המסלף לשם-שמיים מחלל שם-שמיים

הרב ישראל לאו, שזה לא מכבר כהן כרב ראשי בישראל ושהיום הוא מכהן ככוכב טלוויזיה, טען פעמים רבות כי ההפרדה בן דת למדינה אינה עובדת -- דהיינו, כי ההפרדה בין כנסיה למדינה אינה מצליחה למלא את המטרה אשר לשמה היא נוצרה. העדות לכך שהוא הביא היא כי בארצות-הברית שם יושם עקרון ההפרדה ויש שם התבוללות -- דהיינו, יהודים רבים שם מתכחשים ליהדותם ופורשים מדתם.

הוא אומר זאת בהתעלמות גמורה מעובדות ידועות.

בארצות-הברית יש התעוררות קהילתית ודתית אשר יהודים משתתפים בה בצורה בולטת. יהודי ארצות-הברית מאורגנים בקהילות המבטאות עניין רב בהפרדה -- יותר מאשר קהילות דתיות אחרות שכן חבריהן רואים בהפרדה זו את ההבטחה הטובה ביותר לחופש הדת ולבלימת ההפליה הדתית.

בישראל, לעומת זאת, משניאה המדינה את הדת ומגדילה את הבורות באשר לדת. מרבית הציבור היהודי בה אינם מאורגנים בקהילה כלשהי והחינוך בבתי-הספר נכשל בכל משימה, אך בעיקר במשימה של הוראת הדת. עושי דברה של המדינה, הרבנים ברשות המדינה ונציגי שומרי המצוות בכנסת, מעודדים תהליך זה.

בזמנו כתב הרב מאיר בר-אילן כי יש אפשרות של מדינת הלכה, וכי לשם מימושה על אנשי הדת להשתלט על מערכת החינוך וללמד יהדות (לא לעשות תעמולה אלא להרביץ תורה). מפלגתו אכן השתלטה על מערכת החינוך לעשרות שנים. יש להאשים אותה במחדל כבד שכן היא הביאה בורות גדולה בציבור הישראלי בשאלות-דת (אם גם אמנם יש הבדל בין הבורות של אלו שגדלו במערכת שלהם לבין זו של שומרי-המצוות שהתחנכו מחוץ לה).

יש ללמוד מהעובדות.

בארצות הברית המדינה חילונית, אולי יותר מאשר בכל ארץ אחרת. שם החברה דתית מאוד ומאורגנת בקהילות דתיות בעלות חיוניות רבה, גם-כן אולי יותר מאשר בכל ארץ אחרת.

כאן המצב הפוך. אין חברה בעולם כה רחוקה מהדת כמו החברה הישראלית. רוב תושבי ישראל היהודים אינם שייכים לקהילות דתיות ואינם שומרי מצוות. רבים מהם עוינים לדת, ואף כפירה בעיקר נפוצה כאן. ואילו המדינה היא תיאוקרטיה קיצונית, שכן היא דוברת בשם כל יהודי העולם ובכך היא מנכרת את עצמה מרבים מהם המודעים לכך כי הם לא ייפו את כוחה לכך וכי דבריה בשמם וכי יחס ישראל אליהם מזיק להם שכן אין היא מכירה בזכותם להגדרה עצמית כבני ובנות האומות אשר בהן הם חיים. אין נכונותה של ישראל לשמש מקלט ליהודים הרוצים בכך תירוץ לכך שהיא דוברת בשמם של אלה אשר לא הסמיכו אותה לכך.

אין זו קובלנה בשם יהודי התפוצות: הם ידאגו לעצמם. אך לשם שלומנו אנו היושבים בציון יש לראות כי הטענה המקובלת ברחוב הישראלי ובחוק הישראלי כי ישראל היא מדינה יהודית אינו עושה אותה לכזו. לפחות יש צורך לדון בשאלה, מה משמעות הטענה כי ישראל היא מדינה יהודית והאם השלטת שנאת הדת היהודית אשר הרב לאו שותף לה אינה פוסלת אותה. וודאי שיש להדגיש כי אסור לשקר לשם שמיים כי זה חילול הקודש. זאת יבין כל אחד, כיהודי ונכרי, כגר וכתושב, כשומר-מצוות וכפורק-עול. הגיע הזמן לדרוש כנות מהמנהיגים הרוחניים בישראל, גם אם הם מורי הוראה.