אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > החזרה בתשובה  לגירסת הדפסה     

כתות מיסטיות בישראל ובעולם (1)
חלק ראשון: הכתות המיסטיות ככלל

מאת ד"ר צופיה מלר

הערת המערכת: בסדרת המאמרים שאנחנו מעלים באתר על הכתות המיסטיות ועל כת התשובה, אין ולא היה ביכולתנו או בכוונתנו להקיף את כל הכתות שבעולם. עיקר מטרתנו היא להתייחס לכתות המיסטיות שביהדות, נוסח "כתות כחול-לבן". מי שיאתר חוסר כלשהו בהתייחסותנו לכת זו או אחרת, בל יראה בדבר כוונה כלשהי.

חשיפת הפרשה של גואל רצון על 32 נשותיו ו- 89 ילדיו [לכך מתווספות מעת לעת פרשיות של כתות אלימות בקרב הציבור החרדי, לאחרונה הרב אליאור חן שהתעלל בילדים], מעלה מחדש לתודעת הציבור בישראל את סוגיית פעילותן בארץ ובעולם של כתות מיסטיות שונות ומשונות החל במחצית השנייה של המאה העשרים, ועד לעצם ימינו אלה. סקירה רחבת יריעה על תופעת הכתות המיסטיות פורסמה ב"הארץ" במאמר שנכתב על-ידי אסף ענברי בשם "סוף עונת החילונים" (2), בשלשה חלקים (10, 17 ו-24 בספטמבר 1999). מובאות מספר ממאמרים אלו מצוטטות גם במאמר זה. נושא זה כולל גם את הכתות המיסטיות מ"תוצרת כחול לבן", הלא הן "כתות התשובה", להן יש השפעה לא מעטה על חלק מהציבור הישראלי.

תופעת התפשטותן של הכתות המיסטיות ברחבי העולם בעיקר החל באמצע המחצית השנייה של המאה העשרים, הביאה לריבוי מחקרים וממצאים הן של פסיכולוגים ופסיכיאטרים שבדקו את השפעת השתייכותו לכתות אלה, של הפרט ושל בני משפחתו וסביבתו הקרובה, הן של סוציולוגים, אנתרופולוגים ואנשי חינוך, שבדקו את הגורמים החברתיים והסביבתיים לתופעה, וגורמים העשויים לצמצם את נזקיה לפרט, למשפחתו ולחברה.

במאמר זה אתמקד בעיקר בנתונים שנחשפו ע"י טובי החוקרים בתחום בארץ ובעולם, ופורסמו בשלשת העשורים של שלהי המאה העשרים, ותחילת המאה העשרים ואחת. חלקם של מחקרים אלה נעשו על אנשים שפרשו מכתות אלה, מעדויותיהם האישיות ומבדיקות מדוקדקות שנעשו בהם על-ידי מומחים ואנשי מקצוע. אלה שפרשו מן הכתות המיסטיות מבחירה, ותכופות על אף איומים שקבלו על שלומם ועל חייהם, ייקרא להלן: "פליטי הכתות".

מנתוני המחקר הפסיכולוגי בנושא הכתות המיסטיות בעולם ובארץ

רבים מן החוקרים שהתמחו בתחום השפעתן של הכתות המיסטיות על חבריהן טוענים, שמדובר כאן במחלת נפש מסוג חדש, שעדין איננו מוכר דיו, והנגרם כתוצאה משטיפת מוח מתוכננת, מכוונת ובלתי אחראית. שניים מן החוקרים, פלו קונריי וג'ים זיגלמן (3), לדוגמא, פרסמו ב- 1982 תוצאות מחקר שערכו בכ- 400 מ"פליטי" הכתות המיסטיות בגילים שבין 18 ל- 50.

המחקר מצא קשר ברור בין הגורמים הבאים:

א. בין משך הזמן בו שהה האדם בכת למידת הנזק שנגרם לו. המסקנה בעניין זה הייתה, שככל ששהייתו בתוכה הייתה ממושכת יותר, כן הנזק היה רב יותר.

ב. בין משך הזמן שהוקדש בכת לאינדוקטרינציה ולטקסים פולחניים, לבין דרגת הנזק הנפשי. בעניין זה הסיקו החוקרים, שככל שהוקדש זמן רב יותר לאינדוקטרינציה ולטקסים פולחניים, כן היה הנזק הנפשי רב יותר.

