|
פדופיליה ביהדות לא רק בפסחמאת: אורה לב-רוןהפעם חוגגים הרבנים את הפסח בפסיקה חשובה: אסור לילדה לשיר אם כבר מלאו לה שלוש. שוב יצר הרע, והפעם - גם בגיל הרך. בהקשר זה כדאי לדעת שהיהדות לא פוסלת פדופיליה. להיפך. בעסיסיות ובעניין רב דנים חז"ל במעשים מגונים בקטינות. קטינות, אגב, הן מתחת לגיל שלוש. מעל - זה כבר ממש עניין של בגירים. ילד בן תשע וילדה בת שלוש - זה מוגדר "ביאה" ולכן מותר. וכך יושבים חכמנו הגברים היהודים הקשישים, ונכנסים לפירוט על הדמיון בין הכנסת אצבע לעין, להחדרת ה... אבל לא לעין, אלא לקטינות בכל מיני גילים. ולשם מה נחוצה חלוקה לגילים שונים? כך אפשר לפסוק הלכות שונות ובהזדמנות חגיגית זו להמשיך ולבחוש בפנטזיות המיניות הפדופיליות. למשל, דיון פרטני ומביך במצב בתוליה של "אשה" בת פחות משלוש. האם הבתולים מתאחים, ואיך בודקים. שנאמר, פויה! ולמי כל כך אכפת ממצב הקרום המפורסם דווקא בשעה שהתבצע אונס קטינה? ודאי שלא לנאנסת, הזקוקה לפסיכולוג ולקבוצת תמיכה, וגם אז כנראה שלא תתאושש נפשית לעולם. מי שזקוק הוא בעל הנכס. אשה, כידוע, היא בגדר קניין של האב ואחר-כך של הבעל. אם ייקרע קרום הבתולין ייגרם נזק לקניין, כי בפנטזיה של הגבר היהודי הכשר תופס אקט ביתוק הבתולין מקום של כבוד. לכן, לא להאמין, מחפשים חכמנו בנרות באיזה רגע אפשר לאנוס קטינה (שהיא בגדר תינוקת של ממש) מבלי לפגוע לתמיד בקרום הקדוש, כדי שעוד גבר יוכל לבתק ולגמור. הערת המערכת: לנושא יש חשיבות יתירה, הן בגלל רגישותו, והן להכרת המשמעות של מוסד הרבנות המבוסס על המשפט העברי ההילכתי. אפריל 2006 |