נרטיבים, גיוס וסיבתיות

(נרטיב במאמר הזה אינו במובן של "האופן שבו אדם מספר את הסיפור" אלא במובן של "העקרון שלפיו האדם תופס את העובדות, ממיין אותן ומשלים את החורים בידע שלו")

עודד לבנה

רמי, נער החוף והחופש

שלשום היתה לי שיחה עם רמי.

רמי ואני מבינים באופן שונה לחלוטין את מושג הסיבתיות. כאשר הוא אומר "בגלל" הוא מתכוון למשהו שלא ברור לי עד הסוף. מה שכן ברור לי הוא - שלרמי זה כן ברור. יש לו תמונה מסודרת של סיבות ותולדות (סיבה היא הגורם, תולדה היא התוצאה של פעולת הגורם). עוד דבר אחד ברור לי: מה שרמי מתכוון כאשר הוא אומר "בגלל" הוא שונה לחלוטין ממה שאני מתכוון כאשר אני אומר "בגלל". כך הדבר עם כל המילים המתארות סיבתיות: "סיבה", "אחרת זה לא היה קורה", "רק בזכות זה" וכולי. לכן אני חושב שהמחלקות בינינו איננה מחלוקת שיטחית על מונחים, כלומר על מילים. זוהי מחלוקת שורשית על מושגים, כלומר על רעיונות. אנחנו מבינים מכניזם אחר בבסיס המציאות.

זה המקום לספר קצת על ידידי הצעיר רמי. רמי הוא נער חוף כבן 18. ההגדרה "נער חוף" היא של רמי. לפעמים הוא קורא לעצמו גם "נער חופש". כששואלים אותו מה הוא עושה בחייו הוא נוהג להשיב "משתזף ומזיין תיירות ביוזמה פרטית". רוב האנשים מצחקקים מהביטוי ומהגסות שבו. גם אני נהגתי כך בעבר, אבל שלשום שאלתי את רמי דווקא על הסיפא של הביטוי: "ביוזמה פרטית". התשובה שקיבלתי היתה דוגמא מובהקת לצורת החשיבה המיוחדת של רמי.

- אני חושב שהמדינה צריכה לממן אותי כשאני משתזף ומזיין תיירות.

- סליחה?

- מה ששמעת. המדינה צריכה לממן אותי כאשר אני משתזף ומזיין. אני עוזר בזה למדינה.

- אני חושב שאתה עוזר בזה להנאה של עצמך, ואולי של כמה תיירות, אבל למדינה?

- כמובן. בגלל זה יש צמיחה כלכלית.

כשרמי אומר בגלל אני בדרך כלל עוצר לחשוב איך להתייחס ל"בגלל" שלו. זה לא דומה ל"בגלל" של אנשים אחרים. בפעם הזאת לא זכרתי לעצור. זה פשוט היה יותר מדי מופרך.

- אין שום קשר בין זה שאתה משתזף ומזיין לצמיחה הכלכלית. הצמיחה נובעת מזה שאנשים עובדים, מייצרים ערך עבור אנשים אחרים בארץ ומחוץ לה, משווקים היטב, מפתחים דברים דרושים, מתייעלים ועוברים הכשרות מקצועיות.

- ואיפה כל זה היה אם לא הייתי משתזף ומזיין?

הרמתי חזרה את הלסת התחתונה שלי, אספתי את עשתונותי הפזורים ושאלתי את השאלה המורכבת ביותר שיכולתי לנסח באותו רגע:

- מה הקשר?

ושניה לאחר מכן הבנתי שהסתבכתי. הבנתי שהשאלה "מה הקשר" מכניסה אותי לתוך מערכת המושגים של הסיבתיות בתפיסתה הייחודית של רמי. זו מערכת אשר הוא תמיד מציג בלהט ובשטף בלתי ניתן לעצירה, ואילו אני מפסיק לעקוב אחרי משפט אחד.