בין הנזקים הנפשיים שמונה המחקר אצל הנבדקים ניתן למנות את הפגיעות הבאות:

1. כשני שליש מן הנבדקים סבלו מהפרעות רגשיות לטווח ארוך;
2. למעלה ממחציתם סבלו מהפרעות בתפיסה, מאבדן זיכרון ומסיוטים;
3. רבים מהם איבדו את ביטחונם העצמי, והתקשו להתמודד בחיי היומיום;
4. אצל 20% מהם נתגלו נטיות התאבדות והרס עצמי;
5. יותר משליש נזקקו לטיפול נפשי עד כדי צורך באשפוז;
6. רובם נזקקו לתקופת התאוששות של 16 חודש ויותר, על מנת לחזור לתפקוד תקין.

מחקרים שנעשו בארץ באותו נושא רק מאששים את ממצאי המחקרים שפורסמו בארה"ב ובאירופה וחלקם, אכן, מצאו את ביטויים בדו"ח ועדת תעסה-גלזר, ששמו הרשמי הוא: "דו"ח הוועדה לחקר הכתות המיסטיות בישראל". הדו"ח מכיל למעלה מ-500 עמודים, והוא נחשב למקיף ביותר מאז דו"ח אגרנט, שהוגש לממשלת ישראל. בין הממצאים שנרשמו בדו"ח ושבחלקם אף פורסמו בעיתונות בארץ ("כותרת ראשית" 11.2.87, "מעריב" 5.2.87 ועוד) אפשר להצביע על הממצאים הבאים:

"בקרב אלה המצטרפים לכתות קיימת סכנה לפגיעה ביכולת השיפוט, האוטונומיה והבחירה של הפרט... הוועדה מזהירה מפני ניתוק מכוון על-ידי הכת בין היחיד לחברה. כתות עושות זאת באמצעות ניתוק פיסי, או ניתוק בשיטות פסיכולוגיות ותקשורתיות. הוועדה מצאה במקרים מסוימים, כי ננקטו אמצעים מיוחדים למניעת קשר בין החבר למשפחתו... כי רוב המדריכים בכתות אינם אנשי מקצוע מיומנים בתחום בריאות הנפש, ואינם מסוגלים לאתר מבעוד מועד נזקים העלולים להיגרם מפעולותיהם. ידוע על מספר מקרים של אשפוזים ותגובות נפשיות קשות שדרשו התערבות מקצועית. בחלק מן הכתות ננקטו פעולות כגון היפנוזה, תוך שלוב של לחץ קבוצתי, ניתוק פיסי ותרבותי, חוסר פיסיולוגי, בלבול, רעש התחזות ועוד. מודגש כי בין 50% ל-70% של המצטרפים לא נזקקו כלל לטיפול נפשי קודם להצטרפותם לכת...".


אאא


תופעה נוספת שציינה הוועדה עפ"י חוות דעת של מומחים היא:

"הקושי של חלק מעוזבי הכתות לשוב לחיים נורמאליים. יש המתארים מצבם כריחוף בין שני עולמות, מצב הנמשך זמן ניכר. בעיות אחרות הן "דיכאון מתמשך, רגשי אשם, חוסר אמון קיצוני, איבוד בטחון להבחין בין טוב ורע, התפרצויות כעס ועוד... בחלק מן הכתות בישראל מתגלות תופעות העשויות להעיד על חוסר סובלנות כלפי חוץ, ולעיתים גם כלפי בני הקבוצה עצמה.. יש גם גילויי אלימות... חלק מהקבוצות תובעות ציות, כניעה והיענות כמעט טוטאלית לסמכות".

