אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
עם אחד גיוס אחד
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

שעשועים של מודעות

המכונה המופלאה

מאת: ד. ניצן

זהו פרק מתוך הספר "שעשועים של מודעות".
© 2012 כל הזכויות שמורות למחבר, ד. ניצן
מותר להעתיק ולהפיץ את הספר הזה בגירסתו העברית בלבד, בכל אמצעי, בתנאי שלא ייעשה בתוכנו שינוי כלשהו.

'כן, תוכל לומר שהיא נבנתה באופן מושך.'
-- 'פוליתין פאם', החיפושיות, ג'ון לנון, 1968

מי מכם שנזדמן לרובע היהודי העתיק של פראג (בירת צ'כיה), הופתע בוודאי למראה חנויות רבות אשר מציגות כמות גדולה של מזכרות קטנות בצורת יצור דמוי-אנושי שמנמן ומוזר. שם היצור הוא 'הגולם'.

אגדה יהודית ידועה מספרת על רבי יהודה ליווא [1] אשר יצר את הגולם מאדמה וחומר. על פי האגדה, הוא השתמש בצירוף מילים סודי כלשהו מהמיתולוגיה היהודית, כדי להפיח חיים בגוף היצור, אשר הפך למשרת של הקהילה. גירסאות שונות של האגדה מספרות כיצד הפך הגולם בהמשך לדמות מפחידה עבור אנשי פראג, ויוצרו חייב היה להשבית את פעולתו. [2]

כולנו יודעים שתוך שימוש בטכנולוגיה בת ימינו ניתן לבנות 'מכונות אינטליגנטיות', אך האם ניתן לבנות דבר מה בעל מודעות? במידה ולא ניתן לעשות זאת כיום, האם החסם הוא טכנולוגי, או שהוא מהותי ולא ניתן כלל - אפילו לא בעתיד הרחוק - לבנות יצור בעל מודעות?

-- * -- * --

במובן מסוים הדבר אפשרי בהחלט, אפילו מזה זמן רב. זוגות רבים של בני אדם יכולים להחליט בצוותא להביא ילד לעולם, וזוגות רבים עשו זאת בפועל, ובכך 'בנו' עקב החלטתם יצור חדש בעל מודעות. למעשה, למעט סיפורים חריגים במיוחד, רובנו הגענו לעולם בדרך זו. גם הרביה של בעלי חיים אחרים באמצעים מלאכותיים או אחרים בידי אדם, עשויה ליפול תחת הסיווג של 'בניית אובייקט בעל מודעות'. מי שדאג לזווג כלב או חתול ביתיים עם בן/בת זוג מתאימים יודע זאת היטב. גם הפריות מבחנה, פונדקאות ושיבוטים גנטיים עשויים להיחשב כיצירה מתוכננת של יצורים חיים בעלי מודעות.

ההלכה היהודית מתחמקת מעניין זה בעדינות, תוך שימוש בהסבר 'האב והאם יוצרים את הגוף ובורא עולם נופח את הנפש', [3] אבל גם ללא תירוץ זה, משהו עדיין מפריע לנו בסיפור 'הבנייה' שלעיל. התחושה היא שלא ממש מדובר כאן 'בבנייה'. הסיבה העיקרית לתחושה זו היא כנראה העובדה שתחילתו של כל סיפור כזה היא ב'חומר חי' אותו לא בנינו בעצמנו.

לאור זאת, הבה נחדד קמעא את השאלה: האם ניתן לבנות דבר מה בעל מודעות, תוך שימוש בחמרים 'דוממים' (לצורך העניין: חומרים שאינן מכילים כלל חלבונים, או אפילו חומרים אנאורגניים [4] בלבד)?

גם כאן, התשובה המתחכמת היא שהדבר אפשרי בהחלט. יצירה של חומרים אורגניים פשוטים במעבדה - ואפילו יצירה של חומצות אמינו מחומרים אורגניים פשוטים - כבר אינה דבר חדש, [5] אפילו יצירה של DNA סינתטי, [6] ובאשר לשלבים הבאים: בהינתן מספיק זמן, ניתן לסטטיסטיקה ולאבולוציה לעשות את מלאכתן וליצור חיים תבוניים 'יש מאין' באופן שכבר עשו בעברו של כדור הארץ.

