קדישמאת דן מלריתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב...
נכון שאת/ה יודע/ת מה זה "קדיש"? אז יש לנו הפתעה בשבילכם!! לא מת ולא בטיח! לא התייחסות למוות, לא למת ולא לאדם כלשהו! לא הבעת צער, או אבל, לא התייחסות למשפחה האבלה! אין בתפילת "קדיש" התייחסות כלשהי ליצור אנושי כלשהו!!! כל שיש ב"קדיש" הוא שיר תהילה לאלוהים. כן! רק לאלוהים, ולשום דבר אחר! וזהו נוסח התפילה, עם תרגום לעברית לצידו:
תשאלו, ובצדק, מדוע מקפידים הרבנים והחזנים והקברנים להשתמש בתפילה זו בלשונה הארמית, כאשר מרבית תפילות ישראל נאמרות בעברית? כלום זה רק מנהג, שנשתמר מתקופה קדומה, בה שפת העם היתה ארמית? אם כך - מדוע דווקא תפילה זו ולא תפילות אחרות? על מנת שלא תדעו את האמת! רגעי מוות הם רגעים חשובים, יקרים וכואבים לאדם האבל, רגעים של חשבון נפש, רגעים בהם יכולים מטיפים, אפילו זרים לו ולחייו, לנצל את חולשתו ולעשות בו מניפולציה, לשנות את אמונתו, את מנהגיו, ואת מה-לא-עוד. אם ידעו כולם, ש"קדיש" היא בסך הכל שירת הלל לאלוהים, שירה שלא בדיוק אותה התכוון ורצה המתאבל, בייחוד המתאבל היהודי-החילוני, לשיר ולומר אל מול קבר פעור, בו הניחו זה עתה (הניחו? הטילו!) את גופת יקירו/ה, אולי יתבאס עד כדי הפניית עורף למינהג, לקברנים, ושמא, חס וחלילה, לרבנים ולדת כולה! אז מוטב שתשארו בורים, הם חושבים, ולא במעט גם צודקים. עדיף שלא תדעו את הנאמר מול קברו הפעור כפצע פתוח של יקירכם-יקירתכם! התמידו בבורותכם, המשיכו בעוורונכם! בכל טכס קבורה תוסיפו להלל ולשבח ולקלס ולרומם ולהדר את שמו של זה, שסביר להניח שאינכם מאמינים כלל במציאותו. אבל, אם את/ה עמנו גם בקטע זה, ותאמרו ותשאלו: טוב, הבנו את הרעיון, ואנו יודעים מה לא לומר אל פתחו של קבר. אבל מה כן לומר, מלבד דברים אישיים, לזכרו/ה של מת מסויים זה?
יש תחליף טוב גם ל"קדיש" הדתי, והוא שירו של יהודה עמיחי -
"כך אתגדל וכך אתקדש"
נוסח נוסף של "קדיש חילוני" שלחה אלינו מעיין:
קדיש חילוני / שלום סמיד, חבר קיבוץ נגבה
יולי 1998 |