אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

שעשועים של מודעות

המוח בצנצנת

מאת: ד. ניצן

זהו פרק מתוך הספר "שעשועים של מודעות".
© 2012 כל הזכויות שמורות למחבר, ד. ניצן
מותר להעתיק ולהפיץ את הספר הזה בגירסתו העברית בלבד, בכל אמצעי, בתנאי שלא ייעשה בתוכנו שינוי כלשהו.

'ומישהו דיבר ושקעתי בחלום.'
-- 'יום בחיים', החיפושיות, פול מקקרטני וג'ון לנון, 1967

'כלום אינו מציאותי ואין על מה להתעכב.'
-- 'שדות תות לנצח', החיפושיות, ג'ון לנון ופול מקקרטני, 1966

האם ניתן לעצב מבחן שיאמר לנו אם לישות הנמצאת מולנו יש 'מודעות', כלומר, היא בעלת תחושה של קיום, חשיבה ורגשות משלה?

מי שענה באופן מסוים על השאלה המעט תמוהה הזאת היה הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-17, רנה דקארט. בנסותו לקבוע לעולם נקודת מוצא הגיונית כלשהי, אשר בה - בניגוד לדברים רבים אחרים - לא ניתן יהיה להטיל ספק, קבע את העקרון הידוע 'אני חושב, משמע אני קיים'. [1]

מילותיו אלה של דקארט מכוונות לתובנה האומרת כי בעצם, אם ננסה להוכיח באופן לוגי ומעבר לכל ספק את קיומם של דברים, נוכל להוכיח רק את קיומנו אנו. [2] על כל דבר אחר נוכל תמיד לטעון שייתכן והוא באופן זה או אחר פרי דמיוננו, יצירה של מוחנו המורכב והמופלא, אשר רק גורם לנו לחוש כאילו אותו הדבר באמת נמצא שם, כמו אותו מהופנט החש באופן מציאותי לחלוטין בדברים שאינם נמצאים כלל מולו.

הרעיון שכל עולמנו כולו הוא לא יותר מאשר דבר הנמצא במוחנו מודגם היטב בעזרת הניסוי המחשבתי [3] הידוע של 'המוח בצנצנת'.

דמיינו לעצמכם שבשעה שאתם ישנים שנת לילה עמוקה, מגיע לחדרכם מדען מטורף, ומבלי להעירכם מצליח להסיר בזהירות את מוחכם מתוך הראש, תוך כדי שמירתו חי בצנצנת של חומרים מזינים, וחיבור כל קצות העצבים (הנוירונים) היוצאים ממנו אל מחשב-על. המחשב, תוך שימוש בתוכנה מורכבת, מזין את המוח באותות חשמליים דומים לאלה שקיבל קודם לכן, עוד בהיותו בתוך גולגלתכם, ומחקה באמצעות אותות אלה 'מציאות דמיונית'.

תחושותיכם מספרות לכם כי אתם מקיצים כביכול בבוקר שלמחרת מאותה שינה, וחווים חוויות שונות, רגילות יותר או פחות. אתם הולכים למשל ברחוב, רואים ומרגישים כיצד מזג האוויר מתקדר ומתחיל לרדת גשם. אתם טועמים מאכל מתוק שאתם אוהבים. בפועל, כל אלה הן אשליות - תחושות שנובעות מהאותות החשמליים אשר נשלחים על ידי מחשב העל, במסגרת 'שיחתו' המתוחכמת עם המוח שנמצא בצנצנת, תחת שליטתו של המדען שלנו.

