אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

לך לך

בראשית יב 1 - יז 27

זהו מחזור שני של פרשות השבוע באתר חופש. למעוניינים מומלץ לקרוא את פרשות לך לך שנכתבו במחזור הראשון ובמחזור השני.

המחזור הראשון של פרשות השבוע התפרסם בספר "מפרי עץ הדעת".

האם "נגע" פרעה בשרה אמנו?
"נגע" או "לא נגע"? - זו השאלה

מאת ד"ר איציק פלג
ד"ר פלג הוא מורה למקרא
המאמר התפרסם בביטאון "יהדות חופשית" 27-26, חורף 2003
ומועלה באתר בהיתר אדיב מאת מערכת הביטאון
הציורים נוספו בידי מערכת חופש

בעקבות הרעב הכבד שפקד את הארץ יורדים אבותינו, אברם ושרי  מצרימה. בדרכם אומר אברם לשרי אשתו:  "אמרי נא (למצרים) אחתי את" (בר' יב' 11). אברם חושש כי אם ייודע להם שאשתו היא: "והרגו אתי ואתך יחיו" (פס' 12). לא נאמר לנו מה הייתה תגובתה של שרי לבקשה זו. המספר גם לא אומר מה יעלה בגורלה של שרי. לעומת זאת, נאמר מפורשות מפי אברם שבקשתו מאשתו נועדה: "למען ייטב לי בעבורך" (פס' 13). דמותו של אברם בסיפור זה מעוררת בעיות מוסריות לא קלות: אברם משקר, מתנהג בצורה אנוכית, מפקיר את אשתו בידי זרים, אינו מנסה להסביר את מניעיו ו"שומר על זכות השתיקה" כשפרעה שואל אותו: "למה לא הגדת לי כי אשתך הוא, למה אמרת אחתי הוא" (פס' 19-18).

אברם ושרי מגיעים למצרים. המצרים רואים את שרי ("האשה", מנקודת מבטם), "כי יפה הוא מאד", "ויהללו אתה" (פס' 15) בפני פרעה, וכתוצאה מכך: "ותקח האשה בית פרעה" (פס' 15). מה עלה בגורלה? מה היה, אם היה, בין פרעה לבין שרה אמנו? שאלה זו הטרידה דורות של פרשנים וחוקרים. בחיבור זה אבקש להציע נימוק חדש העשוי להשפיע על ההכרעה בשאלה זו, בכיוון, שאכן לצערנו, היה משהו ביניהם.

אברהם

אברהם
אפרים משה ליליאן, צייר יהודי, 1925-1874
תחריט

הקושי המוסרי

לפני שניגש לברור שאלה זו, אפנה את תשומת הלב לסיפור אחר על מפגש דומה בין שרה ואברהם עם מלך זר, הפעם אבימלך מלך גרר, בפרק כ'. הדמיון  בין שני הסיפורים, והדמיון של שניהם לסיפור שלישי על יצחק ורבקה בפרק כו' - הן בתוכן והן בלשון - מחייב להשוות ביניהם. נשאלת השאלה, לשם מה הכפילות הזאת? תשובות רבות ניתנו לשאלה זו. במסגרת זו אתמקד בהצעה שהסיפור בפרק יב' הוא הקדום ואילו שני הסיפורים בפרקים כ', וכו', נועדו לפרש ולשפר את הדמות המוסרית של הגיבורים בפרק יב'. אסתפק בשתי דוגמאות:

הראשונה, מתייחסת להתמודדות פרק כ' עם הקושי המוסרי בדבר דמותו של אברם כמשקר, כשבקש משרה לומר כי אחותו היא. קושי זה  נפתר בפרק כ' פס' 12, בו מסתבר ששרה היא אמנם אחותו למחצה של אברהם, כפי שמשתמע מדבריו  לאבימלך: "וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה".

