מעמד האישה בהלכה היהודית

ד"ר צופיה מלר

(9) מגיני ההלכה, חלק ג' - פסוק שהוצא מהקשרו?

חשודות בטומאה תמיד

פסוק שהוצא מהקשרו?

יש הטוענים כי אותם משפטים בהלכה המגנים את האישה, הוצאו כביכול מהקשרם, וכי ניתוקם מהעניין מעוות לכאורה את כוונת בעליהם. טיעון זה הוא עורבא פרח. הטקסט מתוכו נלקחים הדברים איננו סיפור מתח בלשי, בו לא תדע "מי היה הרוצח" אם אינך יודע, למשל, מה כתוב בעמ' 29. בקודקס חוקים לא תמיד יש קשר ענייני בין חוק מסוים לחוק שקדם לו, או לזה הבא אחריו.

ניקח לדוגמה משפט המתייחס בזלזול לכל בעל מלאכה שעיסוקו עם נשים: "תנו רבנן: כל שעסקיו עם הנשים סורו רע, כגון הצורפים והסריקים, והנקורות והרוכלין והגרדים והספרים והכובסים והגרע והבלן והבורסקי. אין מעמידין מהם מלך ולא כהן גדול. מאי טעמא? לא משום דפסילי אלא משום דזיל אומנותיהו" (קידושין פ"ב).

דהיינו, הזלזול באישה, ממש כמו 'טומאתה', מקרין גם על כל בעל מלאכה שיש לו קשר כלשהו עם נשים לצורך עבודתו. פסוק זה פותח בעניין חדש, שאין לו קשר עם מה שקדם לו, וגם הקשר שלו עם מה שבא אחריו - תכונותיו השליליות של הגרע (מקיז דם לצורכי מרפא) - אינו מפרש את גורמי הזלזול בכל מקצוע הקשור בנשים, אלא אם כן נקבל מראש, שכל אישה חשודה בנידה בכל עת, ולכן - כל הנשים חשודות בטומאה תמיד. יתר על כן, בהמשכו של אותו קטע הוא מחזק את הפירוש המזלזל בהסיקו: "אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות" (שם, ג'). במה יכול המשך שכזה לשפוך אור יקרות על הפסוק המזלזל, שכביכול הוצא מהקשרו?

בת יפתח (גוסטב דורה)

"אשת חיל מי ימצא"? או: מי יתנני בעל צדיק?

אותו שיר המהלל ומשבח את האישה, כביכול, שבני הבית שרים בערב שבת לעקרת הבית, הוא עדות, לדעת 'מגיני ההלכה', לגישה המכירה בערכה של האישה, ומכבדת אותה על פועלה בימות השבוע. המענה לטיעון זה יחולק לשניים:

א) אם המזמור אמור להיות פיצוי ותמורה לאישה על פועלה בשירות בני ביתה - אין זה אלא פיצוי עלוב ששום גבר לא היה, כמובן, מוכן להסתפק בשכמותו. איזו אישה המכירה בערך עצמה כאדם, ושלא נתחנכה בתנאי נחיתות, לא תהיה מוכנה לשיר, אפילו מדי יום, שיר הלל לבעלה, תמורת שירותים שכאלה שיספק לה ולבני ביתה? והרי גם חלקה ל'עולם הבא' איננו מובטח, אפילו תהיה צדקת ככל שתהיה, שכן, הוא מותנה ותלוי בבעלה, אם צדיק הוא אם לאו... אין זה נאה, אומנם, לדבר על תמורה בענייני אמונה, אך האם אין הגבר מונע לעשיית מצוות, בזכות השכר המובטח לו 'לעולם הבא'?

ב) שיר זה מטעים כבר מלכתחילה כי 'אשת חיל' כזו אינה בנמצא! "אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה" - נוסח המזכיר את השאלה החוזרת באיוב כ"ח, בה מודגש כי החוכמה לא ברשות בני אנוש היא, ולא עלי אדמות מקומה: "והחוכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה? - לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים... ומשך חוכמה מפנינים. לא יערכנה פטדת כוש, בכתם טהור לא תסלה" (שם, 12-19).

השיר ל'אשת חיל' הוא, אפוא, שיר לאישה דמיונית שאיננה קיימת עלי אדמות, וממילא אינו מיועד לכל אותן עקרות בית יהודיות להן הוא מושר, מצוות אנשים מלומדה.

זאת ועוד: כדי לזכות בתהילה ובשבח, על האישה למלא רשימת מטלות כזו, שמלכתחילה לא יעלה על הדעת שיש אדם המסוגל לעמוד בה. וגבר שכזה - כלום יימצא?

(10) "כל כבודה בת מלך פנימה"?