ברצותו, יגרום לכם המדען לחוות מציאות אחרת לגמרי. הגשם יתחלף בשמש, והמתוק במלוח. אם יחפוץ בכך, יוכל גם לגרום ל'ניסים' של ממש במציאות שלכם: השמש תוכל לזרוח במערב ולשקוע במזרח, ואתם עצמכם תוכלו לעוף גבוה באויר או לצלול עמוק באוקיינוס. מבחינתכם, כאמור, כל אלה יהיו אמתיים ומציאותיים לחלוטין. המדען והמחשב שלו יוכלו גם 'למחוק' תקופות שלמות מזכרונכם, ולהחזירכם אחורה בזמן כדי לחוות במקומם אירועים אחרים, ואתם כלל לא תדעו. [4]

המדען הזדוני מסיפור המוח בצנצנת דומה דמיון רב 'לגאון המרושע' המופיע במשנתו של דקארט ומשפיע על תפיסת מציאותו, ולדמיון זה סיבות טובות. בנוסף, שתי נקודות בסיפורו של המדען המטורף והמוח בצנצנת ראויות לכך שנתעכב עליהן מעט יותר.

האחת, השיטה המדעית. זו מלמדת אותנו כי כדי לחקור ללא משוא פנים תופעות טבע שונות ולהבין את פשרן ואת חוקי הטבע העומדים מאחוריהם, עלינו לערוך ניסויים באופן מבוקר, ולמדוד את תוצאותיהם בעזרת כלי מדידה אובייקטיביים. אלא שבסיפור המוח בצנצנת, גם אם וכאשר נערוך ניסויים כאלה, ונקפיד על כל כללי עריכת הניסויים כמיטב המורשת המדעית, עדיין ישקפו תוצאותיהם את חוקי הטבע המוכתבים על ידי התכנית במחשבו של המדען, ואלה עשויים להיות שונים לגמרי מחוקי הטבע הקיימים בעולמו של המדען עצמו. [5] האם אחת ועוד אחת במציאותו של המוח בצנצנת יכולים להיות שלוש, או שישנם חוקים הנכונים אבסולוטית בכל מציאות שהיא? [6] קושיה זו תישאר בינתיים ללא מענה.

הנקודה האחרת נעוצה בחוסר היכולת שלנו, בהיותנו תחת השפעת המדען ומחשבו, לדעת שאנו תחת השפעה זו. גם על פי תחושותינו וגם על פי הניסויים המדעיים שאולי נערוך, אנו נגיע למסקנה שהחוויות אותן אנו חווים הן הן המציאות ואין בלתה.

מסיכום חלקי של שתי הנקודות הללו נגיע למסקנה בלתי נמנעת בדבר 'המבחן המשופר' של טיורינג בו דנו קודם לכן: לא רק שלא ניתן לעצב מבחן שיאמר לנו אם לישות הנמצאת מולנו יש 'מודעות', אלא שלא ניתן לעצב מבחן שיאמר לנו אם הישות הנמצאת מולנו קיימת בכלל במציאות. למעשה, בניסוח אחר של דקארט, ניתן לומר שלכל דבר אחר מלבד אני עצמי קיימות שלוש אפשרויות, אשר לא נוכל לעולם להבחין ביניהן בוודאות: (א) הדבר אינו קיים; (ב) הדבר קיים, אך נטול מודעות; (ג) הדבר קיים ובעל מודעות.

-- * -- * --

ניסוי 'המוח בצנצנת' הוא עדיין דמיוני לחלוטין בטכנולוגיה בת ימינו. עם זאת, קיימים כיום בהחלט ניסויים פשוטים יותר היכולים להשפיע על מוחנו לייצר תחושות שווא, במידה מסוימת על פי בחירתו של 'מפעיל' חיצוני. הנפוצים יותר מבין ניסויים אלה עושים שימוש בהיפנוזה ו/או בסמים כימיים למיניהם.

