הצביעות אינה נחה בשבת

מאמר זה נכתב בעקבות כתבה דומה קצרה יותר שהופיעה באתר 'וואלה!' ועודכן פעם נוספת מאז שנכתב.

"ויהיו בני ישראל במדבר, וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת ... ויאמר יהוה אל משה: מות יומת האיש, רגום אותו באבנים כל העדה מחוץ למחנה. ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה וירגמו אותו באבנים וימות, כאשר צוה יהוה את משה." -- במדבר, פרק ט"ו, פסוקים ל"ב-ל"ו

"עונג שבת" שלי ושל רבים אחרים כולל לעיתים גם גיחה למרכז הקניות - חוויה אשר לא תמיד זמינה עבורנו בימי חול. כנגד רצוננו הפכה חוויה מזדמנת זו לחלק ממאבק גדול ועקרוני על דמותה העתידית של המדינה, מאבק הלוקה בצביעות לא מעטה.

אלה המתנגדים לפתיחת מרכזי קניות בשבת משתמשים בטענות מטענות שונות. הבה נבחן טענות אלה אחת לאחת:

מנוחה בשבת היא צורך סוציאלי. לאזרחי המדינה הערבים והדרוזים לא מגיעות זכויות סוציאליות? מנוחה היא אכן צורך סוציאלי, אבל אין שום סיבה אמיתית שהיא תתבצע אך ורק בשבתות. עובדה היא שבמקומות עבודה בהן יש חשיבות רבה לעבודה בשבת (כגון שירותי חירום, בתי חולים וחברות שונות בתחום הפיננסים) נמצאים פתרונות לצורך הסוציאלי האמור. רוב אזרחי המדינה מעדיף את יום המנוחה שלו בשבת, ולכך קל למצוא פתרונות יצירתיים: עבדת בשבת? ראשית, תזכה בחוק לנוח בשבת שאחריה (אם תבחר בכך). שנית, במקום השבת בה עבדת, תזכה בחוק ביום מנוחה אחר באמצע השבוע, וגם תפוצה בשכר מתאים, כמקובל אצל עובדי משמרות.

במדינות נאורות קיים בחוק יום מנוחה. יש לשמוח על פרץ הנאורות הפתאומי: במדינות נאורות יכולים בני זוג הבוחרים בכך להתחתן, גם אם שם משפחתו של הזכר "כהן" והנקבה הינה גרושה. במדינות נאורות לא מכסים את העוגיות בסופרמרקט בנייר חום שבוע שלם בכל אביב. מדינות נאורות גם מסתדרות איכשהו ללא "סיירות שבת" (אשר להן משום מה אין בעייה לעבוד בשבת). ומעבר לכל זה, מי אמר שהטיעון המקורי בכלל נכון? כל מי שחי קצת "במדינה הנאורה" הגדולה ביותר, ארצות-הברית, יודע שהקניונים פתוחים בה גם בשבת וגם ביום ראשון, ואזרחים רבים מאד מבקרים בהם להנאתם.

עובדים דתיים מופלים לרעה. טענה זו מקוממת במקצת, במיוחד לאור מצב האבטלה הקשה בארץ. ראשית, ברור לכל כי סגירת עסקים רבים בשבת פשוט תגרום לרבים מהם להצטמק או להיסגר לגמרי, ועובדים רבים - דתיים או לא דתיים - ימצאו את עצמם מחפשים עבודה.

שנית, איך מסתדרים בעבודה יהודים דתיים רבים החיים בארצות הנכר (בהן חנויות פתוחות בשבת)? האם הם טוענים שם לאפליה? ואם האפליה כל כך גדולה, מדוע הם נשארים שם?

שלישית, ניתן להתווכח עד כמה מוצדקת אי-העסקת עובד על רקע ענייני (מקום עבודה שצריך עובדים בשבת ועובד שבוחר לא לעבוד בשבת), לעומת האפליה במוצהר בה נוקטים למשל יקבים גדולים בארץ בפס ייצור היין, שם מתבצעת אי-העסקת עובדים על רקע דתי גרידא, ללא כל קשר ענייני לכישורים הנדרשים (ראה כאן). המדינה עצמה מפלה במוצהר חילוניים לרעה על רקע דתי במקצועות ההוראה בחינוך הממלכתי, ללא קשר ענייני לכישוריהם (ראה כאן). שלישית, נביא שוב את דוגמת בתי החולים, שאינם סגורים בשבת ובכל זאת יש בהם עובדים דתיים לרוב, ואיש אינו זועק על אפליה. ואם כבר אז למה רק "שבת"? מאמינים דתיים בני דתות שונות בוחרים להתפלל מספר פעמים ביום - מדוע לא לקבול גם על "זמן אבוד" זה ולבקש גם פיצוי כלשהו תמורתו? לכאורה קיימת כאן שוב אפליה לרעה אל מול העובד החילוני.

ואולי זה בדיוק חלק מהעניין. טיעון "האפליה" המקומם הזה מקפל בתוכו תפיסת עולם מעוותת בה לי, כחילוני אדוק, אין פעילויות שצורכות זמן ומהוות "מנוחה לנפש" עבורי. ערכים, רחמנא ליצלן, יש רק לדתיים, ולחילוניים הקונים בשבת יש כידוע "עגלה ריקה". האם אמונותי ובחירותי האישיות אינן מונעות ממני את היכולת לעבוד בזמנים מסוימים? האם אינני רוצה להיות עם משפחתי לעיתים, או להקדיש זמנים ספציפיים לנושאים אחרים שמאד חשובים לי?

