|
סערה*מאת: ניצןלפני כעשרים שנה הציגה התקשורת כנס גדול של נשים שארגנה תנועת ש"ס. במהלך הכנס שודרה לקהל "ברכה" סלולרית מאת הרב כדורי, שכונה "המקובל" - כינוי המקביל לסוג של "קוסם" בדמיונם של רבים שגדלו על חינוך יהודי-דתי מסוים. את המחזה המעט הזוי עיטרו מאות נשים שהרימו ופרשו את כפות ידיהן באוויר משל היו אנטנות, על מנת "לקלוט" כביכול כמה שיותר מהאנרגיה הקסומה של ברכת הקוסם.
יש הרבה מן המשותף בין מה שמכונה "התחזקות דתית" לבין מגמות מתחרות של "ניו אייג'" וכתות מיסטיות למיניהן. מילים כמו "אור", "רוח", "נשמה", "קדוּשה", "אנרגיה" ודומותיהן מציינות תחושה ברורה וחזקה בלבבות המאמינים: הנה יש כאן משהו מסתורי וטוב, עם כוח רב, שאחרים מכירים ושולטים בו ואני לא, וכדאי לי שאתקרב לנושא מהר, על מנת שגם אני אזכה בקצת מהטוב ומהכוח הזה. פרופ' יובל נח הררי ("קיצור תולדות האנושות") כותב על ההתפתחות האבולוציונית במוחו של המין האנושי, שקשורה לתחושות אלה. הוא מכנה אותן "אמונות אנימיסטיות" (מ"אנימה", רוח או נשמה בלטינית), המתאפיינות בתחושה "שהעולם מלא בישויות בעלות תודעה, רגשות, כוח וכישורים". מעין קונספירציה קוסמית מרתקת. אותן ישויות יכולות לתקשר עם בני אדם, ולמעשה מהוות אמונות אלה את מוצאן הקדום של הדתות למיניהן.
מתוך הספר "שעשועים של מודעות":
"פעם חשבתי שמתחבא שם סוד גנוז, היום אני יודע שאין שם כלום," אומר יובל דיין - הרב לשעבר, והוא חווה זאת גם מן הצד השני: "ההילה שיש סביבך כאדם שיודע את הדרך ... כשנתקלתי בחרדים בפעם הראשונה האמנתי ששם אלוהים נמצא ... רצינו את הקדוּשה, את הטהרה ... כאילו שהם לא בני אדם רגילים שקר להם בחורף וחם להם בקיץ."
מתוך הספר "ויברא האדם את אלוהים בצלמו":
לפני מספר חודשים נתקלתי במַתרים ברסלבי בצומת ליד ביתי. שאלתי אותו אם לא מפריע לו לעמוד כך בצומת. "אני בשמיים," ענה לי אותו מתחזק. אז זהו, שאנחנו צריכים אותך כאן על האדמה.
* השם על פי שירו של טים מינצ'ין
אוקטובר 2019 |
