נירה מספרת לנו על פרשת תצוה ובה נלמד על המלתחה היקרה וההזויה של הכהנים ועל מלאי התכשיטים של בני ישראל ומקורו. נראה כי אלוהים מוגבל בשימוש בקסמיו, ולפעמים גם צריך להודיע לו על דברים. נקרא על הכהנים אוכלי החינם ברי המזל, ועל ניתוח גרפי מפורט ולא מעורר תיאבון של מלאכת הקורבן. נלמד כי בדומה לכמה אלילים אחרים של האיזור, אלוהים אוהב ריח של בשר. לבסוף נקנח במעט וודו יהודי - שדים, מכשפות ותיקשור עם עולמות אחרים.