בין הכתות המיסטיות שפעלו בישראל בשנות השבעים והשמונים, ושנזקיהן ליחיד, למשפחה ולחברה הוקעו חד-משמעית ע"י מומחים בדו"ח ועדת תעסה-גלזר (פברואר 1987), נפקד מקומן של מספר כתות מיסטיות מ"תוצרת כחול לבן", הלא הן "כתות התשובה". גורמים שתמכו חד משמעית בהכללתה של כתות אלו בין הכתות המוקעות ע"י הוועדה, לא עמדו, מן הסתם, בפני עצמת לחצים פוליטיים, ולאחר עיכוב פרסומו של הדו"ח זמן רב בשל מכבש לחצים זה, הוא פורסם בסופו של דבר בלא ששמן של "כתות התשובה" ייכלל בין מושאיה. עניינית - ברור שאין זה משנה כהוא-זה את העובדה, ש"כתות התשובה" מסוכנת לחברה בישראל לא פחות מן האחרות, ובמובנים מסוימים אף יותר. המשך פעילותן של הכתות באין מפריע אפשר שלא הייתה נפסקת לו גם היה נזכר שמן באותו דו"ח, ממש כשם שלא נפסקה בעקבות הפרסום פעילותן של שאר הכתות שנזכרו בדו"ח, כמו "אימן", "אסט", או "הרי קרישנה". הן אפילו לא ירדו למחתרת, אבל מנהיגיהן הבינו, מן הסתם, שהשעה אינה יפה לפעילות חודרנית בוטה, ושמוטב להן להצניע את כוונותיהן ומעשיהן עד יעבור זעם.

הכתות שלא צמצמו את פעילותן המיסיונרית אף במעט לאחר הפרסום, וזאת, כמובן, משום שלא נזכרו מפורשות בשמותיהן, הן "כתות התשובה", שבאמצעות פעולות הסוואה מתוחכמות בכל הנוגע למטרותיהן ושיטותיהן, הוסיפו לשטות בחברה החופשית ולהפיל ברשתן קורבנות תמימים נוספים, והן אף מוסיפות לעשות כן עד עצם היום הזה. אי הכללתן בדו"ח סייע בעניין זה, כאמור, ללא ספק.

מאמר זה נועד לחשוף בפני הציבור, לצד נתונים חדשותיים, גם מקצת ממסקנותיהם של חוקרים מתחום מדעי נפש האדם - פסיכולוגים, פסיכיאטרים, סוציולוגים, אנתרופולוגים ומחנכים - בדבר הנזקים הנגרמים לאדם עקב הצטרפותו לכת מיסטית ושהייתו הממושכת בקרבה. ממילא מובן, שאת דברי הביקורת הכלולים בדו"ח יש להחיל על "כתות התשובה" לפחות באותה מידה בה הם ניתנים להחלה על שאר הכתות המיסטיות, שפועלות בישראל ובעולם במחצית השנייה של המאה העשרים ובעשור הראשון של המאה העשרים ואחת.

ההשפעה של מנהיגי הכת על חבריה הייתה רבה לא רק ברמת הפרט שפרש מחברותו בה, אלא גם על השורדים בתוכה, והעדות הברורה ביותר לנזקים הנפשיים שנגרמו לחברים במהלך שהותם בה, היא ההתאבדויות ההמוניות שהביאה עליהם. שלש מן הדוגמאות הקשות לתופעה זו הן אלה:

א. בגו'נסטאון שבגינאה החדשה התאבדו בהוראת מנהיגם, הכומר ג'ים ג'ונס, 900 חברי הכת "מקדש העם", על ידי שתיית רעל מקדירה גדולה שהוצבה בחצר במקום מגוריהם.
ב. בשווייץ התאבדו חברי כת "מסדר מקדש השמש" בכנסייתם התת-קרקעית, שבמרכזה ניצב מזבח הנושא גביע זהב.
ג. בחודשיים הראשונים של 93' עקבה ארה"ב בעצבים הולכים ונמרטים אחר המצור שהטילו כוחות ה-FBI על אחוזת "הר כרמל" בוואקו, טקסס. בתום שבועות על שבועות של ניסיונות-סרק לשאת ולתת עם דייוויד כורש ו-80 אנשיו, פרצו הטנקים הפדראליים אל הבניין, ואחריהם כוחות החי"ר. הרעיון לא היה להשמיד את המתבצרים אלא להשתלט עליהם ולחלצם ממנהיגם; הטנקים לא הפגיזו, רק שימשו כדחפורים דורסי-קירות. אך בבניין הממוטט היו פזורות גופותיהם של כל חברי הכת. רק מיעוטם נהרגו מחילופי היריות. רובם התאבדו בעוד מועד. נבואתו של כורש בדבר התחסלותם המשיחית ב-93', הגשימה את עצמה, והציבור האמריקאי האשים את הממשל - מהצבא עד קלינטון - באובדן אידיוטי של חיי אדם" (מתוך המאמר של אסף ענברי, שם).

