|
לפוצץ את מגדל-בַּלְבֵּלמאת עירוןבמאמרו "פוצצו את בית ההסתדרות" עדו מביא את הקטע שלהלן, מתוך מה שכתב אדם דתי לאתר חופש: ומה הוא כותב על המדע?
יפה השיב על כך עדו בכתבו: ובכן רבותי הדתיים: אי אפשר להיות ספקן ובעל מחשבה חופשית רק לכיוון אחד. אם מה שמדענים מגלים אחרי שנים של מחקר הוא מוטל בספק אז ספר שמתוארים בו כל כך הרבה דברים שלא ייתכנו ו/או שאין להם שום ביסוס איננו אפילו מוטל בספק, הוא בגדר אוסף אגדות עם שחלק מסוים מהם מבוסס (במעורפל) על דברים שהיו. פשוט אבסורדי להתווכח על תורת האבולוציה (שמקובלת היום על רוב המדענים) או על המפץ הגדול (כנ"ל) ובדרך כלל בלי להבין כלום בנושא ובו בזמן להיות משוכנע שהתורה ניתנה לנו על ידי בורא העולם למרות שיש בה שגיאות. כן, זה בסדר גמור לא לקנות כל מה שאומרים לך, אבל אם המדענים יכולים לטעות אז חז"ל לא? אפשר להטיל ספק בתיאורית המפץ הגדול אבל להאמין בסיפור בריאת העולם שלפיו הצמחים התחילו לצמוח על כדור הארץ לפני שהירח והשמש נוצרו? מה, אתם לא מרגישים כמה זה טיפשי? * * * על כך ראוי להוסיף: גם בלי להיכנס לעיסוק נתחני-טרחני על עצם תוכנם של המושגים המדעיים שהדתי ה'למדן' מציין בדבריו, יש לומר שמדובר כאן מצדו באי-הבנה מוחלטת - או בהיתממות מכוונת - באשר להבדל בין מדע לדת. נבהיר אפוא: במדע הטהור (=שאין בו כל עירוב של סייגים אידאולוגיים, או אמוניים-אישיים) אין אלוהים, ואין אמת מוחלטת אחת ויחידה. אמנם למדע יש פילוסופיה ואתיקה - אבל אידאולוגיה (תובענית-כפיינית!) אין בו ולו; לא-כן הדת - לה יש ויש אידאולוגיה חדה ומוחלטת (לכל דת האידאולוגיה החדה והמוחלטת שלה, השונה ונוגדת את כל האחרות), ואותה היא מבקשת לאכוף (גם באונס!) על כל באי עולם. העובדה שהדת היהודית משתדלת - או מעוניינת - להשיג כיום את יעדיה בעיקר 'בדרכי נועם ובדרכי שלום' נובעת אך-ורק מאילוצי הזמן ורוח התקופה [הן מהחשש שמא הכפייה בכוח תבריח את הטרף שעומד ליפול ברשתה, הן משום שעדיין אין יד דת-ישראל תקיפה כיום דייה לכוף את הדת בזרוע ממש] - ולא מרחמנותה הערכית והמהותית. התנהגותה המעשית של הדת נגזרת מעצמתה בלבד: כשהיא חשה חזקה - הדת תוקפנית ונושכנית וכובשנית; אבל כשהיא מותקפת ומתגוננת (לפעמים) - היא מיד עוברת לדבר בלשון חלקות של פיוס, קירוב לבבות ואחדות העם. אך אין ללכת שולל אחר טקטיקת הסחה-נסיגה זו. שכן הדת - מעצם טבעה וטיבה - שואפת לשלוט בכול ולהשתלט על הכול, עד קצה-הקצה האחרון של בדל המציאות - אלא אם כן כוח נגדי יבלום אותה מלפשוט ולהתפשט בלא כל גבול. זה (נוסף על הבדלים תהומיים אחרים) כל ההבדל כולו בין המדע לדת: לדת יש אידאולוגיה כפייתית - ולמדע אין כזאת. לפיכך כל השוואה והקבלה בין המדע לדת היא עירוב של מין בשאינו מינו, תערובת זרה ומוזרה. [עוד להבדל בין דת למדע - במאמרי המבדיל בין חושך לאור.]