אלא שבנייה כזאת לוקה בשני חסרונות בסיסיים: ראשית, היא אינה בדיוק 'תחת שליטה' ומכילה אלמנטים הסתברותיים רבים. שנית, פרקי הזמן בהם מדובר הם גדולים ועצומים. שוב, התחושה היא שלא ממש מדובר גם כאן 'בבנייה' שהתכוונו אליה.

יתרה מזאת: למעשה, 'בנייתו' של מוח אורגני, הצורך חמצן וסוכרים ומייצר מחשבות, מתוך חמרים אנאורגניים בלבד, אינה דורשת כלל יצירה של מיליארדי תאי עצב. מספיק 'ליצור' תא זרע ותא ביצית (או לחליפין תא ביצית מופרה אחד בודד), ולהשתמש ברחם כלשהו (ועם מעט טכנולוגיה עתידית - אולי גם ברחם מלאכותי) כדי 'לגדל' את מושא שאלתנו.

לפני שנחפש אם כן מענה לשאלה המקורית של פרק זה, מהי בכלל השאלה המדויקת שאנו מנסים לענות עליה כאן? או שמא בנייתו של 'יצור בעל מודעות' נתפסת על-ידנו כמעשה כל כך בלתי אפשרי, עד כי כל תשובה המרמזת על אפשרות שכזו כופה עלינו לנסח מחדש את השאלה?

בספרו 'גוף ונפש - הבעיה הפסיכו-פיסית' כותב פרופ' ישעיהו ליבוביץ: 'הטענה שבעקבות תהליכים מוחיים נוצרת התופעה 'אני חש' או 'אני רוצה', אין לה מובן בעולמם של מושגי מדעי-הטבע. המיתקן הפיסי המשובח והמורכב ביותר שאפשר להעלותו על הדעת, לעולם לא יוכל לבצע דבר אחר מאשר גלגולי חומר ואנרגיה.' [7]

מהו 'מיתקן פיזי'? [8] יש להניח שהכוונה היא למכונה מעשה ידי אדם, שאינה נושאת מאפיינים 'אורגניים', לא במרכיביה הבסיסיים ולא בהמשך קיומה. בכוונה יתרה לא נעשה כאן שימוש במושג 'חומר הלקוח מעולם החי', כדי לא להיגרר לדיון נוסף בשאלה המקורבת 'חיים מהם?' (ובכך מותיר הטקסט גם פתח ל'חיים אנאורגניים'). [9]

אם כך, לאחר כל ההקדמה הארוכה שלעיל, ננסח את השאלה כך: האם ניתן לבנות יצור אנאורגני בעל מודעות?

המחשבה הראשונה העולה במוחנו בהקשר זה היא של 'מחשב-על' או 'רובוט חכם' במיוחד, אשר מן הסתם בנייתם אינה עדיין בגדר האפשרי בטכנולוגיה בת ימינו. [10] מצד אחד, מוחנו מכתיב לנו את התחושה כי ככל שיהיה מחשב/רובוט זה מורכב ומסובך, ואפילו ידמה כלפי חוץ ליצור חי אמתי, לעולם לא יהיו לו 'חיים אמתיים משלו' במובן של מודעות. מצד שני, נזכור שמוחנו זה - הוא עצמו מוגבל ומשטה בנו בנושאים שונים. ומה אם ננסה באופן מלאכותי (בטכנולוגיה עתידית) לחקות בדיוק רב את מבנהו של המוח, על כל תאיו, קשריו ותהליכיו? האם לא יהיה פירוש הדבר גם חיקוי התחושות הנוצרות על ידי המוח, כולל תחושת המודעות? תשובה מספיק טובה בשלב זה עשויה להיות: למה לא?

