מי שמאמין - יאמין, ומי שמבקש להצדיק את מעשי העוול - שימשיך לטעון שאינו מאמין
27 בנובמבר 2003 לכבוד מר ארנון ומשתתפי פורום "דתיים-חילוניים" ב"תפוז", אתר חופש העביר אלינו את המכתב הבא, לאור שאלה שעלתה באותו פורום, ובו מועלית כנגדנו טענה, שלכאורה אין אמת בסיפור על דינה:
על כך ענה אוהד, מצוות האתר, ואנחנו מצטרפים לדבריו:
ולהלן תשובתנו שלנו: שנו חז"ל: המוציא מחברו עליו הראיה. מי שטוען שהסיפור הוא שקר וכזב - חובתו להוכיח שטענתו אמת. מאחר שמדובר באירוע שהתרחש במקום מסויים ובזמן מסויים, ניתן לומר על דברים בהקשרו שהם "שקר" או "אמת" רק לזה שהיה נוכח באותו מעמד. אותו אדם שטוען שמה שכתבנו בספר הוא "שקר וכזב", חייב להיות אחד מהשניים: מתחרד שהשתתף באותו מעמד, או מטיף חרדי, שכיהן כמדריך באותו סמינר. אלא שגם בזה לא די, שכן לא פירטנו את שם הסמינר, מארגניו, מקומו ומועדו, כך שאותו ספקן אין כל בסיס לטענותיו. אדם כמותו גם לא יקבל תשובה אחרת לבד מהסכמה שמדובר ב"שקר וכזב", ולכן גם אין טעם להשיב לו, וגם אם נציג בפניו דברים מפי חברי העמותה, שהשתתפו באותם מפגשים, הוא לא יאמין להם, אלא לרב המנחה אותו בכל רגע ורגע מחייו. הדברים שנביא להלן אינם מיועדים למשמיצינו. דברינו אלה נועדו למשתתפי הפורום, שאינם מכירים את הפרשיות הכאובות, וחשוב שיידעו במה מדובר. בספרנו "שדים מגיחים מאפלה" (*) העלינו 25 פרשיות כאובות - חלק קטן ממאות פרשיות אחרות - להן נחשפנו במהלך עשרים השנים האחרונות, במסגרת פעילותנו בעמותה ע.ל.ה.-חופש, שבין שאר יעדיה נתנה ועודנה נותנת תמיכה לכל אדם שחש עצמו נפגע מתהליך ההתחרדות ("חזרה בתשובה"). בהקדמה לספרנו כתבנו: "כל האירועים המתוארים בספר זה הם אמת. כל הפרטים המזהים את הנפשות הפועלות שונו מטעמים מובנים, ואין כל קשר בין השמות שבספר לפרשה כלשהי מהפרשות האמיתיות המסופרות בו... רק שם אחד נותר חשוף וגלוי, ברשות המשפחה ובהסכמתה - שמה של טלילה בן פורת ז"ל... הסיפורים בספר זה מובאים כפי שסופרו והושמעו באוזני החברים הפעילים בעמותה. הסיפורים תועדו... לאחר מכן הוסיפו פעילי העמותה ללוות את המשפחות שרצו בכך, ולתת להן סעד, תמיכה ועצה חברית ואוהדת". אין שום סיבה לכך, שבגלל טלטלה נפשית של קורא חרדי זה או אחר, או גם של מטיף ופעיל באחת האגודות המיסיונריות הפועלות בשירות המימסד החרדי, נחשוף כאן שם של אדם, ש- (1) ביקש במפורש שלא נחשוף את שמו; (2) עלול להיפגע פיסית או להיות נרדף חברתית בידי אנשים אלימים בחברה החרדית, וכבר היו דברים מעולם. "דינה" - האישה שחשפה את סיפורה בקטע "שדים מגיחים מאפלה", איננה מוכנה להיחשף, ואנחנו מבינים לליבה. ובכל זאת, על מנת לעשות מאמץ מיוחד עבור אלה מגולשי פורום דתיים-חילוניים ב"תפוז" שדרכם ישרה ופיהם וליבם שווים, פנינו למירי ג', אחת הנפשות שהשתתפו בחשיפה בספר, והיא ניאותה לכתוב מכתב אישי לגולשי הפורום. מירי מוכנה כיום להיחשף בשמה (כמו גם העיתונאי יזהר המופיע בסיפורה), אבל סיבות שונות מונעות ממנה, בשלב זה, לחשוף את שמו המלא של אחיה. כדברים שמירי כותבת להלן - "למרות שכל זיכרון מעלה כאב רב" - רק מי שלבו לב-אבן לא יהיה מסוגל להבין את מניעיה שלא לחשוף את בני המשפחה, על אף השנים הרבות שחלפו מאז... בסיפור "רק לא צה"ל" מירי מופיעה בשם אורלי, אחותו של "אלי", הלא הוא ש'. כל המעוניין יוכל להשוות את הכתוב במכתבה זה לסיפור שהועלה מפיה לפני שנים, ופורסם בספרנו הנ"ל. הנה, אפוא, מכתבה של מירי ג', שהתקבל אצלנו בתאריך 13.11.2003:
עד כאן סיפורה המעודכן של מירי ג'. מי שמאמין - יאמין, ומי שמבקש כל דרך להצדיק את מעשי העוול של המיסיון החרדי - שימשיך לטעון שאינו מאמין. בעינינו הוא בבחינת "אם לא תאמין כי לא תיאמן". אגב - סיפור אחר של אחות של מתחרד התפרסם באתר חופש, ואין לנו ספק, שחסרי-האמון ימלאו אחר צו רבניהם, וגם בו לא יתנו אמון.
בברכה, (*) את הספר "שדים מגיחים מאפלה" ניתן לרכוש בזול ברשת "צומת ספרים" בכל הארץ. על הספר ניתן לקרוא באתר חופש. יוני 2004 |