הנכם צופים בגירסת הדפסה של הדף/מאמר הנוכחי.
לחצו כאן לגירסה המקורית

משחק בארבעה נעלמים (מינימום)

מאת כתב חופש לענייני אמונות-הבל, כתות מיסטיות ודתות

הטוקבק הבא התגלגל באינטרנט בתגובה לאסון הרכבת ליד קיבוץ רבדים:

נסתרות דרכי השם, למה הוא לוקח דווקא את הצדיקים?? כי כנראה שהם הולכים ישר לגן עדן. וכל ישראל ערבים זה לזה, והם נשמות קדושות. והחילונים עדיף שיתעוררו, כי הם היו הולכים ישר לגיהנום, והשם אוהב את בניו ישראל ולא רוצה שילכו לגיהינום, אז הוא רק מכה ומזעזע כדי שיתעוררו בתשובה. גם להזהרות יש גבול.

מעניין, חשבתי לי בלבי, "השם" הוא נעלם מוכר וידוע שאיש אינו יודע עליו דבר וחצי-דבר, והכותב גם מאשר בחתימת-ידו שדרכיו נסתרות. אבל כבמטה קסם הוא - הכותב - יודע צפונות-לבו של "השם", מה בדיוק הוא רוצה, מדוע הוא מכה, מפני מה הוא מזהיר, ובאיזו דרך.

מסתתרים כאן, כמובן, עוד שני נעלמים חשובים - גן העדן והגיהינום. אבל אל-דאגה! בדת הכול מותר, וכמה שיותר נעלמים כך הרבנים סמכותיים יותר. למי שאינו יודע, הנה דברים שאמר אחד מגדולי הרבנים בדורנו - הרב שך (יתד נאמן, ח' שבט תשנ"א, ינואר 1991, ובהרצאה בישיבת פוניבז' באותו חודש). הדיון מעט שונה, אבל העיקרון זהה:

השואה היא רגע התשלום


יוני 2005