתמש בה. "דעלך סני לחברך לא תעביד" [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך] - אנחנו רק צריכים להיות רגישים מספיק כדי להבין שכל ילד וילדה יהיו יום אחד מבוגרים שירצו, בדיוק כמונו, לחיות בדרך שלהם.

אין ספק שצריך ללמד תנ"ך בבתי הספר. וגם תושבע"פ ומחשבת ישראל. במדינה יהודית דברים כאלו הם ידע בסיסי וחשוב. אף אחד לא חושב שצריך לבטל את החינוך הדתי. כשהדברים מוצגים כדעה ולא כעובדה אפשר ללמד הכל. אבל יש דברים שברגע שמכניסים אותם לבית הספר מונעים מהתלמידים לחשוב בעצמם.

הדוגמה הפשוטה ביותר: תפילה.

בכל בית ספר דתי פותחים את היום בתפילת שחרית. במבט ראשון מדובר בטקס קצר, מגבש ולא מזיק. כמה מזמורי תהלים, קריאת שמע, תפילת שמונה וזהו בערך. הבעיה מתחילה במילים. חשוב לציין שחלק גדול מהמילים אינן מובנות היטב ורוב המתפללים לא באמת שמים לב למה שהם אומרים ולא חושבים על המשמעויות של המילים. אבל אותם אלו ששמים לב למה שיוצא להם מהפה עוברים שטיפת מוח.

בתפילה ישנן אמרות רבות שבפירוש מקנות שנאה לאנשים שאינם יהודים / אינם דתיים / אינם מאמינים וגורמות לחשוב שכל העמים רוצים להרוג אותנו:
   "הצילנו מן הגויים"
   "אדוני מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו"
   "עלינו לשבח לאדון הכל... שלא עשנו כגויי הארצות... שהם משתחווים להבל וריק..."

עזבו "נכון" או "לא נכון". מי שלוקח את המילים האלו ברצינות כבר לא חושב בכוחות עצמו. הציגו בפניו דעות כעובדות.

ישנן דוגמאות בשפע, אבל העניין ברור. חייבים להגביר את הפיקוח על מוסדות החינוך הדתיים והחרדים. לתלמידים האלו נגרם עוול ואין מי שיספר את זה, כי מי שקיבל את החינוך הזה - לא מאמין בדמוקרטיה, ומי שמאמין בדמוקרטיה - לא מכיר את החינוך הזה. לא מדובר בתהליך קצר וגם לא בתהליך קל אבל חייבים לעבור אותו.