- האחדות של הקוסמוס מתבטאת במעגליות של הקשרים בין כל המרכיבים המשמעותיים שלו ובקוהרנטיות של התהליכים השונים שמתרחשים בו. תחשוב מה היתה הצמיחה אם לא הייתי משתזף ומזיין תיירות. אתה רואה איך הקשרים ההדדיים לא יכולים להינתק בין התופעות השונות ביקום? המדינה לא ממש יכולה להרשות לעצמה את הקפאון הכלכלי שאני מונע בכך שאני מזיין. אני לא סתם מוציא דברים מהשרוול, אלא הכל מבוסס על המרקם של הקשרים הנסתרים בין כל הדברים. גם המציאות מעידה על הקשר הזה: כאשר כמה ימים לא זיינתי, הנאסדאק ירד.

חשבתי לעצמי שהנאסדאק יורד כבר כמה חודשים, אבל בחרתי להעיר דווקא על המונח "הקשרים הנסתרים": הוא נראה לי נקודת תורפה לוגית מוצלחת יותר. כנראה ששוב שכחתי עם מי אני מדבר.

- אם הקשרים בין כל חלקי הקוסמוס הם נסתרים, אז איך אתה יודע אותם?

- כי אני נמצא בהרמוניה עם החומר והרוח, ולכן אני בדרגת רוחניות גבוהה יותר מאחרים. זה מאפשר לי לראות את הקשרים הנסתרים ולהבין את המהות האמיתית של דברים.

לך תתווכח עם זה. ניסיתי לחלץ את השיחה ואת ההגיון:

- נו, טוב, אבל למה אתה מצפה שמי שלא רואה את מה שאתה קורא "קשרים נסתרים" יממן אותך?

- כי זה נכון, כי הקשרים האלה הם האמת. למה אתה מצפה שעיוור יאמין שיש צבע? ודרך אגב, אני לא מצפה שאתה תממן אותי, אני מצפה שהמדינה תממן אותי. המדינה היא לא מישהו שיכול לראות או לא לראות. המדינה צריכה לממן את מי שעושה את הדברים החשובים באמת.

- אבל המדינה מממנת ממיסים שאני משלם. כל הוצאה של המדינה מגיעה ממיסים. אתה כן מצפה שאני ואחרים כמותי נשלם עליך.

- גם אני משלם מיסים. חוץ מזה, אתה תשלם מיסים בין כך ובין כך.

- אבל אם לא נצטרך לשלם עליך, אז נשלם פחות מיסים.

- אני לא מבין גדול בכלכלה, אבל גם אתה לא. מה שאתה אומר נראה לי לא נכון. זה לא נובע.

אין עם מי לדבר. בטח שלא על סיבתיות. מה אצלו כן "נובע"?

- בכל זאת, למה שאני אתמוך בכך שאתה תקבל כסף בשביל להשתזף ולזיין תיירות? אני לא רואה את זה עוזר לי בשום צורה.

- אתה פשוט לא יודע מה מועיל למדינה. אני כן יודע, ואני מתכוון לעשות את זה. חשוב שהמדינה תממן אותי.

- אי אפשר לדון עם בן אדם שאומר "רק לי יש נגישות לאמת".

- אז אולי פשוט תקבל את זה ותדאג שהמדינה תממן אותי?

אני מרגיש כאילו שאני מתווכח עם רדיו, או אולי עם איש מכירות. ניסיתי דרך אחרת.

- אתה יודע שהכלכלה לא כל כך פורחת, למרות שאתה משתזף ומזיין תיירות.

- ראשית, זה בגלל שביוני לא זיינתי מספיק, ואז הכלכלה נפגעה. את התוצאות רואים רק עכשיו (שוב הוא אומר "תוצאות" ולי לא ברור בכלל הקשר). שנית, תחשוב מה היה קורה אם לא הייתי משתזף ומזיין תיירות. לכן המדינה חייבת לממן אותי.

- למה? זה הרי לא עוזר בכלום.

- אתה מאמין שלא, ואני מאמין שכן. כל אחד ומה שהוא מאמין.

- אז אתה חושב שצריך לממן אותך בגלל מה שאתה מאמין?

- בדיוק.

- עושה רושם שדי רווחי לך להאמין בזה: אתה עושה מה שטוב לך וגם רוצה לקבל על זה כסף.

- אני לא מכחיש שאני נהנה, אבל צריך לממן אותי כדי שאני אמשיך לעשות מה שחשוב לכולם.