והשנייה, מקרבת אותנו לענייננו: אמנם הסיפור בפרק יב', לא אומר מפורשות, שאכן המלך "נגע" בשרה אמנו אלא רק שלקחה לו לאישה (פס' 19), אבל גם לא אומר שלא נגע בה. הניסוח המעורפל בפרק יב' מאפשר להניח, שאכן פרעה נגע בשרי. ואילו הסיפור בפרק כ', לעומת זאת, אומר מפורשות, שאבימלך מלך גרר אמנם לקח את שרה ("ויקח את שרה"), אבל, מיד מסופר שהאל מתערב בעוד מועד: "ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה" ואומר לו: "הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל" (בר' כ' 3). כתוצאה מכך, כדי שלא יהיו לנו ספקות, וכדי להסיר כל דאגה מלבנו, מדווח במפורש: "ואבימלך לא קרב אליה" (בר' כ' 4).

מיהו אביו של יצחק?

 

רבקה ויצחק

רבקה ויצחק בביתו של אבימלך
רפאל (רפאלו סנציו), צייר איטלקי, 1520-1483
פרסקו, ארמון פונטיפיציו, הוותיקאן, רומא

סמיכות הפרשיות שבין שהיית שרה בבית אבימלך (בר' כ') לבין לידת יצחק ( בר' כא')  היא שעוררה כנראה את דברי רש"י בפירושו לפסוק: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (בר' כה 19). מה הטעם בכפילות זו? רש"י כותב: "שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר: אברהם הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים, מאבימלך נתעברה שרה שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק". 

בסיפור השלישי, בבראשית כו', אין כל צורך להתערבות האל, ואף אין מקום לדאגה לגורלה היות והאישה רבקה כלל לא נלקחה לבית המלך. זאת מסיקים אנו מן הנאמר בפס' 8: "ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו". יחד עם זאת הפועל "נגע" מופיע בסיפור זה מפי אבימלך ליצחק: "מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם". כנראה, בהקשר לפועל "שכב" עם אשתך מצווה אבימלך: "את כל העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת". לפנינו ריכוך ועידון נוסף, הנגיעה בשרה מוצנעת, כבדרך אגב, ומופיעה כמסופחת לנגיעה ביצחק. בהקשר זה ראוי להזכיר השתקפות מוטיב זה בתהילים בו, כמדומני, חל עידון נוסף: "בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה: ויתהלכו מגוי אל גוי מממלכה אל עם אחר: לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים: אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו" (תה' קה' 12-15=דה"א טז' 19-22).

אבל, האמירה המפורשת בפרק כ', שלא קרה דבר בין אבימלך לבין שרה אמנו, אינה פוטרת אותנו מן הדאגה ומן הצורך לבדוק האם גם פרעה לא נגע בה. יתרה מזאת,  על רקע המסופר בפרק כ', המציין במפורש שאבימלך לא נגע בשרה ולא קרב אליה, בולט ומודגש ביתר שאת העדר כל התייחסות לשאלה זו בפרק יב'. דבר המגביר את חששנו שאכן קרה משהו שהשתיקה יפה לו.

האם נוגע פרעה משום שנגע?

בשלב זה, אבקש לנסות להתמודד עם השאלה, האם ניתן למצוא רמזים בסיפור ביב' העשויים לשפוך אור על אשר נעשה "בחדרי חדרים" בבית המלך פרעה? לשם כך, נשוב לקריאה צמודה של הסיפור בבראשית יב', ונפתח בביטוי: "ותקח האשה בית פרעה"  (יב' 15). חשוב לשים לב שצוין כי נלקחה ל"בית פרעה" ולא "לפרעה". ניסוח זה, עשוי להרגיע את הקוראים הדואגים לשלומה ולגורלה של שרי. תמיכה להשערה זו  ניתן למצוא בו"ו החיבור בפועל "ותקח", אשר יכולה מבחינה לשונית להתפרש גם בהוראה של ו"ו הניגוד. לאמור, למרות שהיללו  השרים את יופייה בפניו, לא נלקחה שרי לפרעה אלא רק לביתו .כלומר, אמנם שרי פרעה הללו אותה "אל פרעה" אבל למזלה היא נלקחה ל"בית פרעה" בלבד. 

פרעה

פרעה
אפרים משה ליליאן, צייר יהודי, 1925-1874
תחריט

גם בפסוק 16, הקוראים עדיין  שרויים במתח ובחשש לגורלה של שרה אמנו, הנתונה בסכנה עם הלקחה ל'בית' פרעה, גם אם לא ל'ידי' פרעה. המספר, במקום לספר לנו מה קרה לשרי,  זונח אותה לרגע בבית פרעה ומעביר את המבט בפסוק 16 אל אברם, לו הוטב בזכות שרי אשתו. 

