|
לעשות קצת סדר בדבריםעל אמונה, ידיעה, ערכים וכל השארמאת: ניצןלאחרונה גובר והולך זרם המכתבים המגיע אלינו בנושא הספציפי של "אמונה" ונושאים המקורבים לה. מטבע הדברים מייצרים חלק ממכתבים אלה התכתבויות ארוכות, אשר בחלקן מתגלה בעייה בסיסית של שפה משותפת. כדי שוויכוח יהיה פורה, חשוב שהשותפים בו יבינו באופן דומה את המילים בהן הם משתמשים. נקדים ונאמר: שפת דיבור וכתיבה אינם "מתמטיקה". בתחום המתמטי ניתן להגדיר דברים באופן מדוייק לחלוטין, ולא ניתן לערער כלל על מסקנות שהוכחו על-סמך הגדרות אלה. לא תמצאו אדם שפוי אשר חולק על כך שבין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד, בדיוק כפי שלא תמצאו אדם שפוי אשר טוען כי אחד ועוד אחד אינם שניים. בכפוף להשגה זו, ננסה ליצור בכל זאת שפה משותפת בינינו. - * - * - אמונה מול ידיעה למילה "אמונה" מספר הגדרות מילוניות. מבלי להעניק עודף סמכותיות למילון זה או אחר, נתרכז לצורך הדיון שלנו בהגדרה שמצאתי כמתאימה ביותר: "הרגשת ליבו של המאמין". כאשר אומר מאן דהוא "אני מאמין כי פלוני היה נוכח במקום כלשהו", כוונתו היא "אני סבור שהוא היה נוכח שם, אך אינני בטוח". אילו היה בטוח, היה אומר בפשטות: "אני יודע כי פלוני היה נוכח במקום". וכאן אנו נתקלים בהבדל היסודי שבין "אמונה" לבין "ידיעה". ישנם דברים אותם אנו יודעים בוודאות. אנו יודעים דברים שהוכחו בפנינו באופן ניצח. אנו יודעים דברים שמהווים תחושה פנימית שלנו (למשל, אני יודע כרגע שכואב לי הגרון). כל אלה - אין בינם ובין "אמונה" דבר. אשר על כן אמונה מתחילה היכן שהידיעה נגמרת. במקום בו קיימת סתירה בין אמונה לבין ידיעה, בהכרח "מנצחת" הידיעה. מבחינה ציורית נוכל לתאר זאת (באופן כללי) כך:
אמונה "כהלכתה" אינה סותרת כל ידע. עקרון זה עדיין משאיר, כמובן, כר נרחב לאמונות שונות. להלן דוגמאות למספר אמונות "לגיטימיות":
אחת הדוגמאות המפורסמות בהן נסוגה האמונה מפני הידיעה מצויה אולי בסיפורו של גליליאו גליליי: במאה ה-17 סיפק גליליאו ראיות לכך שכדור הארץ סובב סביב השמש, תוך שימוש בהמצאה חדשה - הטלסקופ. טענתו סתרה את האמונה הנוצרית-קתולית של אותה תקופה והוא הועמד לדין על ידי הוותיקן באשמת כפירה. נדרשו עוד 359 שנים נוספות לכנסייה הקתולית להודות באופן רשמי שכדור הארץ סובב סביב השמש (האפיפיור ג'ון פול השני בשנת 1992), ובזאת לנקות את גליליאו מאשמה.