אך לא רק לחברי הכת עצמם נגרם נזק חמור כל-כך. מעשי רצח המוניים התבצעו ע"י חברי הכת גם כלפי אנשים אחרים בחברה בה הם חיים או שאליה הם נשלחים ע"י מנהיגיהם:

א. באוקלהומה סיטי פוצצה כת מליניארית את בניין-הממשל וגרמה ל- 200 הרוגים.
ב. "כת-הארמאגדון (= הר-מגידו המקראי. צ.מ.) היפאנית "אום שינריקיו" ("דת האמת העילאית") ביצעה פיגוע ברכבת התחתית של טוקיו על ידי שימוש בגז-העצבים סארין, שנוסה בעבר בהצלחה על ידי הנאצים. 12 נוסעים נספו, 5500 אושפזו במצב קשה, וחברי הכת המשיכו לפיגועיהם הבאים, כשעל ראשיהם כרוכים חוטי ברזל לקליטת גלי-המוח של מנהיגם, שוקו אסאהרה" (עפ"י מאמרו של אסף ענברי, שם).
ג. "המתח הרליגיוזי שהתעצם ב-1980 ברחבי ארה"ב, התלהט באותה שנה גם באגף הצפוני של העולם המוסלמי. איראן, שעברה בשנה הקודמת מהפכה דתית רדיקאלית תחת זקנו של האייאטולה חומייני, יצאה עכשיו למלחמת-קודש בשכנתה עיראק, בחדוות ג'יהאד חסרת מיצרים. איראן שלחה את ילדיה להתפוצץ על המוקשים שלאורך הגבול, ואמהותיהם השכולות צהלו לנוכח מות-הקדושים של פרי-בטנן והזדרזו ללדת אוגדות חדשות של מתאבדים. לכל אם איראנית חולק צרור בן שני מפתחות - ירוק ואדום - שאחד מהם ענדה על צווארה, ואת השני מסרה לבנה הקט בצאתו למערכה שבה יותז לגן-העדן. מזרקה של מים אדומים הוצבה בכיכר טהרן, וה"דם" שקלח ממנה ללא הפסקה ניבט מעיניהם של חיילי אללה" (אסף ענברי, שם).

כתות נוספות, שחלקן פעלו גם בישראל, מופיעות אף הן בדו"ח תעסה-גלזר, בהן: סיינטולוגיה, המרכז לדיאנטיקה; אימן, מרכז לידע מתקדם; אסט, המרכז הישראלי לפריצת דרך; מדיטציה טרנסצנדנטלית (מהרישי מהש יוגי); בהגואן ראז'ניש; אננדה מרגה; כנסיית האיחוד ("מוניס"); החברה הבינלאומית למען תודעת קרישנה; שליחות האור האלוהי, (גורו מהרג'י ג'י); אצבע אלוהים.


אאא


כתות מתוצרת כחול-לבן

מדענים ישראלים שעסקו ועוסקים בחקר התופעה, כמו הפסיכולוגים ד"ר מרדכי קאפמן ז"ל ויבדלו לחיים ארוכים משה בר-סמך וד"ר דוד גרין, מדגישים במסגרות שונות במאמריהם, בהרצאותיהם ובעדויותיהם, כי מנהיגי הכתות בתקופתנו עושים שימוש ציני הן בידע הפסיכולוגי החדיש ביותר, והן בטכניקות החדשניות ביותר להשפעה על הפרט.

"המרתונים" של הכתות המיסטיות וה"סמינרים" של כת התשובה

הידע הפסיכולוגי שמנהיגי הכתות נעזרים בו מתמקד בנתונים עדכניים על הצרכים הספציפיים של מתבגרים וצעירים, ובניצולו הציני של ידע זה לצרכיהם: אידיאליזם, צורך בשייכות, צורך בהגדרת זהות, בידידות, סקרנות וחקרנות, בשאיפה לזכות באיזו חוויה רוחנית, מעצורים חברתיים, פסיכולוגיים ומיניים, חולשות אישיות, צורכי תלות, משברים אישיים, משפחתיים או כלליים. לאלה אפשר להוסיף גם את הצורך של האדם הצעיר למרוד בממסד, בחברה, ותכופות במשפחה הקרובה, ואלה אף ללא קשר לאופי היחסים שלו עם הוריו או קרוביו: הצורך להינתק מחבל הטבור ולמרוד הוא אובייקטיבי.