הפסוק הבא, פסוק 17, פותח בפועל "וינגע". מי נגע במי? אם הנושא של הפסוק הקודם הוא פרעה, עלולים הקוראים, הדואגים לגורלה של שרי, להבין שאף הנושא של הפסוק הנוכחי הוא פרעה. ולפיכך, בשלב זה של תהליך הקריאה עולה החשש, שאת אשר יגורנו בא לה לשרי, ואכן פרעה נגע בה. אבל, לשמחתנו, המשך הפסוק חושף כי לא פרעה נוגע בה אלא האל נוגע בו, שנאמר: " וינגע (1) ה' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו" (פס' 17). שרי, מוזכרת בתור הסיבה לנגעים שנגע ה' בפרעה, ככתוב: "על דבר שרי אשת אברם".

מדוע בחר המספר בשורש נגע, עליו חזר פעמיים (פס' 17)? הגאונות הספרותית נחשפת כאשר שמים לב לכך, שהשורש נגע משמש כאחד האמצעים הספרותיים הסמויים בסיפור כדי לרמז על סיפור יציאת מצרים, כפי שטוענים קאסוטו ואחרים. אמנם השורש נגע משמש כאחד מהכינויים של "מכות על מצרים" (ראה, שמות יא 1), אולם, גם אם נכונה ההצעה שרצה המספר לרמוז על מכות מצרים, צצה ועולה השאלה, מדוע בחר ב"נגעים". הרי יכול היה לבחור במונחים אחרים, כמו למשל, "מופתים" או "אותות", המופיעים מספר פעמים כמציינים את מכות מצרים, ככתוב בשמות ז' 3: "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים" (ראה גם: י' 1, 2, יא' 9, 10).  ואילו המונח "נגע" בצירוף "נגעים גדלים" מופיע רק פעם אחת בסיפורי יציאת מצרים ובלשון יחיד:  "ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא על פּרעה ועל מצרים אחרי כן ישׁלח אתכם מזה" (שמ' יא 1).

הפועל "ואקח" - תמים או מחשיד?

דומני כי המונח הדו משמעי: "נגעים", המתאר את העונש שקבל פרעה מידי ה', נבחר כדי לרמוז בו-זמנית הן על מכות מצרים והן על החטא שחטא פרעה "על דבר שרי ". טענה זו תתבהר בהמשך הדיון. נודה כי, לא נמסר מפורשות מהו חטאו המדויק של פרעה. האם חטא בזה שלקח את שרי, או שמא חטא במעשה שעשה לה לאחר שהובאה לביתו. מעשה שפגע בטהרתה, והפועל נגע, כנראה, נועד לרמז עליו.

יוצא אפוא, שהכתוב מטלטל אותנו, הקוראים, בין תקווה לבין חרדה לשלומה של שרי בבית פרעה (כנראה בדומה ובמקביל לתחושותיה): בעוד הצירוף "לבית פרעה" עשוי להרגיע אותנו הקוראים, בא הפועל "נגעים" שדווקא עשוי להדאיג אותנו. אם נוסיף על כך את דברי פרעה לאברם: "ואקח אתה לי לאשה" (פס' 19) מתחזק החשש שאכן היה משהו בין המלך לשרה אמנו. בעוד הרישא של הצירוף:  "ואקח אתה" עשוי להישמע תמים ומרגיע, בדומה לשימוש הקודם בפועל לקח, "ותקח" (פס' 15) רק לביתו, הרי הסיפא: "לי לאשה" נשמע מחשיד ומדאיג מאוד. ואמנם, בחינת השימושים של הצירוף "לקח + ל (עצמו) + אישה" בלשון המקרא (גם אם בעל כורחה, כדעת פרשני ימי הביניים)  מלמדת שמבטא הוא קשר רשמי בין השניים (בלשון של בית שני עד ימינו הפועל המקביל ל"ויקח" הוא 'וישא' אותה לאישה: דה"א כג' 22; דה"ב יא' 21, יג' 21, כד' 3; עזרא ט' 2, 12, י' 44; נחמיה ג' 2). כך למשל,  הקשר בין אברם לשרי מתואר במילים: "ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה" (בר' יא' 29), ראה גם בר' כה' 20.