ניסויים מורכבים יותר משתמשים בגירוי ישיר של חלקי מוח שונים באמצעות אלקטרודות (בטכנולוגיה פולשנית), או באמצעות פולסים אלקטרומגנטיים חיצוניים בתבניות מסוימות, שמכוונים לאיזורים מסוימים במוח. [7] אלה גם אלה יכולים לעורר הזיות שונות ומשונות אצל הנבדק, כאשר המוח מנסה בדרכו שלו להפוך את האותות למשהו בעל משמעות. מבחינתו של הנבדק - התחושות הן אמתיות לחלוטין, אך הן עשויות לכלול מציאות בעלת ישויות שאינן קיימות במציאות של המעבדה שסביבו.

-- * -- * --

האם ישות שנראית על ידי 'עיניו' של המוח בצנצנת - קיימת במציאות? עד כה הנחנו קיומה של מציאות אחת אמתית, ומציאויות נוספות 'דמיוניות', כמו אלה של המוח המהופנט. נשים לב לכך שקיימת סימטריה מסוימת בין מציאויות אלה: דברים שרואה המוח במציאות הצנצנת שלו אינם מהווים חלק מהמציאות של המדען מחוץ לצנצנת, ודברים שרואה המדען מחוץ לצנצנת אינם מהווים חלק מהמציאות של המוח בצנצנת.

האם נוכל להרחיק לכת ולומר כי אין מציאות 'אמתית' יותר מאחרת? הסיפור בכל זאת אינו סימטרי לחלוטין, שכן המדען שלנו יודע על קיומה של המציאות האחרת בה נמצא המוח בצנצנת, אך לא להיפך. [8] עם זאת, נדגיש שתי מסקנות פילוסופיות קמעא, הנובעות מהנקודות שהועלו כאן.

ראשית, נראה כי 'מציאות' קשורה למודעות. מבחינתי, באופן סובייקטיבי, אין 'מציאות' ללא מודעות, כפי שאין משמעות למושג 'זמן' ללא שינוי ותנועה. [9]

שנית, לחווה המציאות אין זה משנה כלל האם המציאות אותה הוא חווה היא 'אמתית' או 'דמיונית'. מבחינתנו, הדבר אותו אנו רואים כאילו הוא נמצא שם מולנו (תוך שימוש בכלי המדידה האובייקטיביים שלנו), אכן נמצא שם. 'אני היחידי שקיים והאחרים פרי דמיוני' או 'כל האחרים גם קיימים' נותן אותה תוצאה עבורי, בכל מבחן מדעי שאערוך, ולכן - בהגדרה - אני יכול להמשיך את פעלי ותהליך הסקת מסקנותי מתוך הנחה שכל האחרים אכן קיימים. עוד נשוב לחוסר זה של הבחנה בין שני המצבים.

לא רק זאת, אלא גם אם מציאותו של המוח בצנצנת תכלול מסיבה כלשהי את קיומו של מאן דהוא אחר, אשר ינסה להסביר כי קיימת אי שם בחוץ מציאות שונה, עדיין יהוו קיומו והסבריו של אותו אחר בסך הכול עוד 'מימצא' אחד מתוך סל תוצאות הניסויים העומדים לרשות תהליך הסקת המסקנות של המוח שלנו. [10]

-- * -- * --

הבה נסטה לרגע מהדיון המרכזי ונסיק מנושא זה שלנו גם לכיוונו של היבט תיאולוגי מסוים.

על פי המחקר המדעי המודרני, כדור הארץ הוא בן כארבעה וחצי מיליארד שנים. כאשר דנים ביקום כולו, המספרים גדלים עוד הרבה יותר. כך או אחרת, הרי זה די בטוח לומר שהעולם אינו בן מספר אלפי שנים (כפי שטוענים מאמינים דתיים רבים) ואפילו לא קרוב לכך. 'כמובן,' יאמרו חלק מהמאמינים, 'הכול נברא לפני כמה אלפי שנים, יחד עם כל המימצאים ההיסטוריים כבר בנויים בפנים'.