בספר 'תיאוריית האור הפנימי של המודעות' מוצג תהליך תיאורטי המתבסס על היכולת העתידנית לבנות רק נוירון מלאכותי (במקום מוח שלם) שיודע לחקות את הקלטים והפלטים של נוירון טבעי. בהמשך כולל התהליך החלפה הדרגתית של נוירונים טבעיים מתים במוח בתחליפים המלאכותיים, עד שלב בו תישאל השאלה: האם אין מדובר כעת כבר במוח 'מלאכותי'? [11]

דעות שונות הדנות בהענקה עתידית של זכויות אדם למחשב (או מכונה) קרובות לתפיסה זו. [12] באופן תמוה כלשהו, המסקנה המתבררת בינתיים על פי הפרקים הקודמים היא שגם אם נבנה מכונה עתידית המודעת לעצמה, לא נוכל להוכיח באופן מוחלט כי היא אכן כזאת.

לפרק הבא


[1] רבי יהודה ליווא בן בצלאל, הידוע גם בשם 'המהר"ל', חי בפראג במאה ה-16.

[2] קטע זה, כמו גם מספר קטעים קטנים אחרים בספר זה, לקוחים מהספר 'ויברא האדם את אלוהים בצלמו / האמת טועה', ד. ניצן, הוצאת צמרת, 2010.

[3] פירוש נפוץ זה מופיע גם בספר 'הנחת יסוד - מאה מושגים ביהדות' מאת הרב ישראל מאיר לאו, בהוצאת ידיעות.

[4] ההגדרה האינטואיטיבית של 'חומר אנאורגני' היא חומר שמקורו לא מהחי. ההגדרה הכימית המדויקת יותר של חומר אורגני דנה בחומרים שמכילים פחמן (או צירופים של פחמן ומימן) במולקולות שלהם.

[5] חומצות אמינו הן המרכיבים של החלבונים ונחשבות לאבני הבניין הבסיסיים של החיים כפי שאנו מכירים אותם. עוד בשנת 1953 הצליח ד"ר סטנלי מילר מאוניברסיטת שיקגו ליצור חומצות אמינו בתנאי מעבדה, תוך חיקוי תנאי 'המרק הקדמון' ('Primordial soup') ששרר על פני כדור הארץ בעידניו הראשונים.

[6] DNA (קיצור של 'Deoxyribonucleic acid' המכונה גם 'חומצת גרעין') הוא החומר בצורת 'הסליל הכפול' המפורסם, שמרכיב את הגנים בגרעין התא החי, ומכיל את המידע התורשתי. יצירה של רכיבי DNA בווירוסים נעשתה כבר בשנת 2003. בשנת 2010 הצליחו ד"ר קרייג ונטר (Craig Venter) וצוותו לייצר DNA באופן מלאכותי, ולשתול אותו בתא שמתרבה ומתפקד באופן מלא.

[7] ספר זה, בסדרת 'אוניברסיטה משודרת' כבר הוזכר קודם לכן. הציטוט הנ"ל הוא מפרק ד' בספר, 'לאיזה עולם שייך המוח?'.

[8] הציטוטים מספרו של ליבוביץ מובאים באיותם המקורי ('פיסי' וכו'), בעוד אנו עושים כאן שימוש בצורת האיות המקורבת יותר לדיבור ('פיזי' וכו').

[9] דוגמה לחיים אנאורגניים המבוססים על גבישים מובאת בספר המדע הבדיוני 'זרע אנדרומדה' ('The Andromeda Strain') משנת 1969 ולסרט שבא בעקבותיו משנת 1971.

[10] יצויין כי באומרנו 'מכונה' אנו מדמיינים מיד ישות שתחומה במרחב קטן ומוגדר. בפועל אין הדבר חייב להיות כך. לדוגמה: לרשת האינטרנט יש מאפיינים רבים של מוח (רשת נוירונים). אולי לרשת או למכונה עתידית שמבוססת עליה קיימת מודעות עצמאית?

[11] ספר זה יוזכר ביתר פירוט באחד הפרקים הבאים, שאף שואל חלק מכותרתו. הקטע האמור מופיע בפרק 3 בספר, 'נקודת מבטו של צד שלישי על התודעה'.

[12] דיונים בנושא זה נערכו גם על-ידי הפילוסוף האמריקאי הידוע דניאל דנט (Daniel Clement Dennett), בהסיקו שאנו עצמנו איננו אלא רובוטים מסובכים.


פברואר 2013



חברים ב- עוצב על ידי