הצירוף הנוסחתי: "לקח לו לאשה" מופיע במקרא במקומות נוספים. כך, למשל, בשמות ו' 20-25, מופיעה נוסחה מקוצרת ("ויקח עמרם את יוכבד דדתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה" - פס' 20) לפיה לאחר וכתוצאה מלקיחתה לאישה מסופר שהיא יולדת. נוסחה חסרה זו פוסחת על כמה פעולות הכרחיות (כמו, למשל, ששכב עמה ושהרתה לו). הנוסחה המלאה המפורטת יותר מצויה, למשל, במגילת רות: "ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה,  וַיבא אליה, ויתן ה' לה הריון,  ותלד בן" (רות ד' 13).

רות ובועז

רות ובועז בשדה החיטים
יוליוס שנור, צייר גרמני, 872-1794
שמן על בד, הגלריה הלאומית, לונדון

לאור הנוסחה המקוצרת יכולים היינו לצפות, שגם במקרה שרי ופרעה לאחר ובעקבות הדיווח של פרעה "ואקח אתה לי לאשה" (פס' 19) ייאמר שהרתה או שילדה לו בן. לכן, בשלב זה, יכולים אנו להירגע ולהניח  כי העובדה ששרי לא הרתה לפרעה ולא ילדה לו בן היא עדות לכך שלא קרב אליה ולא נגע בה? אבל, כנגד הנחה זו נזכרים אנו בדיווח הראשון על שרי בתנ"ך, שהייתה עקרה, שנאמר: "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" (יא 30).

כמה טראגי ואבסורדי הוא המשפט המדווח על כך ששרה אמנו הייתה עקרה. דבר והיפוכו, אמנו עקרה. הדיווח על עקרותה של שרי כבר בהתחלה נועד, כנראה, לרמוז לבאות. סביר להניח שעקרותה משמשת כרקע לסיפור בפרק טז', שם מוזכרת שוב עקרותה של שרי: "ושרי אשת אברם לא ילדה לו", ומיד בהמשך מסופר ששרי אומרת לאברם בעלה: "הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה" (טז' 2). ההמשך ידוע: "ה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר. ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו"  (בר' כא' 1-2).

לדעתי, הדיווח על עקרותה של שרה כבר במשפט הראשון בו היא מוזכרת בתנ"ך, ממלא תפקיד חשוב בסיפור שרה בבית המלך הזר. יתרה מזאת, סביר להניח שיש בו הסבר העשוי לסייע לנו בשאלה, מה היה, אם היה, בין המלך פרעה לשרה אמנו. על פי נתון זה, גם אם אמנם קרב אליה פרעה ושכב עמה (גם אם בניגוד לרצונה), לא תוכל להיכנס להריון. יוצא אפוא, שהעובדה ששרי הייתה עקרה תשאיר שאלה זו עלומה, ובכך יישמר כבודה של אמנו הראשונה. ואולי מוטב כך.

עונשו של האל הוא ההוכחה לביצוע החטא

ועתה מגיעים אנו לנימוק החדש, שהוזכר בראשית דברינו, המחזק את ההשערה שאכן פרעה נגע בשרה אמנו. לשם כך, נפנה לסיפור השני בפרק כ' וננסה ללמוד בעזרתו על סיפורנו בפרק יב', בשאלה: "האם נגע או לא נגע?".

ובכן, ראשית, השורש נגע מופיע בשני הסיפורים. כבר ראינו לעיל בסיפור הראשון, בבראשית יב', כי ה"נגעים" מתארים את העונש שקבל פרעה מידי ה', ואילו בסיפור השני, בפרק כ', השורש נגע מתאר את החטא ש(כמעט) חטא בו אבימלך. נגע במשמעות חטא משתקף מדברי האל לאבימלך בחלום, בתגובתו לטענותיו: "גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשׂית זאת ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה" (פס' 6). ללמדנו הקוראים, שלו אבימלך היה נוגע בשרה היה מעשה זה נחשב לחטא בעיני ה' (נגע = חטא).

