|
ראה דברים יא 26 - טז 17 מאת משה גרנות
זהו מחזור שני של פרשות השבוע באתר חופש
על פי תוצאות הרפורמה של יאשיהו לאחר מציאת ספר התורה על ידי חלקיהו הכהן (מלכים ב', כב 5 - 11), ניתן לשער שאותו ספר תורה הכיל את חומש דברים בשלמות או בחלקו - מכל מקום, פרשת ראה, בה אנו מעיינים ברשימה זאת, הייתה בוודאי חלק מאותו הספר, כי הזוועות שביצע יאשיהו בירושלים, ביהודה, ואף מעבר להן (שם כג 4 - 24) הולמות להפליא את הצווים המבהילים שפרשה זאת מטילה על בני ישראל. הפרשה שלנו מדברת על מקום פולחן יחיד במקום אשר יבחר יהוה (דברים יב 5, 11, 14, 18, 26, יד 22, 25, ט"ז 2, 6, 11, 15, 16), ואיסור חמור לעבוד בשערים, כלומר, בבמות (שם, יב 13). מי שמבקש לאכול בשר בשערים (כלומר, ביישובים השונים הפזורים בארץ ישראל - שרוי לו, אך אסור שיהיה באכילה זו כל סממן פולחני (שם, שם, 15, 22). הפרשה שלנו מצווה על חוסר סובלנות מוחלט כלפי כל אמונה אחרת: אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם את אלוהיהם...וניתצתם את מזבחותם ושיברתם את מצבותם, ואשריהן תשרפו באש, ופסילי אלוהיהם תגדעון, ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא (יב 2- 3). הגויים שישראל הולך לרשת את ארצם - חייבים להיכרת מהעולם, ויחד עמם אמונתם (שם, 29 - 30). הרפורמה של יאשיהו, כמצוין לעיל, ביצעה לראשונה, הלכה למעשה את הצווים הברבריים האלה. הפרשה שלנו דורשת משפט מוות לנביא המדיח לעבודה זרה, לבן משפחה ולעיר שלימה על זקניה וטפה (יג). המאמין ששמע את דבר ההדחה לעבודה זרה מפיו של בן המשפחה (אחיך בן אימך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך... - פסוק 7) חייב להיות ראשון שיסקול את המדיח - ... ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה... (פסוק 10). מבלי להתייחס לפירצה, אשר לפי "ההליך המשפטי" הזה כל מי שיש לו יריב, יכול להרוג אותו בחסות החוק, בטענה שמדובר במסית - הרי התורה בפרשה הזאת מחייבת משטר של טרור מן הגרועים ביותר שהיו אי פעם על פני האדמה. אירונית עד כדי פלצות היא העובדה שמעשים מן המין הזה יהפכו את ישראל ל"עם קדוש", "עם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (יד2; וראו שמות יט5). עם הסגולה הזה נדרש לתת את הנבלה לגר, או למכור לנוכרי (יד 21) ולנגוש את הנוכרי, לעבוט גויים ולמשול בהם (טו 3, 6). וכך בהרג המוני ובהרס מקומות הפולחן - מאמינים כותבי התעודות שעם ישראל יצליח לשרוד בתוך משפחת העמים! דובר הרבה על הסתירות והכפילויות שבתעודות השונות בתורה, שנתפרו אחר כך בתפר גס על ידי עורכים מאוחרים. בפרשה שלנו יש דוגמה לסתירה בתוך אותו מקור עצמו - המקור הדברימי, שעל פיו נערכו ספרי נביאים ראשונים: בטו4 מובטח לעם ישראל: אפס כי לא יהיה בך אביון. שלושה פסוקים אחר כך כתוב: כי יהיה בך אביון, ושוב ארבעה פסוקים אחר כך יש נסיגה של מאה שמונים מעלות מההבטחה החגיגית: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. עם הרבה רצון טוב ואמונה בלב אפשר לתרץ את הסתירה, כפי שעשו פרשנים לאורך הדורות, אך מי שאין יראת הכתוב בלבו, רואה כאן סתם שלומיאליות של אדם שהאמין שאלוהים מדבר מגרונו. ועתה סיור קצר בממלכת הסתירות בין המקורות:
והמאמינים לאורך הדורות פירשו ודרשו וטייחו, ולא העלו על דעתם שטקסט כל כך מבולגן, שיש בו פרכות וצווים מבהילים כל כך - לא ייתכן שבני האדם קיבלו מהאל המושלם והטוב. -----------------
אוגוסט 2008 |