משפטו של גלילאו, על-גבי ציור אם נבחן אמונות שונות שרווחות בקרב אנשים שונים, נוכל להביא מספר דוגמאות בהן אמונות מקובלות נמצאות בסתירה לידע קיים:
- * - * - רמות של ידיעה השיטה המדעית מאפשרת לנו לערוך תצפיות וניסויים, לבחון באופן אובייקטיבי ראיות שונות ולהגיע למסקנות לגבי העולם שסביבנו. מטבע הדברים, הן הראיות והן האמצעים העומדים לרשותנו אינם תמיד מושלמים ולכן פעמים רבות יקרה שנגיע למסקנות מדעיות בסבירות חלקית. לדוגמא: עצם קיומו של התהליך האבולוציוני, על פיו התפתחו בהדרגה המינים אלה מאלה, אינו נתון עוד במחלוקת מדעית כלשהי. עם זאת, קיימות כיום תיאוריות שונות לגבי נושא מעט אחר: ראשית היווצרותן של צורות החיים הפרימיטיביות על-גבי כדור הארץ, בעבר הרחוק. קיימת השערה המדברת על היווצרות מולקולות אורגניות מורכבות בקירבת "ארובות געשיות" בתחתית האוקיינוס. השערה אחרת דנה במולקולות אורגניות שהגיעו לכדור הארץ על גבי כוכבי שביט. כל עוד אין בידינו הוכחות חותכות וחד-משמעיות, הרי שהויכוח בנושא הוא לא רק לגיטימי, אלא אף מבורך: זו אינה חולשה של המדע, אלא חלק מגדולתו, המאפשרת הטלת ספק ומעודדת מחקר נוסף ושיפור המסקנות. דוגמא אחרת: על פי כל המסקנות העדכניות שבידנו, לא התרחש מעולם תהליך בו צעדו ממצרים לארץ ישראל מיליוני יהודים (שש-מאות אלף גברים בליווי נשותיהם וטפם) במשך ארבעים שנה. עם זאת, לא רק שאיננו יכולים לפסול נדודי שבטים קטנים יותר, אלא שחלק מהראיות אף תומכות בכך. נכון לעכשיו, על פי מיטב מסקנותינו, ובסבירות גבוהה יחסית, סיפור "יציאת מצרים" הינו גלגול של סיפורי נדודי שבטים קטנים, אשר התמזגו עם שבטים כנענים מקומיים בתקופת היווצרותו של העם העברי הקדום. העובדה שאיננו יודעים הכל בוודאות היא פשוטה וטבעית, שכן אחרת לא היה טעם בשום מחקר מדעי נוסף... במקרים בהם ידיעותינו אינן מוחלטות, שם יש מקום למחקר נוסף וגם לוויכוחים המכילים יסודות של "אמונה". יכול חוקר א' להאמין שההשערה שלו היא הצודקת, בעוד חוקר ב' מאמין דווקא בהשערה אחרת. מבחינה ציורית נוכל לתאר זאת כך:
רמת הסבירות אינה אחידה והיא עשויה להשתנות בין ידיעות שונות, ובהתאם לה רמת האמונה. אם המסקנה שהמולקולות האורגניות המורכבות הראשונות נוצרו בתוך האוקיינוסים מקובלת כיום ברמת סבירות של, נאמר, 80%, הרי שהמסקנה שלא צעדו בסך מיליוני יהודים בין מצרים לישראל מקובלת ברמת סבירות של, נאמר, 97% (המספרים הנ"ל הם לדוגמא בלבד, ולא בהכרח משקפים את המצב הקיים). חשוב לציין דבר מה נוסף ועקרוני: השיטה המדעית אינה מתעלמת מקיומן של מסורות ואמונות. נהפוך הוא: התוכן של מסורת זו או אחרת מהווה אף הוא מימצא בתוך סל המימצאים והראיות של מחקרים מדעיים. אלא שבנושא חקר ההיסטוריה, השיטה המדעית בוחנת את כל הראיות: מימצאים ארכיאולוגיים, ניתוחים לשוניים, טקסטים נוספים ממקורות אחרים, תהליכים היסטוריים אחרים דומים, וכן - גם