מעניינת התנהגות האל בשני הסיפורים. לאור התערבות האל בפרק כ', אשר מנע מאבימלך לחטוא (כלומר, לנגוע בשרה אמנו), בולטת העובדה שהאל לא התערב בסיפור על פרעה בפרק יב'. מדוע האל לא מנע מפרעה לחטוא, כפי שעשה לאבימלך? יתרה מזאת, מדוע, האל הידוע כשופט צדק, העניש את פרעה? העובדה שהאל העניש את פרעה מהווה סימן לכך שפרעה חטא. נשאלת השאלה: במה חטא פרעה? המספר אינו עונה במפורש. אולם, דומני כי התשובה לשאלה זו עשויה להתקבל מן העונש שהוטל על  פרעה, על פי העיקרון של "מידה כנגד מידה". כדי להבין הצעה זו עלינו לפנות לאמצעי ספרותי חשוב עליו כתבתי לאחרונה . (2) כוונתי לאבחנה לפיה, העיקרון של "מידה כנגד מידה" משתקף במקרא באמצעות השימוש ב"מילה כנגד מילה" . וכך כתבתי:     

אם נתאר את עיקרון הגמול על דרך "מידה כנגד מידה", כמשוואה מתמטית, נוכל להבחין  ב"מילה" זהה המופיעה בכל אחד משני צידי המשוואה. מכיוון שהמדובר בעשיית החטא ובעונש  הניתן כגמול למעשה זה, סביר לצפות שהמילה המבטאת את יחסי הגומלין בין החטא והעונש תהיה "פועל". (אך יחד עם זאת "מילה" זו יכולה להיות גם מספר זהה, או מיקום זהה או מושא משותף וכדומה).

להמחשת השימוש באמצעי ספרותי זה אסתפק בשלוש דוגמאות:
א. השימוש במילה "רעה" בדברי ירמיהו יכול לשמש הדגמה משכנעת לטענה זו:
"וישבו איש מדרכו הרעה (=החטא)
  ונחמתי אל הרעה   (=העונש)
אשר אנכי חשב לעשות להם" (יר' כו' 3)

ירמיהו

הנביא ירמיהו מבכה את חורבנה של ירושלים
רמברנדט ון-ריין, צייר הולנדי, 1696-1606
שמן על עץ, רייכסמוזיאום, אמסטרדם, הולנד

ה"רעה" מבטאת הן את החטא והן את העונש (ראה, שימוש דומה גם בספר יונה ג' 10); דומני, שהמילה "רעה" בספר ירמיהו ובספר יונה משמשת ביטוי ספרותי משכנע להתאמה בין החטא לבין העונש, לזיקה ולהדדיות ביניהם.

ב. בדומה לשימוש במילה "רעה" מתפקדת ה"חרב" בדברי נתן לדוד:
"את אוריה הכית בחרב... ואתו הרגת בחרב בני עמון  (חרב = החטא)
ועתה לא תסור חרב  (=העונש)
מביתך עד עולם"  (שמו"ב יב' 9).

דוד

דוד
ג'יאן לורנצו ברניני, פסל איטלקי, 1680-1598
פסל שיש, גובהו 1.70 מ', מוזיאון בורגיזה, רומא

חשוב להעיר כי בתיאור חטאו של דוד, בפרק יא', לא מוזכרת כלל 'חרב' ככלי שגרם למותו של אוריה. נתן הנביא, בסיפור "כבשת הרש" בפרק יב', בוחר בקפידה, מתוך כוונת מכוון, את המילה 'חרב' כאמצעי ספרותי המבטא גם את החטא וגם את העונש, כדי להדגיש את הזיקה וההתאמה בין השניים.

ג. נחתום בהדגמת השימוש בפועל "אכל" בסיפור גן עדן, המתאר את החטא ועונשו: חטאם של אדם וחווה: "ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל" (ג 6), והתוצאה, כלומר העונש, מתואר במילים: "בזעת אפיך תאכל לחם" (ג 19). אותו הפועל "אכל" מבטא גם את החטא וגם את העונש ומבטא את הזיקה בין השניים. על סמך דברים אלו, ניתן להסיק, שאם עונשו של פרעה היה "נגעים", גם חטאו היה נגיעה שנגע בשרי. בנוסף לכך, העובדה שהחטא של אבימלך (שכמעט חטא), בסיפור השני, אף הוא מתואר באמצעות הפועל נגע, תומכת בהשערה המוצעת.

