הנכם צופים בגירסת הדפסה של הדף/מאמר הנוכחי.
לחצו כאן לגירסה המקורית

עוד כמה מילים על אינשטיין

מבוסס על המאמר כמה מילים על אינשטיין ועל היתר אדיב מאת מערכת כתב העת "מקום למחשבה בשער", כמפורט באותו מאמר.

דתיים וחרדים רבים שכותבים לאתר חופש (ויש רבים כאלה) מנסים לתקוף את העמדה החילונית בטיעון כוזב, החוזר ונשנה: "גם אינשטיין היה דתי", או "גם אינשטייין האמין באלוהים". בטענה זו הם מצפים לערער את הבסיס המוצק עליו אנו ניצבים בחיי החופש שלנו, שכן, אם גדול המדענים האמין באלוהים (לכאורה) והיה דתי (כביכול) - מי ומה אנחנו, אנשי "חופש" הקטנים, שלא נלך "בעקבותיו" ונהפוך לדתיים?

ההסתמכות הסלקטיבית על ראיות מדעיות ודברי מדענים מהווה גם היא מאפיין מופלא של הטפה דתית. בכל עת בה נמצאת פיסת ראייה זעירה המוסיפה לאמינותו של סיפור תנ"כי כלשהו, או דעה מדעית נגד היבט כלשהו של האבולוציה, נמצא חלקים גדולים של הקהיליה הדתית חוגגים. לפתע הופכים כולם למומחים ולמדענים, אבל איכשהו נראה שהם שוכחים מה יש לרובו של העולם המדעי לומר, וכיצד מסיקה הקהיליה המדעית מסקנות.

קהיליה דתית זו של מומחים לעת-מצוא נהנית גם לצטט מדענים מפורסמים. כחלק מצורת הדיבור, משתמשים לפעמים אנשים רבים, כולל מדענים אמיתיים, בצירופי לשון שמכילים 'אלוהים'. דבר זה בפני עצמו עשוי לשרת את אלה החפצים לקשור את אמונתם שלהם לאדם המצוטט. אלברט אינשטיין, לדוגמא, הוא דמות מצוטטת רבות, במיוחד מאז שאינו חי כבר ולא יכול עוד לדבר בשם עצמו. לפנים, כאשר היה יכול עדיין להגן על דעותיו שלו, הנה מה שהיה למר אינשטיין לומר על אנשים המצוטטים אותו:

"אני מאמין באלוהים של שפינוזה, אשר מגלה עצמו בהרמוניה המסודרת של הקיים, ולא באלוהים שמעסיק עצמו בגורלות ומעשים של בני אדם ... ... היה זה, כמובן, שקר מה שקראתם אודות הכרתי הדתית, שקר שחוזרים עליו באופן שיטתי. אינני מאמין באלוהים אישי ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הבעתי זאת בבירור. אם יש בי משהו שיכול להיקרא דתי, הרי זו ההערצה הבלתי מוגבלת למבנהו של העולם, עד כמה שהמדע שלנו יכול לגלותו."


אלברט אינשטיין (1879-1955)
מגדולי המדענים בהיסטוריה האנושית

לפני מספר שנים הופיע מנהיג מפלגת ש"ס, אלי ישי, בטלויזיה, ובנסותו אולי להגן על שיעור מאלף שקיבלנו קודם לכן מהרב עובדיה יוסף, טען: "70% מבני האדם מאמינים בגלגול נשמות, אפילו אינשטיין האמין בגלגול נשמות".

כאמור לעיל, מבוסס מאמר זה גם על היתר אדיב מאת מערכת כתב העת "מקום למחשבה בשער", גליון מס' 11 מספטמבר 2000 (ראו המאמר הקודם לפרטים נוספים). באותו גליון מתלוצץ, ובצדק, הכתוב, כי מאחר שהמערכת "אינה שולטת ברזי הספיריטואליזם ולא הצליחה לתקשר עם אלברט המנוח כדי לשאול לדעתו על כל מה שמייחסים לו, נאלצנו להסתפק בקטעים ממכתביו, כפי שמצאנו בספר Albert Einstein - The Human Side מאת Helen Dukas and Banesh Hoffmann שיצא בהוצאת Princeton University Press ב-1979."

בתשובה למכתב שנשלח לו בפברואר 1921 ע"י אישה מווינה ובו שאלה לדעתו בדבר קיום הנשמה והמשכיותה לאחר המוות:

הנטייה המיסטית של זמננו, המראה את עצמה במיוחד בהתפשטות של מה שנקרא תיאוזופיה וספיריטואליזם, היא עבורי לא יותר מאשר סימפטום של חולשה ובלבול. כיוון שחוויותינו הפנימיות מורכבות משחזור וצירוף של רשמים חושיים, המושג של נשמה ללא גוף נראה בעיני ריק לגמרי מתוכן.

נרשם ע"י אינשטיין במדינת ניו יורק בשנת 1937:

גוף ונפש אינם דברים שונים, אלא שתי דרכים שונות של תפיסת אותו הדבר.

בתשובה למכתב בעל תוכן מיסיונרי ששלחה אליו כומר בפטיסטי ב- 17.7.53, ובו שאלה אם חשב, אי פעם, על היחס שבין נשמתו הנצחית לבין בוראו:

אינני מאמין בנצחיות של הפרט, ואני רואה באתיקה עניין אנושי בלבד שאין שום אותוריטה [סמכות] על-אנושית עומדת מאחוריו.


אלברט אינשטיין בצעירותו

ממש לאחרונה, התפרסם מכתב נוסף של אינשטיין, המבהיר עוד יותר את עמדתו כלפי הדת. הנה כמה ציטוטים מתוך אותו מכתב:

"דברי האלוהים הם עבורי לא יותר מאשר הביטוי והתוצר של חולשות אנושיות, התנ"ך הוא אוסף אגדות פרימיטיביות, גם אם ראויות לכבוד, שהן ילדותיות למדי. כל פרשנות שהיא, לא משנה כמה שנונה תהיה, לא תשנה זאת עבורי ... ... בשבילי, הדת היהודית, כמו כל האחרות, היא התגלמותן של האמונות הטפלות הילדותיות ביותר. ולעם היהודי אליו אני משתייך בשמחה, ואשר לאופיו יש לי קירבה עמוקה, אין שום תכונה שונה מאשר לכל עם אחר. ככל שנסיוני מגיע, הם אינם טובים יותר מכל קבוצה אנושית אחרת, למרות שהם מוגנים מהמחלות הגרועות ביותר באמצעות העדר כוח. מלבד זאת, אינני יכול לראות כל דבר 'נבחר' בהם."

קישורים בנושא זה:

מאי 2008