עדי צמח נגד פסקלעודד לבנה"ההימור על האל" של פסקל מוכה פעם נוספת, הפעם מידי פרופסור עדי צמח, בספרו "על הגוף, על הרוח, על מה שיש ועל מה שראוי להיות" (הוצאת מאגנס, 2001)
המדיחים בתשובה אינם בוחלים באף מקור לטיעונים, גם לא בנצרות. ההימור על האל (של הפילוסוף בלייז פסקל) הוא הטיעון הבא: נניח שיש ספק האם אלוהים קיים. אפילו ספק גדול מאד. נניח שיש רק אחוז אחד של סיכויים שאלוהים קיים. האם עלינו להאמין באלוהים? בואו נבחן את שתי האפשרויות: אם לא נאמין אז יש 99% סיכויים שאנחנו צודקים, ונחסוך לנו את קיום המצוות. יש אחוז אחד שאנחנו טועים, ואז נלך לגיהינום. כאשר נלך לגיהינום נישאר שם לנצח. כיוון שהגיהינום הוא איום ונורא, בשביל שנה בגיהינום שווה להאמין באלוהים שנה אחת. כיוון שהנחנו הסתברות של אחוז אחד, אז בשביל מאה שנים בגיהינום בהסתברות של אחוז אחד שווה להאמין באלוהים במשך שנה. נשים לב שאם האחוז הזה מתממש אז אנחנו נימצא בגיהינום (בהסתברות של אחוז אחד) לנצח. זה אומר שנשהה שם הרבה יותר מאשר מאה מאות של שנים. לכן, לפי אותו השיקול, עדיף להאמין באלוהים במשך מאה שנים, כדי לא להגיע לגיהינום אפילו לעשרת אלפים שנים. על אחת כמה וכמה - נצח. הטיעון הזה עובד גם על הסתברויות קטנות מאחוז - כל עוד ההסתברות חיובית. הטיעון של פסקל נדון כבר בעבר אתר חופש: הוא הופרך כבר בידי הכותב ב אינדקס טיעוני המחזירים בתשובה בטיעון "ההימור על האל", נבדק במאמרו של שלומי טל הקזינו של החיים ורוסק בידי סייברדין במאמר ועוד טיעונים, בפרק "פסקל מכה שנית". עתה באנו להתעלל בגופה, בעזרת מאמרו של פרופסור צמח, מתוך ספרו על הגוף, על הרוח, על מה שיש, ועל מה שראוי להיות, פרק י': על כדאיות האמונה באלוהים (הוצאת מאגנס) .
הטיעון של פרופסור צמח הוא גורף:
לפני שנציג את הטיעון של פרופסור צמח נסכם את הטיעון של פסקל ונבחין בין שתי סיבות להאמין בטענה. חשוב להבחין בטיעון אשר עומד בבסיס הדברים: פסקל מציע להאמין לפי הסיבה התועלתית ולא לפי הסיבה ההגיונית. עתה שולף פרופסור צמח את אחד הכלים החדים ביותר בארגז הכלים של הפילוסוף: הוא כופה על המשפט להתייחס לעצמו. בואו נכנה את מסקנת הטיעון של פסקל בשם טענה 1: טענה 1: יש יותר תועלת באמונה באל מאשר בכפירה בו.
נגיד שההסבר של פסקל היה משכנע. הוא היה משכנע מבחינה הגיונית, אבל זה לא מספיק כדי שנאמין בטענה 1: לפי פסקל אנחנו לא צריכים להאמין בטענה לפי ההגיון, אלא לפי התועלת! לכן הנימוק ההגיוני אינו יכול להוות צידוק להאמין בטענה 1, ודרוש לנו טיעון תועלתי. האם יש יותר תועלת באמונה בטענה 1? טענה 2: יש יותר תועלת באמונה בטענה 1 מאשר בכפירה בה. גם אם זו טענה הגיונית, זה עדיין לא מספיק: צריך גם להוכיח שזו טענה מועילה. (נזכור שפסקל מציע להאמין במה שמועיל, לא במה שהגיוני). לכן צריך לבחון את: טענה 3: יש יותר תועלת באמונה בטענה 2 מאשר בכפירה בה. וזה לא נגמר כאן, גם כדי להאמין בטענה 3 לא יספיקו שיקולים הגיוניים, אלא יהיה צורך בטענה הבאה: טענה 4: יש יותר תועלת באמונה בטענה 3 מאשר בכפירה בה.
וכך הלאה וכך הלאה, עד אינסוף.
|