את הטקסט ההילכתי-דתי. לכן בהכרח מסקנותיה מדוייקות יותר "מהשיטה הדתית" המעניקה משקל עצום (אם לא מוחלט) לטקסט ההילכתי-דתי בלבד. - * - * - עד כמה מוחלטת הידיעה? מסקנות פיזיקליות המוכרות "כנכונות" יכולות להתברר (עם המשך התקדמות המדע) כמקרה פרטי של מסקנות כלליות יותר. כך קרה למשל כאשר מחקרו של אינשטיין הוביל לגילויים של חוקים פיזיקליים חדשים, בהם היו נכונים חוקיו הקודמים של ניוטון רק במקרה הפרטי של מהירויות נמוכות. מי שרוצה לראות בכך סוג של הפרכה למסקנות שנחשבו קודם לכן "מוחלטות", שיבושם לו... מי יתן ויופרכו כך כל מסקנותינו :-) עם זאת, נחזור כאן להערה שהופיעה בראשית הדברים: מתמטיקה טהורה הינה התחום היחיד בו ניתן להוכיח דברים במלוא מאת האחוזים. לגבי כל נושא אחר נוכל תמיד, עם מעט יצירתיות, למצוא טיעונים נגדיים - גם אם הם לעיתים גובלים מעט במדע בדיוני. מי שהתייחס באופן מאד מסוים לנושא זה היה הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-17, רנה דקארט. בנסותו לקבוע לעולם נקודת מוצא הגיונית כלשהי, אשר בה - בניגוד לדברים רבים אחרים - לא ניתן יהיה להטיל ספק, קבע את העקרון הידוע "אני חושב, משמע אני קיים". מילותיו אלה של דקארט מכוונות לתובנה האומרת כי בעצם, אם ננסה להוכיח באופן לוגי ומעבר לכל ספק את קיומם של דברים, נוכל להוכיח רק את קיומנו אנו. על כל דבר אחר נוכל תמיד לטעון שייתכן והוא באופן זה או אחר פרי דמיוננו, יצירה של מוחנו המורכב והמופלא, אשר רק גורם לנו לחוש כאילו אותו הדבר באמת נמצא שם. גם ללא דקארט, עדיין ניתן תמיד לערער על מסקנות מוחלטות של השיטה המדעית. אין ראיות לנדידה מסיבית ממצרים לישראל? מה הבעייה, הרי ידוע שבני ישראל צווו "לנקות" אחריהם הכל. יש לנו ראיות לכך שמעולם לא היו על פני כדור הארץ מספיק מים לכסות את כל ההרים? מה הבעייה, "המבול" כלל גלים ענקיים שכיסו בכל פעם הר אחר. הארנבת אינה מעלה גירה? מה הבעייה, הטקסט התכוון בעצם לכך שהיא אוכלת את גלליה. יש לנו ראיות לכך שכדור הארץ זקן הרבה הרבה יותר מכמה אלפי שנים? מה הבעייה, אלוהים הכל-יכול ברא ראיות אלה בדיעבד. למעשה, שני סוגים של תירוצים קבילים כמעט בכל מקרה: א. הכתוב אמר דבר מה אבל התכוון לדבר אחר, ולכן הכתוב צודק (לך תתווכח עם הכתוב...); ב. אלוהים, בכוחותיו, עשה "נס" ולכן המסקנות שלנו אינן רלוונטיות (מי צריך מחקר מדעי כשאפשר להוציא מים מהסלע?). מכיוון שתמיד ניתן לתרץ כך כל מסקנה פיזיקלית הפוכה, אנו נותרים רק עם הדברים אותם אנו יכולים לנתח ולחקור, ורק עם המימצאים שאנו יכולים לראות ולמדוד. כפי שכבר נכתב במאמר מסוים: אפילו אם העולם נוצר לפני 5769 שנים עם ראיות ומימצאים על דינוזאורים שחיו לפני שבעים מיליון שנה, אזי חקר אותם דינוזאורים, לגבינו, הוא הדבר האמיתי היחידי שיכול (וצריך) להתבצע. תאריך הבריאה הפילוסופי האחר הוא דבר נטול ערך מחקרי, וממילא אין לנו