ניסיתי אירוניה:

- אתה יודע, יש באוניברסיטה כמה פרופסורים לכלכלה אשר יודעים די טוב מה גורם לצמיחה כלכלית ומה גורם לשפל. אף אחד מהם לא מציין את פעילות החוף שלך כתנאי או סיבה לעליית הכלכלה.

- אז כנראה שהם בכל זאת לא חכמים כל כך גדולים. חוץ מזה, הם לא מציינים את זה בגלל שהם לא רואים את הקשרים שבין הדברים. תגיד לי, כמה הצליחו הפרופסורים שלך לשפר את הכלכלה? לא משהו. בקיצור, עזוב אותי מפרופסורים, הם לא מבינים שום דבר.

אז ניסיתי.

לכל ויכוח חייבות להיות הנחות יסוד המשותפות לשני הצדדים, אחרת אין מקום לשיחה. ניסיתי להפנות את הויכוח לברור הנחות היסוד המשותפות לשנינו.

- אתה הרי לא מצפה ממני לקבל את זה שאתה עוזר למדינה בזה שאתה משתזף ומזיין תיירות?

רמי חשב לרגע, ואז ענה

- האמת שלא. אולי בעצם כן. למעשה זה אל כל כך משנה. כל זמן שזה נכון, אני מצפה שיממנו אותי בדרך זו או אחרת.

חשבתי שהשיחה נגמרה, אבל עכשיו רמי הפנה אותה לפסים שניראו לרגע קצת יותר מציאותיים:

- קיבלתי צו גיוס.

- בהצלחה. שפשוף נעים.

- אתה לא מבין? אם אני אתגייס זה יהיה אסון!

- איזה אסון? כולם מתגייסים.

- כן, אבל אני משרת את המדינה בזה שאני משתזף ומזיין תיירות. אני לא אוכל לעשות את זה בצבא.

- לא קל להמשיך בצבא לעשות מה שאתה אוהב.

- אבל זה חשוב למדינה שאני אשתזף ואזיין תיירות! צריך לתת לי פטור משרות.

- למה?

- כי אני כבר משרת את המדינה בזה שאני משתזף ומזיין תיירות.

זה כבר היה יותר מדי בשבילי. נשארתי חסר תשובה לא בגלל שטענותיו של רמי היו כל כך משכנעות, אלא כי המלל שלו לא איפשר שום נקודת הסכמה לבסס עליה את הדיון.

נפרדנו לשלום, הוא משוכנע שאני לא רואה את הדברים הברורים מאליהם, ואני משוכנע שהוא רואה מהרהורי ליבו.

נחמן, אברך מהישיבה

אתמול היתה לי שיחה עם נחמן. נחמן הוא טיפוס שונה לחלוטין מרמי, ושוררת ביניהם חיבה הדדית בלתי מוסברת יחד עם זילזול הדדי עמוק, אבל מוסבר מאד.

בעוד רמי מעדיף ללבוש בגד ים ומגבת, נחמן לובש קפוטה ושטריימל. רמי מבלה כל שעה פנויה על שפת הים ונחמן מבלה את עתותיו בישיבה, לומד גמרא ופוסקים. רמי מחזיק בדעה שנחמן מבטל את זמנו על שטויות, ונחמן בטוח שרמי חי חיים רדודים וחסרי משמעות.

עם זאת, בעיני יש דמיון לא מבוטל בין רמי לנחמן: אני מרגיש אותו הדבר כאשר אני מדבר על סיבתיות עם זה ועם זה.

מערכת המושגים של נחמן על סיבתיות איננה המצאה שלו, כנראה, אלא משהו שהוא ספג בסביבתו הקרובה: במערכות החינוך החרדיות, בנאומי רבנים ופוליטיקאים חרדים ובעיתונות החרדית.

השיחה שלנו אתמול נסובה על התקציבים לישיבות והתמיכה באברכים. נחמן שמט מידו גליון של עיתון חרדי ונאנח.

- שוב מתווכחים על התקציבים לישיבות. החילונים פשוט לא מבינים שהדבר הכי טוב שהמדינה יכולה לעשות זה לתת יותר כסף לישיבות.