הטכניקות החדשניות שמנהיגי הכתות משתמשים בהן מקדמות מצבי שעבוד של אנשים חופשיים, מבחירה ומרצון, כביכול, להגברת כוח שלטוני של מנהיגי הכת, להאדרת כוחם האלקטוראלי, להרחבת תחומי השפעתם, כבוד או כסף, או כמה מאלה גם יחד. לא כל המטרות גלויות לעין, לא כולן מושגות בטווח הקצר. לעיתים זו השקעה לטווח ארוך, כשהחבר התמים אינו יודע ואינו חושד שהוא מנוצל למטרות אלה או אחרות. הטכניקות המופעלות עליהם הן, בין השאר, לחץ קבוצתי, ריפודו של רחם חם ותומך לקליטתם, טכניקות שונות של שטיפות מוח, כמו איומים מזה ופיתויים מזה - תלוי באופי אוכלוסיית היעד - בידוד מהעולם החיצון וניתוק מחיק המשפחה, ממעגל החברים, מהפעילויות הקודמות ומנופי הילדות.

הידע הפסיכולוגי והטכניקות החדשניות מופעלים על המצטרפים לכת במסגרות שונות של "מרתונים" או "סמינרים" - החל ב"מרתון" אינטנסיבי קצר של שישי-שבת, ועד לסמינר ארוך יותר של שבוע שלם. ההזמנה להשתתף באירוע כזה נושאת בדרך כלל אופי תמים, כביכול, של הרצאת פתיחה, של איזה טקס מרשים, או- כשמדובר ב"כתות התשובה" - בסדרת הרצאות בנושאי "קבלה" או "יהדות", אך בעיקר - תוך התחזות אינטלקטואלית מאחורי מסווה של הרצאות בנושאי תרבות כללים, שאלות מוסר, פילוסופיה או אקטואליה. תיאור מפורט של תופעה זו אפשר למצוא הן בספר "ציידי הנפשות - תשובה לתשובה", הן בספר "שדים מגיחים מאפלה סיפורי התחרדות", שניהם חוברו ע"י צופיה ודן מלר (4).

בישראל קמו בשלהי המאה העשרים מספר לא מבוטל של מוסדות דתיים, שכל עיסוקם הוא המרת דתם ודעתם של יהודים חילוניים, בעיקר צעירים, והפיכתם לדתיים-חרדים. מוסדות מיסיונריים אלה, שבחלקם מוסיפים להתקיים גם כיום, ושמידי פעם נוספים עליהם חדשים, אינם מצהירים על יעדיהם ועל מעשיהם, והם מכתירים עצמם בשמות תמימים, שאינם אומרים דבר על מהותם, כמו: "אפיקים", "קו לקו", "ערכים" וכו' [רשימה מפורטת של מטיפים ושל ארגונים מיסיונריים ניתן למצוא באתר 'חופש']. גם השקפת העולם של מפעילי התוכניות "החינוכיות" הללו מוסווית, וזאת, על מנת שלא להרתיע מראש את המצטרפים הפוטנציאליים לפעילויות המאורגנות על ידם. המשותף לגופים, שחלקם יצוין להלן, הוא היותם בעלי צביון דתי-אורתודוקסי, הפונה לקהל שאינו דתי, ובשיטות שונות מציע לו תכנים דתיים, או מעורר אותו בדרכים שונות להמיר דתו והשקפת עולמו בתוך תחומי היהדות.

