חגי ישראל ופולחן החיים

מאת שלומי טל

אזורנו אזור דתי עד מאוד, אך המחפש רוחניות כאן לא ימצא אלא את פולחן המוות: יהודים דתיים משתטחים על קברי צדיקים, נוצרים מסתכלים בהערצה על גופת אלוהיהם התלוי, ומוסלמים מרווים את צמאון הדם של אללה בקורבנות מן החי. צדיקים - גם במותם קרויים מתים, ולא חיים, והנהירה לקבריהם היא טירוף נקרופילי ממש. מי שמשאיר את עינו פקוחה יזכור כי העולם הזה הוא האמיתי וכל העולם הבא שווא.

החילוניות, בניגוד לדתות המטורפות, יש בה פולחן החיים ולא פולחן המוות: העולם הזה, הגשמיות הזאת והגופים האלו, כאן ועכשיו. הדתות מקדשות את המילה הכתובה; החילוניות מקדשת את העולם הטבעי. הדתות אומרות על הבלתי-נראה כי הוא חי וקיים; החילוניות די לה במה שאפשר לראות.

ביהדות אפשר למצוא סימנים רבים של פולחן החיים, שנשארו מלפני שהרבנים כבלו אותה בעבותות פולחן האל המת. בפרקי אבות ג' ט' אמנם נאמר:

רבי יעקב אומר: המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו התחייב בנפשו.

אבל חגי ישראל שייכים לתקופה שלפני זו. מתחת לקליפה הרבנית של חגי ישראל, שבה הם מוצגים כמוסדות אלוהים, אפשר לראות בבירור כי הם חגים חילוניים.

חגי ישראל הולכים לפי עונות השנה - לפי המחזור הטבעי של כדור הארץ סביב השמש. הלוח העברי מבוסס על הירח, אך יש בו התאמה לשנת השמש (על-ידי הוספת חודש בשבע שנים מתוך תשע-עשרה כל פעם).

בשנת השמש בארץ-ישראל נחוגו שלושה חגים ראשיים: חג הבריאה, או האסיף; חג הגאולה, או האביב; וחג המעמד, ההתגלות. החגים הללו ציינו את מחזור הזריעה והקציר בארץ-ישראל: אסיף, פריחה מחדש וצמיחה גלויה. בנוסף חגגו את חג האילנות.

אלה היו חגי טבע - ציונים למאורעות טבעיים. רק אחר-כך, בהשפעת האמונה באל אחד, הולבשו עליהם מיתוסים: בריאת העולם (הבריאה), יציאת מצרים (הגאולה), מתן תורה (ההתגלות).

לפני היותם לחגים דתיים היו חגי ישראל חגים חילוניים לגמרי. הם לא נחוגו לכבוד האל הבלתי-נראה, אלא לכבוד הטבע הנראה. לא לכבוד האל שאנו היהודים החילוניים לא מאמינים בו, אלא לכבוד מה שאנחנו יודעים שהוא קיים.

חגי ישראל מאשרים את מחזור החיים. הם ההפך מההשתטחות על קברי צדיקים והשהות המתמדת בישיבה סגורה ומחניקה מול אותיות קפואות. חגי ישראל הם שלנו, של החילונים, ליהנות מהם ולבטא את יהדותנו בפני עצמנו ובפני אלה המטילים ספק בקיומה.

הטבע הוא הבורא. הטבע הוא הבריאה. הטבע לבדו קיים.