- "הדבר הכי טוב שהמדינה יכולה לעשות"? בשביל מה זה טוב בדיוק? או יותר נכון - בשביל מי זה טוב בדיוק?

- מה זאת אומרת? זה טוב לכל המדינה. זה חשוב לכלכלה, זה הכרחי לביטחון, זה חיוני לקיום של המדינה, זה קריטי לשמירת הסדר. זה הבסיס של כל המדינה!

- התקציב לישיבות? הוא לא מוסיף שום דבר לביטחון. להיפך, זה גורע מתקציב הביטחון, אברכי הישיבות אינם משרתים בצבא וגם אינם עובדים ומשלמים מיסים, אשר היו יכולים להגדיל את תקציב הביטחון. אדרבא, תקצוב של הישיבות רק פוגע בביטחון.

נחמן שמע כבר פעמים רבות את הטיעון הזה וטיעונים דומים לו. הוא ממש לא מתרגש. הטיעון שלי הוא בעיניו לא יותר מאשר הצהרה, ואילו בטענה שלו הוא רואה סיבתיות. הסיבתיות, משום מה, נסתרת מעיני.

- כן, בטח. רק תגיד לי, איך זה שאנחנו מנצחים את מדינות ערב? מדינה כל כך קטנה מול כל כך הרבה מדינות גדולות? איך זה שצה"ל מחזיק מעמד? זה רק בזכות לימוד התורה בישיבות. אם ישלמו יותר כסף לישיבות אז הביטחון יגבר.

- זה מופרך. אם היתה איזושהי תרומה לביטחון מהישיבות, אז הרמטכ"ל היה מבקש שיתקצבו את הישיבות מתקציב הביטחון.

- זה רק בגלל שהרמטכ"ל לא מבין באמת מה גורם לביטחון של עם ישראל. זה לא צבא, זה לא טנקים ומטוסים. זה רק לימוד תורה, והגית בו יומם וליל.

- אז אתה חושב שאתה מבין יותר טוב מהרמטכ"ל מה נחוץ לביטחון של ישראל?

- אני מבין יותר טוב מהרמטכ"ל דבר אחד: את הקשר בין לימוד תורה לביטחון. הרמטכ"ל בקי אולי בפרטים של הביטחון, אבל את הסיבה האמיתית לזה שהצבא מנצח הוא מפספס. בכלל, אם הוא היה כזה מומחה בביטחון, אז הוא מזמן היה גומר אם הטרור. עובדה שהוא לא מבין כל כך.

- ואתה בטח היית מחסל את הטרור מיד.

- תתפלא, ובאופן הפשוט ביותר: על ידי לימוד תורה. הרבה לימוד תורה, בכל עם ישראל.

- מה הקשר בין לימוד תורה לבין חיסול הטרור או לבין הביטחון?

- עם ישראל קיים רק בזכות לימוד התורה. התורה שומרת על עם ישראל. התורה היא מקור השגשוג של עם ישראל, היא הגורם לביטחון, היא הסיבה לחוזק של הכלכלה, היא התנאי היחיד ליציבות החברתית, היא המביאה לעומק הרוחני. רק בגלל לימוד התורה יש לנו בכלל מדינה, ורק בגלל לימוד התורה כל היכולת והתוכן של המדינה הגיעו למה שהם.

שוב אותן מלים. "בגלל", "בזכות", "מקור", "הגורם", "התנאי", "הסיבה האמיתית". אני תוהה איך נחמן תופס את העיקרון של סיבתיות.

- נחמן, עד כמה שאני מבין, הביטחון הוא בגלל שאנשים רבים עושים לילות כימים ושומרים על הגבולות, אנשים מתאמנים לקראת קרב, אנשים מסכנים את חייהם באיסוף מודיעין ואנשים אחרים מפתחים כלי נשק מתקדמים. אין בזה שום גורם של לימוד תורה או תפילה. הכלכלה קיימת בזכות האנשים העובדים, מתכננים, מייצרים, מוכרים, קונים ומנהלים עסקים, ולא בזכות לימוד של שום דת. חיי הרוח של המדינה מתבססים על אומנים ויוצרים, על אנשים שהולכים לארועי תרבות וקונים ספרים. מה הקשר לדת?