מתוך הרשימה הארוכה של ארגונים להמרת דעה ודת אביא שניים בלבד, ששיטות פעולתם מאפיינת את שיטות ההטפה של כתות ההחזרה בתשובה:

"קו לקו": מערכת דתית-מיסיונרית שפעלה במרכז תל-אביב. נוסח המסמכים, שהופצו בציבור מטעמה יש בו כדי ללמד על השיטה, החוזרת על עצמה גם אצל גופים האחרים של "כת התשובה". ההזמנה ל"הרצאות" היא תמימה, כביכול. אין עליה סימני זיהוי של המארגנים: שם סתמי, תיבת דואר וזה הכול. אין בע"ה, או בס"ד - כותרת שאיננה נעדרת משום מכתב של יהודי דתי, בעיקר לא בממסד החרדי. ההזמנה מגרה את הקורא התמים: הכותרת - "שיחות אתגר", והפתיח - "אם הנך בעל מחשבה צעירה ומקורית..." מה יותר מסקרן ומושך מזה? להזמנה מצורף עלון, ובו בלשון מחניפה, הדברים הבאים: "השיחות הן ברמה אקדמית, והן מיועדות אך ורק לחילוניים! סיווג זה מסגיר במפורש את הכוונה המיסיונרית של המארגנים. אין מדובר בהרצאות לכל דכפין, אלא אך ורק לחילוניים. וכאן המקום לשאול: מדוע אך ורק לחילוניים? מה יש בהרצאות הללו שאיננו מתאים לבחור או לבחורה דתיים? מה מן הדברים שייאמרו ע"י המרצים יהיה נשגב מבינתם ומה עשוי שלא לעניינם? אלא שדא עקא : על אלה שאינם חילוניים, אין צורך "לעבוד". לו היו מסגרות השכלה חילוניות מייעדות את דבריהן לאוכלוסיות המסווגות עפ"י שיוכן הדתי - היה בוודאי נמצא מי שיגדירן, ובקול זעקה גדול, כ"גזעניות" או כ"אנטישמיות".

"אפיקים": מוסד שהחליף כנראה את "קו לקו" מבחינת השם, והיו למארגניו סיבות טובות לכך, מן הסתם. אחת ההזמנות למפגשים, למשל, מוכתרת בשם "איגרת למעוניין", וכמו בחומר שנשלח מטעם "קו לקו" גם כאן אין כל סימן מזהה של שולחיה. גם כאן יש סיווג מראש של קהל היעד: "הסדנה ברמה אקדמית ומיועדת לציבור חילוני משכיל". על מנת להרגיע ולשכנע את המוזמן שהוא "מורם מעם" ובעל יתרון תרבותי על רבים אחרים, מושכים אותו המארגנים בדברי חלקלקות ומציינים בלשון מפתה: "תכנית המפגשים וההרצאות נשלחה רק לציבור שעומד בקריטריונים של מארגני הסדרה". מהם אותם קריטריונים? אף מידע זה נסתר מעיני הקרבן המיועד.


אאא


מיהו קהל היעד לאותם ארגונים המחזירים בתשובה ("כתות התשובה" במאמר זה),
ומהן השיטות שהם מפעילים?

ספר הנושא את השם "פתח לדופקים בתשובה", ש"נערך בעזרת החונן לאדם דעת על-ידי יואל בלאמו"ר אהרון זלל"ה שוורץ", ושהודפס בירושלים בה'תשל"ט, מסביר למארגני אירועים כאלה מהם הקריטריונים העושים אדם ראוי לשמש יעד להחזרה בתשובה (עמ' 118):

א. חוגי בוהמה אשר בחייהם הגשמיים לא חסרו דבר, אך הניוון והירידה המוסרית שלהם גרמו להם לרעבון רוחני.
ב. אנשי העולם התחתון ופושעים מסוכנים, שברגע של מחשבה רצינית על מצבם החליטו להתחרט על ההידרדרות והחלו בחיים חדשים של תשובה.
ג. אנשי בטלה ונרקומנים, שעשו חשבון נפש שהביאם לתשובה.
ד. "אנשים המקבלים השפעה: אנשים המוכנים לקבל השפעה ואין להם דעה עצמית, כאשר יוצרים עבורם מסגרת רוחנית הם באופן טבעי משתלבים באותה מסגרת".