* * * אך הנקודה העיקרית בדברי הכותב הדתי היא זו:
כאן שוב נחשפת ערוות הדת במלוא גיחוכה ועליבותה: הדת אינה מסוגלת (זה אלפי שנים!) להביא הוכחה חותכת [אמת! אמת!] לנכונותה המקורית: אמתות שמקורה בָּאֵל. בתרגיל שקוף - ועלוב - הכותב הדתי מנסה להקביל את חולשת הדת למגבלותיו של המדע, וחושב שבכך נפתרו כל בעיותיו (גישתו של כותב זה, כמובן, אינה אלא משל לצורת החשיבה של כלל המאמינים, או רובם). לא ולא. למדע יש כמובן מגבלות טבעיות, אך בידו כלים ודרכים פוטנציאליים לגבור עליהן [בזמן עתידי כלשהו, שכרגע אינו ידוע] - והוא אכן עושה זאת בהתמדה (מה שאינו מוכח היום - יוכח מחר; ומה שאינו נראה ומובן כיום - ייראה [או יובן] מחר; למשל: עניין 'החלקיק האלוהי', שהוא שם מושאל-דימויי בלבד כמובן). ועוד (ואמרנו זאת): המדע איננו מכוון לאמת מוחלטת, ואין לו אידאולוגיה, בוודאי לא תובענית-כוללת, מן האנושות - לא-כן הדת. היא - הדת - מציגה עצמה כאמת מוחלטת, ויש לה אין-קץ תביעות מתמידות וגורפות מן המין האנושי (בעיקר, כמובן, מיהודים). לפיכך המדע (שמכוון לאמת יחסית ומִתְבַּנֵּית [=נבנית והולכת]) פטור מאימות מוחלט - ולעומת זה, הדת חייבת ומחויבת תמיד באימות ודאי ומוחלט לצדקתה ולנכונות מקורותיה [=האֵל], דרכה ויעדיה. * * * ההבדל בין הדת למדע אפוא תהומי וניגודי מאין כמוהו, ולכן גם אינו גשיר או פשיר. סנגורי-דת למיניהם, המנסים כאמור שוב ושוב להקביל - באופן נואש, מלאכותי ומגוחך - בין חולשת הדת למגבלות טבעיות [זמניות!] של המדע - מציגים את כל חכמי-הרגע הללו (שלפתע - לפתע... - אנשי המדע הם גדולי המאמינים בעיניהם, על-פי פרשנותם המסולפת למדע) באורם הנכון והאמתי - בדיוק כפי שכתב עדו במאמרו:
* * * כמובן: תמיד אפשר לטעון אותן טענות סְחָבָתיוֹת (מלשון 'סְחָבָה'), שלפיהן (למשל) אם אין אנו רואים את האל יושב ב'ימים הנוראים' ודן את כל באי עולם - אין זאת אומרת שאין זה כך (1) [או כטענה המוכרת והחוזרת בפי סוחרי התִיחְרוּד - ואת נפוליון ראית? איך אתה מאמין למה שמספרים לך?]. ודאי שאפשר לטעון כך וכך וזאת וזאת - אבל צריך גם לוודא ולאמת מה שטוענים, ולא לומר דברים בעלמא, בלא ראיות-אמת מוכחות-בממש. להתחבא מאחורי גבו של המדע [כשנוח בלבד!] - זאת אינה ראיה, אלא בדיחה מבישה ובריחה מאמירת אמת. כל הטיעון הדתי נהפך כאן למוקיונות באריזה מתוחכמת ו'מודרנית', אך בתוך האריזה נותרים תהייה ותוהו כשהיו לפני-כן, ועולה ממנה למרחוק ריח של אי-יושר, במקרה הטוב, או רמייה והטעיה ברורה ומכוונת.
כשהמדע טועֶה - הוא מודֶה. השמעתם אי-פעם על איש-דת יהודי המודה בטעותו?! הוא שאמרנו: ההבדל בין המדע לדת תהומי וניגודי מאין כמוהו! * * * אין צורך אפוא בייאוש, עדו. יש צורך רק באמירת אמת ובחזרה מתמדת עליה. אמירה ישירה וחזרה ישרה. אמת זו היא מצרך ערכי, שבני-אדם מזן מסוים נוטים לוותר עליו או להתעלם ממנו כשאין הדבר תואם את רצונם האמוני-רעיוני, או משום שהוא סותר את התקליט שקנו במקח-טעות אצל מטיף הדת בלי להבין את משמעותו. * * * הדת בנתה בכתביה מגדל-בַּלְבֵּל [על משקל מגדל בָּבֶל] עתיק-ימים. וזו למעשה מעלתו היחידה של מגדל-תעתוע זה: יסודותיו נעוצים בימים רחוקים ונתוקים מידיעתנו, ומשום כך אין לנו כלים של ממש לבדוק במדויק ובוודאות את כלל פרטיו ותכניו של תוצרם הספרותי - התנ"ך; וכך הדת יכולה ליהנות ולהיזון מפֵרותיו הרעיוניים (וכמובן, המעשיים) של תוצר כתוב וקפוא זה בכל הדורות, ורק משום עתיקותו - לטעון [גם] לאמתותו.