מה לעשות איתו. הוא לא שווה יותר מאשר משחק מילים גרידא. לכן, אם תרצו, נוכל באופן גס לחלק את "הידיעות" שלנו לשלוש רמות: א. ידיעות מוחלטות ברמה מתמטית, ללא כל צל של ספק: על אלה נמנים למשל "בין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד", 1+1=2, וגם הידיעה שאני קיים. ב. ידיעות מוחלטות ברמה הפיזיקלית, שאנו יודעים אותן בוודאות, אבל ניתן להשתמש בשיטת התירוצים לעיל כדי לערער עליהן. על אלה נמנים למשל מבנה מערכת השמש, האבולוציה של החי והצומח, ועוד. ג. ידיעות בסבירות גבוהה: על אלה נמנים למשל היווצרותן של המולקולות האורגניות המורכבות הראשונות באוקיינוסים, המבנה המדוייק של עץ "קופי האדם" (הומנידים) לדורותיהם במהלך מיליוני השנים הבודדות האחרונות, העובדה שהיו לפחות שני אנשים בשם "ישעיהו" שדבריהם קובצו בספר המתאים בספרי הנביאים. מבחינה ציורית נוכל לתאר זאת כך:
- * - * - אמונה דתית בדוגמאות שלעיל ובדוגמאות אחרות, מופיעות אמונות מסוגים שונים. חלקן אינן קשורות בדת ("בעוד חודשיים ירד גשם חזק"). אחרות קשורות בדת בעליל ("אני מאמין בביאת המשיח..."). אנו נגדיר את אוסף האמונות של אדם הקשורות בדת (אם וכאשר קיימות כאלה) בתור "האמונה הדתית" של אותו אדם. מטבע ההגדרה מהווה האמונה הדתית חלק מאמונותיו של אדם. נציין שקיימות אמונות ספציפיות, אשר בעיניו של אדם אחד הן "דתיות" ובעיניו של אחר הן אינן כאלה. דוגמא: דעות ואמונות בנושא הסיבתיות שבעולם וחופש הבחירה של האדם, נדונות לעיתים בהקשר דתי זה או אחר, ופעמים אחרות בהקשרים פילוסופיים חילוניים למהדרין, או אפילו מדעיים. באופן כללי, ככל שאדם "דתי" יותר, כך מהווה האמונה הדתית חלק עיקרי יותר מאמונותיו בכלל. והיכן נכנסים "ערכים"? המילון מגדיר "ערכים" (בין השאר) כ- "נכסים רוחניים". איך משתבצת הגדרה זו במודל שלנו כאן? התשובה היא שלפחות מבחינת השימוש הנפוץ, "ערכים" הינם "סוג של אמונה". ישנם ערכים הנובעים מאמונה וישנם ערכים שלא. "אמונה" - במיוחד "אמונה דתית" - ו"ערכים" הם שניהם צרכים טבעיים שתורמים לשפיותנו, ושניהם נסוגים מפני הידיעה המוחלטת. ניתן לסכם במספר מילים את המשותף והזר בין השניים באופן הבא:
מבחינה ציורית נוכל לתאר זאת כך:
הנקודה האחרונה בסיכום שלעיל (כניעתם של ערכים לאמונה הדתית) באה לידי ביטוי במיקומו המדוייק של הקו השבור בתמונה שלנו. מי שאמונתו הדתית "בוערת", יבטל את ערכיו הפנימיים מפני אלה המוכתבים על-ידי הדת, והקו השבור הנ"ל ייסוג אצלו כלפי מטה. מי שאמונתו הדתית קיימת אך אישיותו ו/או התנאים בהם התחנך מעודדים זאת, יתקדם אצלו הקו השבור הנ"ל כלפי מעלה (לעיתים תוך שימוש מסוים בשיטת "התירוצים" האמורה). חילוני אמיתי יוותר ללא העיגול של "אמונה דתית", וממילא, כפועל יוצא, יהיה אצלו העיגול של "ערכים חילוניים" שלם.
ראו גם: ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים
ספטמבר 2009 |