ההזמנה להרצאות "אפיקים", למשל, כוללת 8 עמודיות, ואף בהן לא נמצא מקום לאזכור אמונתם או השקפתם הדתית של המארגנים, כתובתם, או שם המוסד מטעמו הם נשלחים. בעמודית 1, למשל, הפנייה היא בזה הלשון: "את/ה בעל המחשבה הצעירה, המחפש/ת אתגר, תשובות לשאלות החיים המסעירות, הרחבת אופקים והחלפת דעות ברמה תרבותית מעולה..." כל זה מדבר להרבה צעירים, מעורר ומגרה, אך גם כאן המטרה, השיטות והיעד מוסווים. אין מספרים למוזמן דבר על השלב הבא - מה יעלה בגורלו אם ישתכנע "באמיתות" התשובות שקיבל בהרצאות הללו לשאלות החיים; לאן יישלח עם סיום ההרצאות, לאחר שיהפוך ביד מפתיו להיות כחומר ביד היוצר.

זוהי הקלאסיקה של שטיפת מוח: לאט, בנחת, בנועם, בשלבים, לא להקדים את המאוחר, לא לגלות קלפים, לא ליצור אנטגוניזם, לא לעורר נרדמים. בספרו של שוורץ (119) דן המחבר בסוגיה: "האם ללחוץ לשינוי בבת אחת, או לחנך לשינוי איטי? יש גורסים דווקא עבודה מאומצת בבת אחת, מתוך מתח פנימי ולחץ חינוכי חזק, במקומות אלה התוצאות באמת מפליאות בהישגיהן... לעומת זאת יש הגורסים: צריך לתת לאדם מזון רוחני והדרכה אשר תשנה את האדם אט אט עד אשר יהיו ראויים לקלוט הכול.." להלן המלצות מטעמו של שוורץ לשיטות השכנוע (עמ' 120):

1. ישנם המדברים בצורה תקיפה - מכים על הקודקוד, אך שיטה זו יעילה במקרים בודדים ובדרך כלל אצל אנשים אינטלקטואלים החושבים, שכאשר נלחצים אל הקיר יכול זעזוע לעוררם, אך לא להמון העם...
2. בדרכי נועם:... צעד אחר צעד, בטיפול באנשי שוליים הצליחו אלה שירדו אליהם ודיברו בשפתם תוך ביקורת על הרע שבחילוניות...
3. שילוב הגיון עם חוויה: כמו עריכת מסיבה עם כלי זמר ופייטנים, יחד עם דברי מסורת החוצבים להבות, על-ידי ההרגשה הנעימה של המעמד נוצרת נכונות ופתיחות לשמוע.
4. הרצאות הסברה... ההשפעה אינה מיידית, אך במשך הזמן יש המשנים אורחות חייהם, ויש הבאים אל ישיבות לבעלי תשובה לתקופה מתוך אותן הרצאות.
5. מפגשים עם חוזרים בתשובה... על-ידי הצגת הדברים בפי אלו שעשו את הצעד הגדול משאירה רושם עז על ההססנים...
6. הבאת חילוניים לביקור ואירוח בישיבות או בבתים פרטיים... השיחות באופן זה משאירות עליהם את רישומן...

הזמנה שנשלחה מטעם "אפיקים" נועדה במפורש ל"אקדמאים", וצוין באיגרת שהסדנה היא "ברמה אקדמית". מששת המרצים רק לגבי אחד צוין שהוא אקדמאי - "מאסטר" בפיסיקה. יתר חמשת המרצים אינם נושאים כל תואר אקדמי. ואף אותו "מאסטר" אחד איננו מרצה בתחום התמחותו (פיסיקה), אלא עוסק ב"צופן חבוי בספר הספרים". מי מהצעירים, הקרבנות המיועדים, יבין שאין מדובר כאן אלא באנשי דת? היכן זה כתוב? מה נאמר להם מראש על כישורי המרצה ה"אקדמי", בהרצאה על חיי המשפחה, לייעץ בתחום זה? מהי ההכשרה המקצועית, הפסיכולוגית או הפסיכיאטרית לאלו שמרצים ב"תורת הנפש"? כיצד יכול אזרח תמים להבין, שלכל המערכות האלה יש יד מכוונת אחת, מטרה ויעד סופיים מוגדרים מראש, אם כי מוסתרים היטב מעיני ציבור המוזמנים? מי מהם יודע, כי "אור שמח", "אש התורה" וכיו"ב ישיבות "מוארות" או "מחשמלות" כבר אורבות להם מעבר לפינה, וממתינות להם ללכדם, כאש המצפה לפרפר תמים הנלכד באורה?