אדם וחוה

אדם וחוה בגן עדן
טיציאן (טיציאנו וצ'ליו), צייר איטלקי מתקופת הרנסאנס המאוחרת
 1576-1485
שמן על בד, מוזיאון פראדו, מדריד

מילה כנגד מילה, מידה כנגד מידה

בהקשר זה של עקרון "מידה כנגד מידה" באמצעות המילה "נגע", מעניין לפנות לדברי ר' ברכיה:
'וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים' (בראשית יב יז) וגו' אמר ר' ברכיה על דטלמסן למגע בסמה דמטרונ' (מתוך ירושלמי כתובות סוף ז'-לא', ד). לברמן מתרגם: "על שהעז לנגוע בגופה של המטרונה", ומוסיף: "ר' ברכיה היה אחד החכמים והדרשנים המפורסמים ביותר בארץ, ומאמרו שאלוהים ניגע את פרעה מפני 'שהעז לנגוע בגופה של המטרונה' היה בו, בודאי, כדי לחוור את העניין לשומעיו. (3)

דומני שהדרשן חש בתופעה של "מידה כנגד מידה" באמצעות "מילה כנגד מילה",  אך לא בניסוחה ובהגדרתה כפי שהוצגה לעיל.

הערה לקראת סיום: המספר ניצב, כנראה, בפני דילמה לא קלה, האם לשמור על כבודה של שרה אמנו או על כבוד האל כשופט צדק. כדי לשמור על כבוד שרה, עליו לומר שפרעה לא נגע בה. אולם אם פרעה לא נגע בשרה אמנו, מדוע האל העניש אותו (בנגעים)?

לעומת זאת, כדי לשמור על כבודו של האל כשופט צדק, מן הדין היה לציין שפרעה חטא (על דבר שרי) ועל כן נענש. יתכן שדילמה זו היא שעודדה את המספר להישאר  דו-משמעי, מעורפל במכוון, ובכך לשמור הן על כבוד שרה אמנו והן על כבוד האל כשופט צדק.  דומני, שאם אכן הצעתי חשפה את אשר "באמת" קרה בין שרה לפרעה, אזי נשמרת דמות האל כשופט צדק המעניש את פרעה ב"נגעים" על דרך "מידה כנגד מידה", על כי חטא בזה ש"נגע" בשרה אמנו. ברם, שרה אמנו, רחמנא ליצלן, מוצגת במקרה זה כאישה טמאה ,גם אם בעל כורחה.

לסיכום, חשיפת השימוש באמצעי הספרותי המכונה: "מילה כנגד מילה" כדי לבטא את העיקרון של "מידה כנגד מידה", מלמדת, כי אכן, פרעה נגע גם נגע.

_______________

(1)   ראוי לשים לב  לכך שסדר מילים דומה, שנועד כנראה להגביר את המתח, מופיע גם בסיפור השני, בפרק כ', בו מיד לאחר שנאמר על אבימלך: "ויקח את שרה" (כ' 2), מופיע הפועל "ויבא" (פס' 3א). בשלב זה של תהליך הקריאה הקוראים הרגישים נתונים ודאי נבוכים, האם אבימלך בא אל או על שרה אמנו? מה רבה ההקלה שגם הפעם, כמו בפרק יב', הנושא של המשפט הוא האל (שבא אל אבימלך בחלומו).
(2)  יצחק (איציק) פלג, "מידה כנגד מידה באמצעות מילה כנגד מילה", בית מקרא, קנח, תשנ"ט, עמ' 357-360.
(3)  ראה, ש' ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, מוסד ביאליק, ויד יצחק בן צבי, ירושלים, תשמ"ד, עמ' 30; וכן הדיון בעמ' 31 על הסוגיה: במה חטא פרעה שנענש?


אוקטובר 2004



חברים ב- עוצב על ידי