* * * החפירות גילו: עדויות לפולחן בימי דוד המלך (ישראל היום, 9.5.2012). נתגלו ארונות לשמירת סמלי האל. אבל היכן הוא האל עצמו?!...
גם הארכאולוגיה - וחשוב לזכור זאת - יכולה לאשר רק פרטים בריאליה של התנ"ך; אין לה כלים כלשהם לבדוק ולוודא - בממש - תכנים אמוניים-ערכיים המצוינים בתנ"ך, אשר הם-הם עיקר מהותו ורוחו של ספר קדמוני זה, שהכָּסוי מרובה בו על הגלוי. ולשם המחשה: אם נניח יימצא סוף-סוף אי-שם ארון-הברית הקדום והנעלם, כל עולם הארכאולוגיה ירעש וירגש ויסער מהתרגשות אין-קץ. ארון-הברית נתגלה!!! אבל עם שוך הגעש-רעש (שיימשך חודשים!) - נעמוד בעצם באותו מצב בדיוק שאנו מצויים בו כיום: אפס מידע על אמתותו וזהותו של אלוהי המקרא, כישות מטפיזית בעלת רצון וכוונה, כיוון והכוונה. מבחינה זו, שהיא עיקרו של המקרא! - הארכאולוגיה - בממצאיה, יהיו אשר יהיו - לא תוסיף ולא תשנה דבר, אלא אם כן יצטרפו אליה אנשי מדע נוספים, שבמכשיריהם החדשניים יחשפו ויאבחנו את שרידי הדי-אן-אי של אלוהי המקרא על דופנותיו הפנימיים של ארון-הברית, וסוף-סוף, בפעם הראשונה בתולדות האנושות, יוכיחו שאלוהי המקרא הוא אל ממשי, חי, נושם ובועט... את האתאיזם המוצק, ההחלטי והמבוסס יכול אפוא לשנות ולהפריך דבר אחד בלבד: התגלות בפועל של האל המקראי לעיני ולאוזני שבעה מיליארד בני-אדם, הניצבים למול 'הר-סיני של המדע'. עד אז - הכול ברברת בצנרת, או בלשון העם - חארטה-בארטה. * * * את המגדל הדמיוני הזה - מגדל-בַּלְבֵּל זה - חובה לפצפץ בהתמדה ובעקשנות, עד שיתפוצץ כבועת סבון, או כמו בית ההסתדרות הדמיוני - אך את הדמיון שבמערכונו של אפרים קישון אנו נדרשים לממש במעשה-שבפועל. זאת אנו עושים - ונוסיף לעשות - בהצלחה.
הערות: (1) בערך אסתר (ב) - בלקסיקון מקראי של 'דביר' - כותב מחבר הערך על סיפורה של מגילת אסתר: "... חוסר כל עדות על מאורע בתעודות שמחוץ לתנ"ך אינו יכול לשמש ראיה לסתור". [אגב: אותו טיעון רווח (גם) בעניין יציאת מצרים וכל הכרוך בה!] * * * טיעון זה - המוגש לקורא כטיעון 'מדעי מוסמך'! - אומר במילים פשוטות: אמנם נכון שאין בידי שום ראיה של ממש לנכונות טענתי, אך מי שאומר שאיני צודק בטענתי - טועה ומטעה... כך, אנשי-'מדע' אקסצנטריים טוענים טיעונים אקסצנטריים - ובמוחם העקמומי [הפועל לפי עקרון 'עולם הפוך' - גם כשאין לי כל הוכחה, אני הצודק!] הם בטוחים שהכריעו את כל אנשי-המדע הספקניים... 'חכמים' מסוג זה סבורים שאין צורך כלל במחקר עובדתי אובייקטיבי, ודיי להם לטעון טענות בעלמא (על-סמך כתובים עתיקים, שנפשם הסובייקטיבית משתוקקת להאמתתם - ויהי מה). * * * אגב:זו גם שיטתם של אנשי-מדע השוללים את האבולוציה. אלה מציגים פטפטת בריאתנית קנאית-עקשנית וקשקשת להגנית בוטה כתחליף לעובדות מדעיות ולמחקרים של ממש. [למשל בבמת חופש: האבולוציה היא פילוסופיה פוליטית שהולבשה בלבוש מדעי - המשך] על כך יש לומר: ההתנגדות לאבולוציה היא פילוסופיה דתית [ופוליטית - שכן גם הדת היא סוג של פוליטיקה, אמונית ואידאולוגית, בעלת שאיפות שתלטניות וכוחניות] שהולבשה - בזדון - בלבוש כעין-מדעי מסולף ושקרי (פסידו-מדע). וכן קטע זה, מתוך מדריך ההפרכה:
יולי 2012 |