- כל מה שאמרת קיים ופועל כמו שהוא פועל רק בזכות לימוד התורה ובזכות התפילה. אם נפסיק את התפילה והלימוד ולו לדקה אחת בלבד - כל הכלכלה, החברה והביטחון יתמוטטו מיד. למעשה, כל העולם יתמוטט מיד. כמו שאלוהים אמר: "אלמלא בריתי יומם וליל חוקות שמים וארץ לא שמתי". בריתי זה התפילה ולימוד התורה. חוקות שמים וארץ זה הרבה יותר מאשר רק המדינה - זה כל היקום.

אני יודע שנחמן מחשיב מאד את הדת, אבל זה כבר נראה לי כמו נסיון לקשור את הדת לכתרים כל כך רחוקים, עד שברור לגמרי שהם לא מגיעים לה. אני מנסה להגיע ליסודות.

- נחמן, מה זו מבחינתך סיבתיות?

הוא מביט בי כאילו ששאלתי אותו כמה הם אחד ועוד אחד, ועונה:

- זה כאשר דבר אחד קורה בגלל דבר אחר.

- ואיזה סוגים של סיבתיות אתה מכיר?

- יש רק סוג אחד של סיבתיות: הכל מאלוהים.

- אבל קודם אמרת שסיבתיות היא קשר בין שני דברים?

- בהחלט. אבל הקשר הזה זה חוק שאלוהים קבע.

אני מנסה לדחוק אותו לתוך מערכת חוקי הטבע של המדע.

- אז סיבתיות היא קשר שאלוהים קבע פעם והיום מתנהג לפי החוקים?

- גם. אבל אלוהים יכול להחליט היום שיש סיבות נוספות. לא רק החוקים של הטבע, שאותם הוא קבע מזמן לנצח, אלא גם חוקים חברתיים.

- ואתה יודע מה ההחלטות של אלוהים על סיבתיות?

- מי שמבין את הערכים של הדת יודע. אלוהים רוצה שיעבדו אותו, וזו הסיבה לכל הצלחה ולכל דבר טוב.

- אז אתה אומר שיש התערבות אלוהית ישירה, כמו "שמש בגבעון דום", בקשר בין לימוד תורה או תקציב לישיבות לבין ביטחון?

- לא צריך התערבות אלוהית ישירה. הקשר פשוט נמצא. זה המצב.

- ואם אני חילוני? אני לא מאמין באלוהים ובתפילות ובלימוד תורה.

- זה לא משנה. הקשר הזה קיים גם אם החילונים לא מבינים אותו.

- טוב, אז אני חילוני. אתה יכול לתת לי סיבה אחת להאמין שיש קשר כזה?

- בטח, שזו האמת.

אין עם מי לדבר. אני מנסה לעבור ולשאול על הפעולות, במקום על התפיסה של המציאות. תקווה של אדם תמים.

- נחמן, תסביר לי דבר אחד: חילונים הרי חושבים שאין שום קשר בין לימוד תורה להצלחה של המדינה. החילונים רואים את רק הסיבות שלא צריך להיות בשבילן דתי. למה אתה חושב שחילונים צריכים להסכים להעביר כל כך הרבה כסף לישיבות?

- כי הסיבתיות הזו קיימת, וכי זה מה שחשוב באמת. בגלל שהלימוד בישיבה באמת חיוני לביטחון, עוזר לכלכלה והוא הסיבה לקיום המדינה.

- האמת, נחמן, זה נראה לי כמו תרוץ של החרדים לקבל עוד כסף. להגיד שיש השפעות כדי להצדיק את הכסף שלא מגיע לכם.

- מה כל כך כואב לך שהמדינה נותנת כסף לחרדים?

- המדינה נותנת את הכסף הזה מהכיס שלי.

- זה מהכיס שלך בדיוק כמו שזה מהכיס שלי: זה לא מהכיס של אף אחד מאיתנו, אלא מהכיס של המדינה.

- הכסף של המדינה הוא מגיע ממיסים. המיסים מגיעים מהכיס שלי.

