מעמד האישה בהלכה היהודית

ד"ר צופיה מלר

(6) תגובות אפולוגטיות של "מגיני ההלכה" - הטענות

רות (גוסטב דורה)

ההתמודדות של מגיני ההלכה - רבנים, תלמידי ישיבה, וגם נשים דתיות - עם שאלת מעמדה של האישה - היא תופעה חדשה יחסית. אין ספק שתרמו לכך כמה גורמים, ובעיקר - התעוררותן של נשים דתיות, כמו פרופ' אליס שלוי, לאה שקדיאל ואחרות, הפועלות למען שיפור מעמדה של האישה היהודיה במסגרת ההלכה. כל עוד הותקפה הגישה ההלכתית על ידי גורמים חילוניים, בעיקר פמיניסטיים, לא ראו "נציגיה" כל צורך להתגונן. ודאי לא לפעול לשינוי. ההתעוררות מבית היא שגרמה להם לחוש מאוימים ומחויבים לתגובה אפולוגטית. עיקרי טיעוניהם של מגיני ההלכה נגד תוקפיה בעניין מעמד האישה הם:

	ההלכה היהודית, ככלל, מגינה על כבודה של האישה ועל מעמדה הכלכלי, והיא מספקת מסגרת תחיקתית וביצועית לשמירה על הסטטוס החברתי שלה.
	כנגד כל אותן מובאות הלכתיות - החל בתלמוד ובחז"ל, וכלה ברמב"ם ובשולחן ערוך, המבזות, לכאורה, את האישה, יש 'רשימה נגדית' של מובאות הלכתיות אחרות המדברות בשבחה, והמורות לכבדה ולהוקירה. רשימה נגדית זו מאזנת את קודמתה.
	הפסוקים המדברים בגנותה של האישה הוצאו מהקשרם, ולכן הם מסלפים את התמונה.
	"אשת חיל מי ימצא" (משלי ל"א/ 10-31), שבני הבית שרים לעקרת הבית בערב שבת, הוא שיר המהלל ומשבח את האישה, והוא עדות לגישה המכירה בערכה של האישה ומכבדת אותה על פעלה בשאר ימות השבוע.
	"כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מ"ה/ 14) הוא פסוק המבטא את ההבדל המולד בין נשים לבין גברים, ועיקרו, שהאישה מעצם בריאתה נועדה לתפקד בתוך ביתה ומשפחתה, שהם לבדם תחומי ממלכתה, שעה שתפקידי הגבר הם מחוץ לביתו: בפרנסה, בתלמוד תורה, ובפעילות ציבורית. ההלכה לעניין זה מייצגת את הטבע ואת רצונו של הבורא.

הבה ונבדוק טיעונים אלה, ונתייחס אליהם אחד לאחד:

(7) מגיני ההלכה, חלק א' - החברותא של האישה