לדתי אסור לקנות במקום שעובד בשבת. האמנם? טיעון זה מושמע בדרך-כלל בהקשר חנויות מזון או חברת אל-על. והנה ליהודים דתיים רבים שחיים בחו"ל אין שום בעייה לקנות מוצרים שונים בחנויות שעובדות בשבת. ואם כבר אל-על: אגד והמוניות דווקא כן עובדים בשבת, ובכל זאת נראה שדתיים רבים משתמשים בשירותיהם ללא כל בעייה מיוחדת. ובכלל, אם היה הדבר אסור ממילא, מדוע צריך לארגן במיוחד, לא עלינו, "חרם" דתי על חנויות הפתוחות בשבת כפי שרוצה לעשות זאת חבר הכנסת פורוש?

פתיחת חנויות בשבת פוגעת ברגשות הדתיים. וואלה? ונסיעה בנתיבי איילון בשבת לא? מזל שהדת אינה מכילה מצוות שאוסרות שתיה בשעות הערב. ומה בנוגע לרגשות החילוניים - לי אין רגשות? אם יצבטו אותי לא יכאב לי? כואב לי מאד שהמדינה שלי אינה מאפשרת להינשא לאזרחיה הבוחרים בכך. פוגע ברגשותי שציבור גדול לומד על חשבוני שההומו-סאפיינס נוצר בעירק בשנת 3,761 לפני הספירה.

גם המעבידים רוצים לנוח בשבת, אבל התחרות מכריחה אותם לעבוד. מה אתה אומר! התחרות מכריחה לעבוד?! חבל... אני דווקא רוצה לנוח כל השבוע. גם ביום שלישי אני אוהב לנוח, אבל התחרות מכריחה אותי לעבוד, איזה באסה!

הצביון היהודי. כאשר ייתמו כל הטענות מגיעה השאלה המתחסדת "ואיפה הצביון היהודי?". צביון של חברה הוא תוצר של תהליכים ותכונות שהיא מגבשת לעצמה, ולא להיפך. צביון נוצר מבחירה ואינו קשור לכפייה בחוק. ברגע שדבר מסוים נכפה בחוק, ועוד בניגוד גמור לשאיפות של רבים רבים, אזי כל טיעון לגבי "צביון" הוא בבחינת "הרצחת וגם ירשת". מה שהופך אז ל-"צביון" זה הכפייה ולא השבת.

אין עוררין על העובדה שיום מנוחה שבועי הוא בעל ערך סוציאלי רב. גם לי חשוב לא לעבוד בשבת. עם זאת יש להבחין בין השיקולים הדתיים לבין השיקולים הרציונליים. דתי שאינו נוקט בצביעות (לטעמי) יבוא ויאמר: "אני חושב שאתה לא צריך לנסוע בשבת כי אני מאמין שקיימת ישות בעלת כוחות אשר אני סוגד לה, וכך היא רוצה" - עם זה אני אוכל להתווכח תוך שימוש בכלים מתאימים לסוג כזה של ויכוח. אבל אם באים ומעלים טיעונים רציונליים (פרנסה, שיוויון וכו') אז הדיון הוא אחר - רציונלי: ממתי יום המנוחה הסוציאלי צריך להתחיל עם צאת שלושה כוכבים בערב שלפניו? ומדוע נוצרים, מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים ואחרים אינם נזקקים לו באותה קנאות? ומה הבעייה בפתרון החוקי המקנה יום מנוחה חליפי למי שעבד בשבת, כדי "לא לסגור" את המדינה? החוק (הרציונלי, לא הדתי) מאפשר דרכים רבות להגנה על פרנסה, מוצלחות הרבה יותר (אם ננטרל שיקולים דתיים) מאשר להכריח את כל תושבי המדינה לא לקנות ולא להשתמש בתחבורה ציבורית בשבת. ומעבר לכל: למה לעזאזל השבת של החילוני חשובה פחות מזו של הדתי? האם לי אין פעילויות שצורכות זמן ומהוות "מנוחה לנפש" עבורי בשבת? האם אמונותי ובחירותי האישיות אינן מונעות ממני את היכולת לעבוד בזמנים מסוימים? האם אינני רוצה, כאמור, להיות עם משפחתי לעיתים, או להקדיש זמנים ספציפיים לנושאים אחרים שמאד חשובים לי? ואם כבר - אז למה רק בשבת? הרי מאמינים דתיים מתפללים שלוש פעמים ביום... אולי בשם אותה הגנה על הפרנסה נחייב את כולם לשבות שלוש פעמים ביום למשך מספר דקות מתאים מכל מלאכה? ובכלל, משיקולים כלכליים פשוטים אפשר גם להסיק שהשבתת מקומות עבודה בכלל, ותשתיות בפרט, באופן כוללני למשך יום שלם, פוגעת בפרנסת כולם, כולל (ולפעמים אפילו במיוחד) באותם דתיים שמנסים כביכול להגן על פרנסתם.

חשוב להבין שלא מדובר כאן על צביון - המאבק על הפעלת מרכזי מסחר בשבת היא קצה הקרחון של המאבק על עצם קיומה של המדינה. וזאת לדעת, שמקרב המעלים טענות שונות ומשונות לגבי השבת, אני מעריך דווקא את אלו המתנערים מהצביעות, ומצהירים כי מדובר, מבחינתם, בצו אלוהי. זוהי הודאה כי המאבק על דמותה של השבת הוא חלק מהמאבק על מדינת הלכה, זו עם איסור נסיעה בשבת, סנהדרין, חובת טבילה במקווה וקול באשה ערווה. אינך רוצה לקנות בשבת? אל תקנה. אבל אל תבקש ממני לעשות כך בכפייה ובחוק, בשם "הצביון היהודי" - זה לא הצביון היהודי שלי ושל מדינתי, אותו אני קובע, ואותו נאבד כולנו אם חברי החילוניים לא יתעוררו בזמן.