אאא


אשר לנושאי ההרצאות ולמומחיות המרצים בתחומים בהם הם מתיימרים להרצות - אצטלת ה"יהדות" שגופים אלה מתכסים בה נותנת לגיטימציה לכל חובש כיפה ושטריימל, ולכל מגדל פאות ולובש קפוטה למכור "יהדות" כמו המבורגר. ההרצאה מס' 5 בסדרה הנדונה "הצופן החבוי בספר הספרים" יכולה לשמש עדות נוספת למעשה התרמית הגדול. "צופן" זה אינו אלא טריק לאחיזת עיניים, כמו "קוסם המושך בעזרת ידיו הזריזות ילדים תמימים להאמין למראה עיניהם, בלא שיהיו להם כלים לבחון את אשר הם רואים". סיפורי "דילוג האותיות" וה"גימטריות" ושאר "הוקוס פוקוס" היו יכולים להיחשב "נחמדים" לו הוצגו, כמו הצגת הקוסם, בתור אמצעי בידור להמונים. אלא שכאן משמש תעלול-פעלול פסיאודו-אינטלקטואלי זה אמצעי למשיכת לבם של תמימים אל הרשת, ושינוי כל אורחות חייהם. גורלם וגורל בני משפחתם. זה כבר איננו יכול להיחשב בידור להמונים.

ואשר למרצה: לכאורה - זכותו של רוכל במדינה חופשית למכור את מרכולתו, וזכותו של אדם, אם אך בגר, לקנותה ממנו אם יחפוץ. ואף-על-פי-כן - מקפידה חברה אחראית להגן על חבריה מפני מאחזי עיניים, ומפני הונאה לסוגיה. החוק הישראלי, ממש כמו זה שבכל מדינה מתוקנת, מעמיד לדין מתחזים, גם כאשר מעשי ההונאה שלהם הופנו לאנשים מבוגרים, שכביכול יכלו לבחור גם שלא להילכד ברשת. ב- 16.9.92, למשל, פורסם גזר דינו של דן ג'רבי, המכונה "הרב המכשף מכפר יונה", שנדון לשנתיים וחצי מאסר בפועל, לאחר שהורשע בביצוע מעשים מגונים בנשים, באמצעות טקסי כישוף, שבהם שרף כרבולת תרנגול והחדיר עשן לאיבר המין של "לקוחותיו" (כפי שפורסם בכמה מאמצעי התקשורת של אותו יום). אין ספק שחזותו הדתית של "המכשף" הייתה בעזרו, והקלה עליו את מעשה הרמייה. השופטת ברמן הביעה, אמנם, תדהמה בפסק דינה, כיצד נתפסו הנשים ל"תעלוליו האוויליים" של הנאשם, חשפו גופן הערום בפניו והניחו לו לבצע בגופן את הטקס הארכאי, אך היא קיבלה את עובדת קיומו של ציבור המאמין בכשפים ופוחד מכוחות עליונים. בעונש שגזרה עליו קבעה השופטת, למעשה, כי אף על פי כן זכאי הציבור להגנה מפני מתחזים, גם כשמדובר באדם בוגר. מדוע, אפוא, לא יהיה הציבור זכאי להגנה גם מפני "פטרוניה" המתחזים של היהדות, הפועלים במסגרת "כת התשובה?"

---------------------

1 מאמר זה מסתמך על מאמר קודם מפרי עטי: ד"ר צופיה מלר - "כת התשובה ככת מיסטית", פורסם לראשונה בחוברת מס' 5 של תחיל"ה - תנועה חילונית ישראלית ליהדות הומניסטית, תשנ"ג - 1993
2 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2234285&forum_id=6410
3 Conway F. & Sigelman J., Snapping: America’s Epidemic of Sudden Personality Change. New York: Delta Books, 1978.
Conway F. & Sigelman J., Information Diseas: Have Cults Created A New Mental Illness? Science Digest, Jan. 1982.
4 צופיה ודן מלר: :ציידי הנפשות - תשובה לתשובה", זמורה ביתן, 1998.
צופיה ודן מלר: "שדים מגיחים מאפלה", זמורה ביתן, 2000.


מאי 2009



חברים ב- עוצב על ידי