טענה זו של בריאה בדיעבד אין בה ולא כלום. ראשית, באותה מידה ניתן לטעון שהיקום כולו נברא לפני עשרים שניות, כאשר כל המימצאים, כולל הזכרונות שלנו, הספר הזה, כל הדתות - הכול 'כבר בפנים'. אין שום הבדל אמתי בין טענה זו לבין הטיעון הבריאתני הקודם.

אפילו אם נקבל כעובדה כביכול שהעולם (היקום?) אכן נוצר לפני עשרים שניות, או ששת-אלפים שנה, או אפילו לפני מיליון שנה, עם כל המימצאים בתוכו, מבחינתנו זה בלתי רלוונטי לחלוטין. אנו יכולים לנתח ולחקור רק את המימצאים שאנו יכולים לראות ולמדוד, ולא את הדברים שאיננו יכולים לראות ולמדוד. אפילו אם העולם נוצר לפני מספר אלפי שנים עם ראיות ומימצאים על דינוזאורים שחיו לפני שבעים מיליון שנה, אזי חקר אותם דינוזאורים, עבורנו, הוא הדבר האמתי היחידי שיכול (וצריך) להתבצע. תאריך הבריאה הפילוסופי האחר הוא דבר נטול ערך מחקרי, וממילא אין לנו מה לעשות איתו.

בהקשר זה, שווה להזכיר את דבריו של הרמב"ם: [11] 'אלא כל מה שאפשר לבאר דברי האדם כדי שיהא תואם את המציאות שהוכחה מציאותה, הוא יותר עדיף ונכון'. [12]

נוכל אולי לטעון לכך שכל סיפור המדען המטורף וצנצנתו הם דברים בטלים, שכן על פי כל הידוע לנו טרם התקרב מישהו אל יכולת טכנולוגית כה מתקדמת. [13] בכל זאת ניתן לעשות שימוש בדיון האמור ובמסקנותיו לכיוון מפתיע משהו, גם הוא בתחום התיאולוגי - הויכוח רב השנים אודות קיומו או אי-קיומו של 'אלוהים'. עם מעט משחק בלוגיקה נראים הדברים בערך כך:

טענה: לא ניתן להוכיח את קיומו של 'אלוהים' (בהגדרתו הדתית).

הוכחה: מבחינה לוגית טהורה קיימות בדיוק שתי אפשרויות: 'אלוהים' (בהגדרתו הדתית) קיים, או שאינו קיים.

אם אינו קיים, אזי לא ניתן להוכיח את קיומו (כי מהוכחה נכונה של קיומו ינבע עצם קיומו, והרי אנו דנים במקרה שאינו קיים).

אם הוא קיים - בהגדרתו הדתית - הרי שעל פי הגדרה זו הוא גם 'כל יכול' (במובנים אנושיים) וגם בעל מודעות משלו. יכולתו הטכנולוגית של המדען המטורף שלנו היא (על פי ההגדרה) נחותה מזו של 'אלוהים', ומכאן ניתן להסיק שהיא אפשרית (כי יכולת העולה עליה אפשרית אף היא). על כן, כל מסקנותינו הנובעות מקיומה של יכולת כזאת נכונות גם הן. אחת ממסקנות אלה היתה שלא ניתן להוכיח את קיומו האמתי (או לפחות את קיום מודעותו) של כל דבר אחר מלבד אנו עצמנו. לפיכך, כמקרה פרטי, לא ניתן להוכיח שקיים 'אלוהים' בעל מודעות מחוץ לנו עצמנו.

לכן בכל אחד משני המקרים שלעיל לא ניתן להוכיח את קיומו של 'אלוהים'. מ.ש.ל. [14]

לפרק הבא


[1] בלטינית: 'Cogito, ergo sum', אשר על כן ידוע עקרון זה גם בכינוי 'עקרון הקוגיטו'. שמו של רנה דקארט בצרפתית: René Descartes.