- ואתה חושב שאם יעבירו פחות כסף לישיבות אז יקחו ממך פחות מס? ימצאו מקום אחר להעביר אליו את הכסף.

- אבל זה יהיה מקום ראוי, כמו ביטחון או כמו תרבות.

- אבל כבר הסברתי לך שהביטחון והתרבות קיימים רק בזכות לימוד התורה.

- הצהרת על זה, אבל לא נתת שום נימוק.

- פשוט הסברתי לך שאני יודע את האמת.

- אז אתה מצפה שאני אקבל את מה שאתה אומר בגלל שאתה מצהיר שלך יש נגישות לאמת ולי לא?

- האמת שכן.

- ברור לך שזו טענה לא הוגנת. זה פשוט לא פייר.

- מה לא פייר? הצנזורה הצבאית קובעת בשבילך מה אתה תדע ומה לא, בגלל שהם יודעים יותר טוב ממך. מה לא פייר בזה?

- שאתה קובע שאתה יכול להבין את האמת, ואני לא. קביעה בלי שום הצדקה, ולפי זה אתה מצפה שאני אציית לקביעות שלך.

- אולי זה לא פייר, אבל לי יש הבנה של האמת ולך לא.

- וגם לא הוכחת שיש לך הבנה של האמת. אין לי שום סיבה להאמין שיש לך הבנה של האמת.

- ועדיין, יש לי. לכן חשוב לתת את התקציבים הגדולים לישיבות.

- אז אתה בעצם מצפה לקבל כסף ממני, שאני לא מאמין שיש תועלת בלימוד תורה, רק בגלל שאתה מאמין שיש תועלת כזו?

- אני מצפה לקבל כסף, אבל לא ממך, אלא מהמדינה.

המוצא האחרון, חשבתי לעצמי: אני צריך להעמיד מול נחמן ראי - את ראי העובדות. מסתבר שגם ראי העובדות ניתן לכיפוף במלכודת התפיסה של נחמן.

- אז אתה אומר שבגלל לימוד התורה יש יותר ביטחון. בוא נבדוק. במלחמת השחרור היו מעט מאד תלמידי ישיבות, והנצחון היה פשוט נס. מדינה קטנה שרק קמה, שש מאות אלף איש, ניצחה את שבעת צבאות ערב. בששת הימים היו מעט אברכים, והנצחון היה גדול ומפתיע - מנוגד לכל הציפיות של כל המשקיפים. לעומת זאת, ממלחמה למלחמה יש יותר אברכים. במלחמת לבנון היו הרבה יותר אברכים, וכוחות הרבה יותר חלשים מצבאות ערב כירסמו בצה"ל. היום, בזמן האינתיפאדה, יש המון אברכי ישיבות, והביטחון הולך ומדרדר. גם הכלכלה הולכת מדחי אל דחי בשנתיים האחרונות, וזה כאשר מספר אברכי הישיבות רק עולה.

- זה מה שאתה רואה בעולם של מטה. בעולם של מעלה האיומים על עם ישראל הולכים ומתגברים כל הזמן. הדבר היחיד שמציל אותנו זה שיש יותר ויותר אברכי ישיבות. ודרך אגב, האינתיפאדה פרצה בגלל ההתעקשות לגייס את החרדים לנח"ל החרדי.

המציאות הוירטואלית הזו היתה כבר יותר מדי בשבילי, ונפרדתי מנחמן לשלום.

מחשבות

חשבתי לעצמי על רמי ועל נחמן.

שניהם רואים את הסיבתיות אחרת ממני.

שניהם מוסיפים קשר מופרך בין דברים שהם עושים, זיון של תיירות ושיזוף או לימוד תורה ותפילה, לבין השגשוג של המדינה.

שניהם אינם מוטרדים מהאבסורד הבולט בתפיסת הסיבתיות שלהם.

שניהם חושבים שמגיע להם כסף בגלל אותו חלק של הסיבתיות אשר הם הוסיפו.

