אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
האם כשרות טובה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

תרנגול כפרות

מאת גדעון ברוידא

יו"ר תחיל"ה, תנועה חילונית ישראלית ליהדות הומניסטית

המשבר הגדול שלי עם הדת היהודית אירע דווקא בזמן בר המצווה שלי. כמה שנים לפני כן, כשהייתי בן 8, ראיתי מחלון המטבח של קרובי משפחתי בכפר כיצד דודי החקלאי מניף גרזן ענק ומסיר את ראשו של תרנגול לבן ונאה. עוד כמה דקות התעופפה גופתו הגוססת של התרנגול נטול הראש בחצר המשק, כשקש צהבהב נדבק אל הפצע הפתוח. "אין לאדם הרשות להרוג," החלטתי באותן דקות, שנדמו כמו נצח. באותו היום הפסקתי לאכול בשר.

בעת ההכנה לבר המצווה החל, על רקע הדבר הזה, הקרע שלי עם הדת היהודית. רצה הגורל, ודווקא בחלקי נפל פרק הפטרה הרוויה בדמו של בעל חיים מתבוסס בדמו. הייתה זו פרשת 'העגלה הערופה': "והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן ... וערפו שם את העגלה בנחל." תמונתו של התרנגול ערוף הראש הסתחררה בראשי בעת ששרתי בקול הזמיר שלי את המילים. אז נפלה החלטתי, שדת המרשה להרוג, ועוד טורחת לבנות תילי תלים של חוקים ותקנות בקשר לכך, איננה יכולה להיות הדת שלי.

ועוד: כילד, הטבע תמיד הפליא את דמיוני - מי יצר את כל הדבר המרהיב והמופלא הזה? האפשרות שאלוהים כלשהו אחראי ליצירה אדירה זאת לא התקבל על דעתי. שהרי אם אלוהים כלשהו ברא את העולם הזה, מדוע אותו אלוהים מתיר ומחייב הרג שיטתי ואכזרי של חיה ואדם, אותם יצורים מופלאים שהוא עצמו יצר? וכל הפלפולים שהמציא האדם להסביר את הקושיה הזאת מעולם לא סיפקו את דעתי.

לא ייפלא על כן שעניין תרנגול הכפרות מציק לי. כל אימת שמגיע יום כיפור, אני חושב על אותן חיות אומללות, המשלמות בחייהן בשמו של פולחן שהמציא האדם לנוחיותו. מעולם לא הטפתי לאחרים על העדר הצדק שבהרג בעלי חיים. אולם לדידי, הרג הוא הרג. ומי שיכול להרוג חיה, יכול להרוג אדם. נהוג להרוג בעלי חיים כי הם לא כמונו, בני האדם, ומכיוון שהם יצורים נחותים, כביכול. אלא שעל פי אותו היגיון אדם הורג אדם אחר כי הוא לא דומה לו מבחינה זו או מבחינה אחרת, ומכיוון שהוא עלול להיראות 'נחות'. עם תפיסה בסיסית מעין זו, קל למצוא הצדקה לשלול מאדם זה או אחר את זכותו לחיות.

עד היום, כשאני מצוי בחצי השני של החיים, אני מסתכל בהערצה בילד הקטן ההוא, שלא הניח לאף אחד לשטוף את מוחו הצעיר בכל מיני הצדקות מפתות לשנות את דעתו באשר לקיומו של עוול יסודי במציאות האנושית. "לא תהרוג" היה, ונשאר, חוק ברזל. והפגישה, מדי שנה, בפולחם של תרנגול הכפרות - ממשיך להכאיב.

 


ספטמבר 2001



חברים ב- עוצב על ידי