[2] למתמטיקאים שבינינו, ניתן לנסח את העקרון גם כך: קיימים רק שני סוגים של טיעונים שניתן להוכיח אותם באופן מוחלט: טיעונים מתמטיים והטיעון 'אני קיים'. יצויין, עם זאת, שדקארט עצמו 'סחב' את הדיון גם לכיוונים תיאולוגיים.

[3] 'ניסוי מחשבתי' (מגרמנית: Gedankenexperiment) הוא סוג של ניסוי שאנו יכולים לבצע במחשבתנו, אך בדרך כלל קשה, מטעמים מעשיים, לבצעו במציאות.

[4] טרילוגיית הסרטים המפורסמת 'מטריקס' (ובמיוחד הסרט הראשון שבהם משנת 1999) עוסקת בווריאציה על נושא זה. כך גם סרטים נוספים כגון 'קוד מקור' (משנת 2011) או 'הקומה ה-13' (גם כן משנת 1999).

[5] הפרק 'האור הפנימי' (משנת 1992) מתוך סדרת הטלוויזיה הנודעה 'מסע בין כוכבים - הדור הבא' עוסק בין היתר בנקודה זו, של עריכת ניסויים מדעיים בזמן היותו של עורך הניסויים נתון במציאות פנימית השונה מזו של האחרים שסביבו. גם הספר 'מגע' (משנת 1985) של קרל סאגאן, והסרט 'מגע' שבא בעקבותיו (משנת 1997) נוגעים במקצת בנקודה זו.

[6] חוקים מתמטיים ככאלה הנכונים באופן אבסולוטי בכל מציאות שהיא, נרמזים גם כן בסוף ספרו של קרל סאגאן - 'מגע' - המוזכר לעיל. נקודה זו נשמטה לחלוטין מהעיבוד של הספר לסרט. יצויין כי בקרב אסטרונומים ופילוסופים קיימות סברות באשר ל'יקומים' אחרים שבהם אפשרית מתמטיקה שונה.

[7] ניסויים מסוג זה, שעושים שימוש בקסדה אלקטרומגנטית, נערכים מזה מספר שנים על ידי ד"ר מייקל פרסינגר (Michael Persinger) מאוניברסיטת לורנשן בסדבורי שבקנדה.

[8] אי-סימטריה זו מזכירה במידת מה את הכשל הלוגי הנחבא בהטפה הדתית בדבר הדמיון בין העובר ברחם אמו שאינו יודע על קיומו של עולם חיצוני נוסף, לבין האדם החי בעולם הזה שאינו יודע באופן דומה על קיומו של עולם חיצוני נוסף כביכול.

[9] מעניין לציין שהמילה 'חילוני' בלועזית (באנגלית: 'Secular') מקורה בלטינית במילים 'Saecularis' ו-'Saeculum' שמציינות, בין היתר, זמן עכשווי.

[10] מצב דומה נבנה בסופו של סרט המותחן הפסיכולוגי 'ונילה סקיי' ('Vanilla Sky') משנת 2001, בבימויו של קמרון קרואו (Cameron Crowe).

[11] הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, נודע גם כמשה מיימונידס) אשר חי במאה ה-12, נחשב לאחד הפילוסופים היהודים הגדולים ומרכז ההלכות היהודיות המפורסם ביותר בהיסטוריה היהודית.

[12] הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק י"ד.

[13] עם זאת, יכולת מוגבלת של חיבורי מחשב לאזורים מסוימים במוח (עם שליטה בתחושות מסוימות) כבר קיימת בזמן כתיבת ספר זה.

[14] הצירוף 'מ.ש.ל.' (קיצור של 'מה שהיה להוכיח') משמש לסגירתה של הוכחה מתמטית, לציון העובדה שהמשפט האחרון אותו הסקנו הוא זה שאותו רצינו להוכיח מלכתחילה, ובזאת הושלמה ההוכחה. בלטינית: Q.E.D. (קיצור של 'Quod Erat Demonstrandum').


אוקטובר 2012



חברים ב- עוצב על ידי