יש הבדל אחד: רמי המציא את הסיבתיות ממוחו היצירתי. נחמן, לעומתו, קיבל את הסיבתיות מסביבתו. הסיבתיות המופרכת של נחמן, הקשר בין תפילות ולימוד תורה להצלחה ולדברים חיוביים בכלל, הוא עיקרון מקובל בחברה שבה הוא חי. כך החברה הזו מצדיקה את התקציבים שהיא מקבלת. כך היא מצדיקה אותם כלפי חוץ, ואולי יותר מכך: היא מצדיקה כלפי פנים את התקציבים, את החיים על חשבון אחרים, בטענה של קשר סיבתי בין הכסף שהם מקבלים לכל מיני גורמים חיוביים כמו ביטחון.

הטענה הזו לסיבתיות מביאה לסיסמאות וסטיקרים מוליכי שולל שכולנו מכירים. שתי דוגמאות:

o	"תהילים נגד טילים". החרוז חביב, אבל הרי לי ברור שאמירת תהילים אינה משנה כלום לגבי איום הטילים.
o	"אני שומר על השבת והשבת שומרת עלי". זו הקבלה עם מקצב אלגנטי, אבל אין בינה לבין המציאות שום דבר. השבת אינה שומרת על שום דבר ועל אף אחד. שומרי שבת אינם בטוחים יותר ממחללי שבת.

האמת היא שאין שום קשר בית אמירת תהילים לטילים ואין שום קשר בין שמירת שבת להישמרות. הקשר היחיד קיים במוחותיהם של אנשים. מי שתל את הקשר הזה במוחות? מן הסתם מנהיגי הציבור הזה, אשר רוצים יותר שמירת שבת, יותר חזרה בתשובה ויותר אמירת תהילים. הם יודעים שקשה לשכנע את הציבור בדברים האלה, אז הם משתמשים בפחדים ובתקוות. הם קושרים את קיום הדת לפחדים מטילים ולכמיהה לביטחון ולשמירה. הם משתמשים בסמכותם הרוחנית כדי לקבע את הקשר הזה בתודעת המאמינים, כמו נחמן.

מה בעצם גורם להבדל ביני לבין רמי או נחמן? האם ההבדל הוא בהכרת התופעות? כנראה שלא. רמי, נחמן ואני מכירים את אותן התופעות. כולנו יודעים בערך את אותם הדברים על מצב המשק, מצב הביטחון ומצב החברה בישראל. ההבדל הוא בהסברים שאנחנו נותנים. ההבדל הוא בקשרים שאנחנו מזהים בין התופעות. הקשרים האלה אינם ניתנים לצפיה. הקשרים האלה הם חלק מהמודל המנטאלי של כל אדם. אפשר להגיד שההבדל הוא בנרטיבים של שני האנשים האלה (אני משתמש כאן במונח נרטיב לא במובן של "האופן שבו האדם מספר את הסיפור". אני משתמש במלה נרטיב במובן של "העקרונות שלפיהם האדם תופס את העובדות, ממיין אותן ומשלים את החורים בידע שלו"). אם הנרטיב של רמי מקשר בין שיזוף וזיון של תיירות לבין הכלכלה אז התפיסה שלו את הסיבתיות תקשר בין זיון של תיירות לבין המצב הכלכלי. אם הנרטיב של נחמן גורס שהתפילה ולימוד התורה משפיעים על המציאות, אז הוא ימקם את הסיבתיות באופן כזה שיצדיק את הנרטיב שלו. כנראה שזה המקום בו פעורה בינינו התהום האמיתית: אנחנו מכירים את אותן תופעות, אבל סיבות שונות. בשורה התחתונה: אנחנו מכירים מציאויות שונות, עם חוקיות שונה.

אם אני וחילונים אחרים חיים לפי הסיבתיות הרגילה, האמיתית, ואם נחמן והחרדים חיים לפי סיבתיות שבה קיום מצוות גורם לכל מיני דברים – איך אפשר לקבל החלטות משותפות? איך אפשר לקיים ציבוריות משותפת?

נראה שהעמדה הליברלית שלנו מכשילה אותנו מלעמוד על מה שאנחנו יודעים שהוא אמת. אני רואה רק דרך אחת להתנהל מול טענות השווא לקשר סיבתי בין מצוות למציאות הפוליטית, הכלכלית והבטחונית: אסור להתפשר על פרשנות למציאות. בכל מה שקשור לערכים – חייבים להגיע לפשרות. לעומת זאת, במה שקשור להבנת המציאות והסיבתיות, חייב אדם להיות קנאי לאמת. אסור להתפשר ולהסכים שקיימים קשרים בין דברים שאינם קשורים. לפחות אסור להסכים לכך שמישהו יצפה מאיתנו לקבל את הסיבתיות שלו.

כמה מהמאמרים הטובים ביותר בחופש נוגעים במידה זו או אחרת במחלוקת לגבי הסיבתיות:

o	שכר ועונש ושפלות מאת דרור. בטאון ש"ס קושר את מותם של ילדים בטיול עם סיפור שסיפר המדריך על השטן ואלוהים ששתו בירה יחד.
o	רשעות אלימה שאין לה כפרה, מאת דן מלר. ה"סיבות" שתרצו את קריסת אולמי וורסאי, אסון הבונים, אסון המסוקים, השואה והאינתיפאדה.
o	משל הסירה מתוך אינדקס הטיעונים של המחזירים בתשובה: על הקונפליקט בין שתי השקפות העולם על סיבתיות, וגם מה עונים למחזירים בתשובה.
o	על הדילוגים בתורה ועל הדילוגים ב"מלחמה ושלום" - פרופסור רון אהרוני קובע שהבעיה אינה הכפיה הדתית. הבעיה גם אינה הנימוקים לדת. הבעיה היא הדת עצמה: "המצב, לכל הרוחות, אינו סימטרי: זה לא שאני מאמין במשהו, ואתה מאמין במשהו, בוא יחיה כל אחד באמונתו. אני מאמין שצריך להסתכל לשני הצדדים לפני שחוצים כביש. אתה מאמין שצריך לשם כך לקרוא ספר אסטרולוגיה. והצרה היא ששנינו קשורים יחד בכבלים, וכשאתה תרצה לעבור את הכביש אהיה חייב גם אני לעשות זאת יחד אתך. במיוחד אם תוליד עוד עשרה ילדים שימשכו גם הם באותו כיוון".
o	ההסתר מתוך "כמה סיבות טובות לא להאמין באלוהים". מאת סייברדין. בחינה חודרת של הסיבתיות הדתית.
o	הכל מקרה, אין שום דבר מאת ה', מאת שלומי טל אשר יצא בשאלה. כח מרכזי בתהליך היציאה היתה ההתנערות מהסיבתיות הדתית: "מה הקשר בין הפציעה בברך לבין חטאי בשבוע האחרון?".
o	כאשר כל טיעון סיבתי בעולם הזה מחוויר, מגייסים מובילי הדעה בעולם החרדי את גלגולי הנשמות. כך היה כאשר ניסה הרב עובדיה להצדיק את אסון המסוקים. אינג' קדיד לפר בסאטירה עוקצנית.
o	על השואה ועל האמונה. דרור לא מסוגל לסבול שום תרוץ של השואה בנימוקי שכר ועונש. גם לא שום תרוץ אמוני אחר.
o	כתבה מידיעות אחרונות על התפיסה החרדית, לפיה האינתיפאדה פרצה בגלל הנח"ל החרדי ומותו של ארנן יקותיאלי קשור בכך שאסף חומר נגד דרעי.
o	"כל יום שעובר כאן בארץ ישראל ללא פיגוע, ללא אסון, זה תודות לאלפי לומדי תורה" - מתוך העתון יום ליום. אוסף ציטוטים מן העיתונות החרדית.
o	הפחדות הקשורות במוות כאמצעי לחץ להחזרה בתשובה (ב). צופיה ודן מלר מראים שהסיבתיות האמונית היא גמישה. מאד גמישה. כל מה שהיא צריכה זה מספר, והשאר כבר יתאים את עצמו.
o	העונש. חבר סגל הטכניון ("אנה ליזהטוב") בסאטירה עוקצנית על הסיבתיות ההלכתית. כאשר קוראים את הסאטירה יש הרגשה לא נוחה ששום דבר בה אינו המצאה של המחבר: הכל כבר נאמר על ידי רבנים.